עניינו של מאמר זה הוא מה שנקרא בתרגום עברי "חדשות מזויפות/שקריות". מושג חדש שקנה לו אחיזה מאז עלית טראמפ לשלטון בארה"ב. אין מדובר בעיוות, בסילוף, בהטיה, בהעלמת מידע שהפכו זה מכבר לתופעה נורמטיבית בתקשורת. לפי הבנתי מדובר בשקרים גסים, שלא חסרו כמובן בעבר, אך בשנתיים האחרונות עלו לקדמת הבמה כמושג בינלאומי רווח. למשל, כאשר כותבים/אומרים שפלוני אלמוני היכה את שכנו, ואיו לו בכלל שכן; כאשר כותבים שחיילי צה"ל רצחו שלושה ילדים, שעה שהם רק עצרו אותם; כאשר כותבים שהממשלה הקציבה סכום כסף גדול לטובת ישוב מסוים, ולא היו דברים מעולם.
ואין ספור לדוגמאות. במרבית המקרים אני יכול להבין את הסיבה הזדונית העומדת מאחורי הידיעה השיקרית, ופעמים אני אפילו מעריך שמדובר סתם בבורות תהומית. כאשר פרשן מכובד כותב ש"המדינה הולכת פייפן, שמאלנים חוששים לחייהם, עיתונאים נרדפים עד צוואר", אני מניח שהוא נסחף למעלות הפואמה בלא כוונת זדון. או כאשר ארגוני הנשים יצאו בהפגנות זעם על רצח 24 נשים, הן הכלילו בתוכן גם אישה רוצחת, כן רוצחת, שהתאבדה. זה מוזר!
אבל, בימים אלו נתקלתי בידיעה שיקרית שאיני מסוגל להבין את פישרה, והיא קשורה לפרשה הידועה של מינוי רג'א זעאתרה לסגן ראש עריית חיפה. כאשר התפוצצה הפרשה, בכלי תקשורת רבים קראתי כי ערביי חיפה מהווים 20 אחוז מתושבי העיר. אילו, למשל, הייתי קורא כי ביוסטון שבטקסס אחוז השחורים הוא ארבעים אחוזים, הייתי מקבל את הנתון בלי להרים גבה. לא היה לי צל של מושג מה הוא המספר האמיתי הנכון, ולא הייתי בכלל הולך לבדוק.
אבל, אישית, יש לי בקיאות וידע בערים המעורבות שבישראל. בלוד ישנם כ-28 אחוז ערבים; ברמלה כ-22 אחוז; בעכו כ-28 אחוזים, ובחיפה? ובכן בחיפה יש כ-11 אחוז בלבד, 5.7 מהם משתייכים לעדות הנוצריות השונות. בכך מיוחדת חיפה משאר הערים המעורבות שבהן המוסלמים מהווים רוב מכריע של הערבים, ואילו הנוצרים מהווים מיעוט קטן. ולעניין הנוצרים, אותו זעאתרה המוסלמי ידוע בהתנגדותו העזה להתגייסות נוצרים לצה"ל.
נתון שקרי
מניין נלקחו 20 האחוזים? כיצד במחי מקלדת הוכפל מספר ערביי חיפה. איני מסוגל להבין וכנראה שלאלוהים הפתרונות. אבל ראו מה קורה לידיעה כוזבת. במאמר פרשנות בעיתון על הבחירות בחיפה נכתב כך: "קליש רותם בחרה ברג'א זעאתרה מ
חד"ש כסגנה וכמייצג כמעט רבע מאוכלוסיית חיפה, כולל יהודים שהצביעו חד"ש".
ואילו ברשת החברתית מופיע מאמר של אישיות מכובדת, שאני מעריך ומוקיר, וכך הוא נפתח: "בבחירות המוניציפליות בחיפה זכתה רשימת מק"י (היא חד"ש) במקום השני, ואין פלא שראשת העיר החדשה, עינת קליש-רותם, בחרה לצרף את נבחרי רשימת מק"י כחברים בקואליציה העירונית ואף מינתה את יו"ר הרשימה כסגן ראש העיר".
זאת כמובן ידיעה כוזבת השאובה כנראה מהידיעה הכוזבת הראשונית על 20 האחוזים. האמת היא שחד"ש זכתה ב-2 צירים בלבד מתוך 31 הצירים של מועצת העיר חיפה. הרחק הרחק מהמקום השני.
לכאורה דווקא בזמננו ניתן לבדוק נתונים תוך שניות בודדות, אך כמה עושים זאת? אני מוכן להמר שאחוז זעיר. הרוב המכריע "אוכל" את הנתון השיקרי, ולאחר מכן עוד מקבל חיזוק ב"מנה אחרונה" של מאמרי פרשנות. לפנינו כאן תופעה רווחת, לא נקודתית. היא כמובן יוצרת בעיה לאזרח המצוי, היא גורמת לרבים (כפי שסקרים מראים) לרחוש אמון קטן ומסויג בתקשורת. בו בזמן המידע השיקרי גורם בעיה קשה למנגנונים הממשלתיים, בראשם המודיעין הניזון רבות ממידע גלוי. אז במערכות המודיעין בעולם מנסים למצוא אלגוריתם שיזהה מידע שיקרי. אך מה יעשו פשוטי עם?
