א. בריק הולך הביתה

אחרי עשר שנים בתפקיד נציב קבילות החיילים (נקח"ל), מסיים אלוף (מיל') יצחק בריק, לוחם מעוטר, את תפקידו. בריק השאיר אחריו ירושה קשה - מכתב בעייתי על מצב הכוננות של צבאנו, וליווה אותו בדברים, שימנעו את הורדת הנושא מעל סדר-היום.

בריק הפעיל את פעמוני ההתרעה, וכמו הנער ההולנדי, הוא בודד במערכה, למרות שרבים תומכים בו. אין הרבה אלופים (גם במיל'), שהעזו לעשות את מה שעשה, ביודעו, שהמערכת הצבאית תצא נגדו בשצף-קצף.

מאז מלחמת יום הכיפורים הפכה הכוננות למלחמה לנושא רגיש ביותר. לכן, צריך להודות לבריק על שעורר את הדיון החשוב, ונקווה, שייעשה משהו לתקן את הליקויים, שגילה הנקח"ל היוצא, ולא ימרחו במלים ריקות את דבריו.

ב. אריכות ימים

כשמלאו לאנדרו אי-סלאווֹניק 101, הוא נשאל בראיון עיתונאי מה סוד אריכות ימיו. סלאווניק, ששירת בחיל-האוויר האמריקני במלחמת העולם השנייה, הסביר, שזה בגלל שהוא שותה יום יום בירה קוּרס לייט - מותג אמריקני ידוע.

למחרת בשעה ארבע אחר-הצהריים, זמן שתיית הבירה אצל סלאווניק, הגיעה לביתו בעיר מקמוראי בפנסילווניה תשורה מחברת מילר-קורס, יצרנית הבירה - מקרר עמוס בפחיות קורס לייט ואפודות, שנושאות את סמלי חברת מילר, לו ולמשפחתו. ביום שאחר כך הציעה חברת מילר-קורס להטיס את סלאווניק ואת בוב, בנו, למטה החברה בעיר גולדן, קולורדו, כדי שיחזו בייצור הבירה האהובה על אנדרו.

ג. שור מוּעד

צעיר מנהריה בן 25, שריצה מאסר בגין עבירות רכוש, ושוחרר במסגרת המבצע לשחרור האסירים, רכב יומיים אחרי שחרורו המוקדם מהכלא על אופנוע גנוב מבלי שהוציא רישיון נהיגה, והתנגש בעץ. מותו נקבע במקום.

הצעיר היה מכאלף אסירים, ששוחררו מוקדם בשבוע שעבר מכלאם רק כיוון שהמדינה לא עמדה בחובתה לספק להם תנאי כליאה סבירים. כתוצאה מכך הוצפו רחובותינו בעבריינים, שלא עברו שיקום. גם כך שיעור החזרה לפשע (רֶצֶדיוויזם) בין עבריינים, ששוחררו כשסיימו לרצות את עונשם, גבוה מאוד. רובם שורים מוּעדים.

שחרור האסירים מצביע על בעיה יסודית בתשתית, שאינה הולמת את גודלה של המדינה, ולא רק במתקני כליאה. החורף ימלא את בתי החולים מעל ומעבר לתפוסתם, והדבר יסכן את בריאות החולים. זה נובע ממחסור עצום במיטות, ברופאים, באחיות ובצוות רפואי. התשתית הלקויה ניכרת מאוד גם בתחבורה הציבורית, שהוזנחה יותר מחמישים שנה.

רשלנות, אי-איכפתיות ובטלנות מאפיינות את פיתוח התשתית במדינה. השר ישראל כ"ץ, שנכנס כמו בולדוזר לעניין התחבורה, מוכיח, שניתן לעשות דברים, וכדאי שייעשו לפני שנגיע לנקודה, שבה המערכות העמוסות לעייפה יקרסו עלינו.

ד. נכשלו

הפגנות החיקוי של 'האפודים הצהובים' הישראלים אינן צוברות תנופה, ועכשיו מנסים למצוא את הסיבה/התירוץ לדשדושן. קשה להתעלם מהעובדה, שבקרב האפודים הצהובים שלנו רבים המפגינים המקצועיים, שנעים מהפגנה להפגנה, שכירי-חרב של המתנגדים לשלטון הליכוד. אומרים, כי כסף גדול מחו"ל מניע את ההפגנות למיניהן - כנראה, מסיבה זו.

מכל מקום, ההפגנות לא הצליחו לסחוף המונים, למרות הדמגוגיה בדבר מיליוני עניים, שאינם מצליחים לגמור את החודש/השבוע.

לדעתי, הציבור הישראלי למד לקח מר בהפגנות הגדולות לפני שבע שנים, שהצליחו רק להכניס כמה עסקנים לכנסת, ולמעשה, לא שינו דבר.

יש פרדוקס מעניין - למרות המחירים הגבוהים, רוב הישראלים מדווחים, שהם מאושרים. כלומר, אין ממש בדמגוגיה. יש פרדוקס נוסף, והוא עלייה מתמדת במחירים תוך קיפאון במדד המחירים לצרכן.

המוצרים בארצנו יקרים ומתייקרים בגלל מבנה ריכוזי-מונופוליסטי של המשק. אם רוצים להוריד את יוקר המחיה, צריכים לטפל בריכוזיות, ולפרק את המונופולים הללו ואת אחיזתם בחיינו.