אין זה סוד שהמפלגה עבור
אבי גבאי ו
ציפי לבני מ
המחנה הציוני היא בסך-הכל רק פלטפורמה - מקפצה שבאמצעותה עשוי כל אחד מהם לטפס במעלה הסולם שלה ימין, שמאל - מה זה בכלל משנה? אידיאולוגיה? - גם זו ממש מיותרת. תשאלו את אבי גבאי, שאת התודה על מקומו במפלגת העבודה הוא חייב ל
אביגדור ליברמן, באשר כניסתו לממשלה על גבו של משה יעלון, סיפקה לו תירוץ לערוק מימין לשמאל. אותם דברים אמורים בציפי לבני, שעוד קודם לכן עשתה כמוהו את אותו מעשה בדרכה שלה.
עכשיו מבקשים השניים להיבנות מן המעשה שלהם, כשכל אחד מהם רואה את עצמו כמי שכשיר לעמוד בראש "המחנה הציוני" ולהנהיג אותו. אלא שגבאי הצליח לתפוס את המלוכה לפניה, והוא זה שנושא לפי שעה בתואר של ראש מפלגה. כך או אחרת, בין השניים ניטשת, בינתיים, מלחמת עולם על ההנהגה, ואיש מהם לא מוכן לוותר - לא על הכבוד ולא על העמדה.
הסתלקות
אלא שבתוך כך מתחוללת במחנה הציוני מהומת אלוהים. סוד גלוי הוא שרובם המכריע של חברי המפלגה אינם שובעים נחת ממעמדו של גבאי והיו מעדיפים את הסתלקותו לא רק מן ההנהגה, אלא גם מן המפלגה עצמה. לדבריהם הוא רק גורם לה נזק בהליכותיו, ועם זאת הוא מזיק להם עצמם.
גם ציפי לבני אינה מצליחה למצוא מנוח מהיחס העויין אליה מצד חבריה למפלגה, וכמו אבי גבאי, היו נכספים להסלקותה המהירה מן המועדון. אלא שהשניים נאחזים בעקשנות רבה בעבותות המזבח ומסרבים ללכת.
כך או אחרת הרי שכל הסימנים מעידים שבסופו של דבר תיאלץ ציפי לבני להסיק מסקנות ולגרור יחד עימה את חבריה מ"התנועה" למפלגה עצמאית, שהיא כמובן תעמוד בראשה. זמן רב לא נותר לה כדי להחליט, וזאת בשל הבחירות שבפתח.
ובינתיים ברור מאליו שבמחנה הציוני יתרחש כתוצאה מכך פילוג, שיותיר אחריו את המפלגה כשהיא שסועה וקרועה, עם עשרה מנדטים לכל היותר, כשכל היתר ימצאו את עצמם עם הלשון בחוץ וללא מפלגה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
