ברוב מרשים של 61 ח"כים אישרה הכנסת את הרפורמה במס. לא שרבים ממרימי היד במשכן הבינו או בדקו את החוק והשלכותיו, אבל בקואליציה אחוזת הפניקה הזו הכל אפשרי. כראיה: גם ליוזמות "הקיצוץ בתקציב" הם מתייחסים בצורה דומה. בלי בדיקה, בלי מחשבה. כל מה שנראה כ"פגיעה בחלשים" זוכה מייד לגינויים - ומה שנראה כ"תפיסת כספי העשירים" גורר מחיאות כפיים. כך נראה הפופוליזם הישראלי בהתגלמותו הפרלמנטרית.
יובהר ויודגש: מאחר ואין לממשלה כל מדיניות כלכלית, הרי שזה לא ויכוח על הכיוון או על הדרך הכלכלית. אין כזה ויכוח - כי אין בכלל מדיניות כלכלית.
מה שיש לנו בפועל זו רק לבלרות ופנקסנות קטנה של האוצר, כזו המלווה בסיסמאות והכרזות מטופשות חסרות שחר ויסוד.
לדוגמא: בו ביום, ממש באותו היום עצמו, הכריז האוצר גם על הקפאת מספר עובדי המדינה וצימצומם ב-10% בתוך שנה?! וגם על חיובם של המובטלים להתייצב בלשכות התעסוקה 3 פעמים בשבוע, במקום פעם אחת כמקובל.
וכי מישהו מאמין שעובדי שירות התעסוקה יסכימו לזאת (ואפילו יסכימו - שיוכלו לעמוד בכך) בלא לדרוש ולקבל תוספת כח אדם? וכי מישהו שאל מה הטעם, בכלל, לחייב את המובטלים להתייצב בלשכות העמוסות, שממילא אינן מסוגלות למצוא ולהציע לאיש מקום עבודה כלשהו?
אלא שזו עוד הכרזה פופוליסטית, אחת מיני רבות כמותה, שבאה למכור לכם דימוי כאילו שהממשלה תגביר את הפיקוח על המתרחש. אשרי המאמין: ממשלה שלא יודעת בכלל להגדיר מי משריה אחראי על מה (ראו תשתית, אנרגיה, כבישים ותכנון - וחפשו את האחראי להם ולפיתוחם), וממשלה שלא יודעת אפילו מי מפקידיה נמצא עכשו בארץ ומי בחו"ל - היא שתפקח על המובטלים? ולשם מה? וכי הפיקוח ייצור מקומות עבודה במשק?
ככה גם הכריז ראש הממשלה על גירוש 50,000 עובדים זרים, בו ביום שמטוסים מסין קיבלו ממנו רשות המראה בדרכם לארץ עם 6,000 עובדים חדשים. כמה מהם, אגב, יועסקו אולי גם בחווה של אריק. העיקר שהוא הודיע...
וכך מקצצים: תחילה מפחיתים 3 מיליארד, אח"כ עוד 9 מיליארד. ואז מעלים פתאןם את המע"מ, ממציאים מס בורסה ומאשרים לעיריות העלאת ארנונה, או שיוזמים ביטול תכניות בניה ציבורית, קיצוץ מקלטים לנשים מוכות, מבטלים שעות הוראה ומודיעים בו זמנית גם על הרחבת תשתית הרכבת וגם על הפסקה בסלילת גשרים ומחלפים עבורה. הכל בסלט אחד, קצוץ מקוצץ ומעורבב, ללא הדיון, ללא כל סידרי עדיפות. מהלך היסטרי המשדר פאניקה חשבונאית.
פניקה חשבונאית אמרנו. לא כלכלית. כי הם לא עוסקים בכלל בתוכנית כלכלית.
אולי בגלל ששר האוצר שלנו הוא רואה חשבון בהשכלתו. אז הוא יודע אמנם לקרוא דו"חות לחבר ולחסר מספרים - ולאזן את תקציב המדינה. אבל הוא לא יודע לקרוא את המתרחש במשק ושוכח כי התקציב הממשלתי הוא לא הכלכלה כולה. התקציב הוא רק גורם אחד, ומה שלא תעשו איתו - הוא עצמו לא יתן מענה יסודי כנדרש לבעיות המשק. לזאת נדרשת מנהיגות.
המשבר הזה יכול היה להיות הרגע הנכון עבור שר האוצר להנהיג את כוחות הקואליציה בכנסת ולתקן את העיוותים ההיסטוריים של המשק הישראלי, כמו עודף השומן בכוח האדם במגזר הציבורי (שמחירו, פרט לעלויות השכר ואחזקת האגפים המיותרים, מתבטא באובדן מליוני ימי עבודה של אנשי המגזר העיסקי המתבזבזים מול הטפסים התצהירים והדו"חות שעליהם להגיש). זו היתה ההזדמנות שלו לחסל את המנגונים העירוניים המנופחים (ממרכז השלטון המקומי ועד המחלקות העירוניות המיותרות - השודדות אותנו באמצעות הארנונה), ולבטל (בהזדמנות נדירה זו) את כל שיטת הפנסיה הציבורית המושחתת (כולל בצבא הקבע).
אבל את זה לא עושים, כי אין לנו מנהיגות כלכלית בירושלים. אז במקום לתקן את שורש הבעיות - "מאזנים" את התקציב הממשלתי. איך? - בחיסול השירות המינימאלי שעוד ניתן לציבור. מקצצים בתקציב - ולכן לא יהיה תקציב לפעולות ציבוריות חיוניות, כמו טיפול רפואי ראוי, או סלילת כבישים או חינוך, אבל תקציב השכר הציבורי ישאר על כנו. ההוצאה הממשלתית הכוללת תאוזן אולי כיאות מול הירידה בהכנסות האוצר , אבל היא תאוזן שלא בסעיפים הנכונים.
הרעיון הכלכלי המוזר, שאפשר לעשות קיצוץ אמיתי שיחול רק על סעיפי השכר והמנגנון הציבורי - ובמקביל להגדיל מיידית את ההזרמה הממשלתית לסעיפי הפיתוח וההשקעה במשק הפרטי, מה שיביא להגברת התעסוקה והצמיחה האמיתית ומה שיעודד את המגזר היצרני - הרעיון הזה לא עלה אפילו בדעתם של לבלרי האוצר והשר שבראשם.
כי שר האוצר שלנו הוא אמנם "חשבונאי" מדופלם, אבל הוא לא מנהיג כלכלי. כי שר האוצר שלנו הוא המנצח במאבקי הכח והכבוד במרכז מפלגתו - אבל הוא לא האדם שהמשק מסכים ומסוגל לבטוח בו. וכשמשק כלכלי לאומי אינו בוטח במנהיגו, אין לכלכלה סיכוי לשיפור.
ולכן דליה איציק רוצה לנסוע ללונדון. לא שלונדון מחכה לה, אבל דליה יודעת היטב מה מחכה לה כאן אם היא תשאר כאן עד סוף הקדנציה כשרת התמ"ס. גם אם דליה אינה מומחית גדולה בכלכלה, הרי ששיחותיה ומגעיה האחרונים עם ראשי התעשיה לימדו אותה לקראת מה זה הולך כאן באמת, והיא מעדיפה שלא להיות כאן כשתתפוצץ שערוריית המחדל הכלכלי הנוכחי.
אז באין הנהגה כלכלית וכשהמשק מנותב ע"י פקידים בכירים שמה שמעסיק אותם, מן הסתם, הוא יותר עתידם האישי בראש אחד הבנקים שטרם הופרטו (20 שנה הם מטפלים בהפרטתם, וכך זה גם נראה...), וכשהאוחז בהגה האוצר חושב שעיקר הכלכלה זה רק חשבונאות ותקציבים ואינו קולט שרגעי המשבר הללו הם רגעי ההזדמנות לגילוי מנהיגות ולביצוע השינויים (או שאולי סתם אינו מסוגל להם), אז על המשק נגזרת כליה.
התהליך לא התחיל היום. הסימנים למשבר המתפתח היו ברורים כבר מזמן - אבל מולם המשיכו לטפטף לכם מהאוצר כאילו שמדובר רק בשפעת קלה ולא בדלקת ריאות קטלנית. לכן מספרים לכם על 240,000 מובטלים, שעה שהמספר האמיתי הינו כפול ואף משולש (כי מובטלים רשומים בלשכה רק 6 חודשים, שלאחריהם הם נשארים אמנם מובטלים, אבל לא נכללים יותר בסטטיסטיקה). לכן מקשקשים לכם על הורדה עתידית בנטל המס על שכר העבודה (בשנת 2008...) ולא מספרים לכם שקרנות הפנסיה שלכם מחוסלות למעשה כבר היום ושבעוד 10 שנים תגלו (כן, כולכם) שלא תקבלו מהן אפילו לא 70% מהסכום שרשום שם כיום לכאורה על שימכם. החשבונאות המספרית של האוצר מצליחה אמנם לתעתע בכם, אבל היא לא מהווה תחליף לעובדות הכלכליות ואלה כוללות כבר היום את תחילת בריחת ההון והמוחות לחו"ל, את עצירת העליה, את השיתוק בהשקעות, את קבורת ענף התיירות ובנוסף לכל - גם את הרס המוטיבציה והרצון ליזמות עסקית חדשה בישראל.
ואולי הנתון הבא יעיד על עומק ומהות הבעיה:
בעקבות עליית המדד אמיר פרץ דורש עכשו תוספת יוקר (בלי עדכון מדרגות המס). בדרך כלל לאוצר זה כדאי, כי מכל שקל שמשלמים המעסיקים לשכירים כתוספת יוקר - חוזרים מייד לקופת האוצר והמדינה 50 אגורות ויותר (הודות למס השולי הגבוה והיטלי הביטוח הלאומי) . לכן מקובל היה באוצר שאחרי "משחקי כבוד", משברים מלאכותיים ומשא-ומתן ארוך ומתיש לתוך הלילה (מה שטוב לתקשורת ולצילומים) האוצר נתן תמיד בשמחה את אישורו לתוספת היוקר.
אלא שהשנה גילה האוצר בעיה חדשה: כל 1% תוספת יוקר משמעותה הוצאת 2.5 מליארד שקל מכיס המעסיקים. תאמרו - אז מה? הרי למעלה ממחצית הסכום חוזר לקופת האוצר כמס. רק שהתברר לאוצר שמתוך כלל השכירים שאמורים לקבל תוספת זו, 60% ויותר שייכים למגזר הציבורי (מעובדי מדינה ועד שכירי הרשויות המוסדות והארגונים הניזונים בעקיפין מהקופה הכללית) ורק 40% ופחות שייכים למגזר העסקי הפרטי. יוצא שאמנם קופת האוצר תקבל בחזרה 50% מכל 2.5 מיליארד שקל שישולמו במשק כתוספת יותר, אבל היא עצמה תאלץ לשלם ולממן 60% מהתוספת ברוטו, כך שהפעם העסק הזה הוא כבר לא כדאי לאוצר.
אבל למי שלא הבין, הנתון הזה אינו עוסק בכלל בבעיית הכסף. הוא מעיד על שורש ועומק הבעיה: 40% מהאוכלוסיה נושאים כיום על גבם 60% של עובדי ציבור לסוגיהם. זו לא רק בעיה של מיסוי (שתלך ותחריף, ככל שהמגזר העסקי ילך ויתמוטט). זו כבר בעיה של שיווי משקל לאומי: כאשר כל עובד במשק הפרטי צריך לפרנס (פרט למשפחתו) גם 1.5 עובדים של המשק הציבורי (ועוד איזה עשירית אברך משתמט, כתוספת), אז לא רחוק היום ששיווי המשקל הזה יהפוך את המדינה וכלכלתה על ראשה. וכשזה יקרה, אז גם הפנסיה של עובדי המדינה תראה כמו הפנסיה של עובדי מדינות בריה"מ לשעבר.
יוזכר שמשבר אמון בכלכלה הלאומית דומה לפעמים למשבר בורסאי: כשהבסיס העסקי של הפירמה לקוי ומסווים אותו זמנית בחשבונאות יצירתית, כמו שעושה כיום סילבן שלום, הרי כשמתמוטטת החשבונאות הזו ומתגלה ערוותה כי אז תהליכי בריחת ההון ונפילת הפירמה הינם מהירים כברק. רק שלא כמו בחברות בורסאיות שניתן למחקן מהמסחר, את מחיקת המשק הישראלי אי אפשר יהיה לעשות רק בספרים. הוא יעשה במחיר איום של דם וכאב של האוכלוסיה כולה.
לכן, ומוזר ככל שזה יראה על רקע הפיגועים ובעיות הביטחון, מסתבר שהאיום האמיתי על מדינת ישראל אינו נובע משכם ורמאללה. הוא נובע דוקא מירושלים. הוא נובע מחוסר מנהיגות כלכלית ולהתעלמות ממנו עלול להיות מחיר דמים.
אני לא יודע מה יאמרו על זה קבלני הקולות של מרכז הליכוד, אבל נראה שהגיע הזמן להחליף את החשבונאי היושב על כסא האוצר. הוא אמנם בחור נחמד וחרוץ, ובוודאי אינטליגנטי יותר מהרבה אנשים אחרים ששלחה לירושלים מצודת זאב, אבל הוא לא מנהיג כלכלי - והוא כבר לא יהיה כזה. מי שלא היה מסוגל עד כה (או לא העז) לנצל את רגעי המשבר הזה לשם ביצוע השינויים היסודיים הנדרשים למשק הישראלי - כבר לא יעשה אותם לעולם.
אז במקום להמתין עד לאובדן אימון מוחלט של כל הציבור כולו בשר האוצר שלנו, ראוי להקדים ולהחליפו כבר עכשו. דווקא בקואליציה כה ממושמעת וצייתנית (זו שמצביעה בלא היסוס אפילו בעד חוק ההשתמטות משירות צבאי) ניתן לעשות זאת ללא זעזועים. אז כדאי אולי להזדרז. כי בעוד שנה, על רקע הבחירות הקרבות ונוכח משק כלכלי מוכה משברים חברתיים, ספק אם ניתן יהיה כבר לעשות משהו אמיתי.
ואם אינכם בטוחים בדברים, אז בפעם הבאה שתראו את סילבן שלום מכריז בטלויזיה ש"הגיע הזמן שהמובטלים יתחילו לצאת לעבודה" - תשאלו את עצמכם אם אתם מאמינים לו שזו הבעיה ושהמובטלים הם האשמים במתרחש, ולאור תשובכם שלכם תחשבו: אילו היו לכם 2 מיליון דולר - האם הייתם משאירים אותם כאן, בידיו, ומשקיעים כספכם בנדל"ן המקומי או פותחים חשבון חסכון בבנק ישראלי - או שגם אתם הייתם בוחרים להוציא אותו לחו"ל.
