סיפורו של בית הקברות ההיסטורי נהלל

בית הקברות בנהלל נפתח בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, זמן קצר לאחר יסוד מושב נהלל, מושב העובדים הראשון בארץ ישראל ב-1921. ותיקי המושב יודעים לספר כי הקבר הראשון שנכרה בבית הקברות היה קבר אמו של אחד החברים שהלכה לעולמה. חברי המושב דנו והחליטו לקברה למרגלות גבעה נשאת (תל שימרון) הממוקמת כקילומטר וחצי צפונית למושב ומשקיפה לעבר המושב.

שטח בית הקברות קטן יחסית ומספר קבריו לא עולה להערכתי על כמה מאות. הוא מוצל בעצים גבוהים, בעיקר אלונים וברושים. רוב רובם של הקברים פשוטים וצנועים למדי. כמעט ולא תראה כאן קברים מפוארים, עשויים שיש מיוחד או בעלי עיצוב אמנותי יקר. ישנם לא מעט קברים שהכיתוב על מצבותיהם דהה ונמחק במהלך השנים, עד כי קשה מאוד לדעת מה שם הנפטר הקבור.

לא פחות משישה חברי כנסת! קבורים בבית קברות קטן זה ואלה הם: משה דיין, יגאל הורוביץ, עמוס הדר, שמואל דיין, יעקב אורי, וצבי יהודה (השניים הראשונים משה דיין ויגאל הורוביץ היו גם שרים). בין האישים הידועים הקבורים כאן: איש "המוסד" רב סרן זאבלה עמית, פעיל ההעפלה והעלייה יעקב אבידב, האלוף מוסה פלד, קצין המשטרה ואיש הביטחון יצחק שבילי, הבמאי אסי דיין, הפסל אודי דיין, הסופר צבי ליברמן מחבר הספר "עודד הנודד", חוקר הבוטניקה הנודע יצחק וולקני-אלעזרי, טייס החלל הישראלי אילן רמון ובנו הטייס אסף, חנה מייזל-שוחט, מייסדת בית העלמות בחצר כנרת, מנהיג הפועלים אליעזר שוחט, ואליעזר יפה מראשי ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל.

אחד מהקברים המפורסמים ביותר כאן הוא קברו של משה דיין, איש צבא ומדינאי, הרמטכ"ל ה-4 של צה"ל, עליו פיקד בעת מבצע קדש. לאחר פרישתו מצה"ל היה שר החקלאות ושימש כשר הביטחון במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. בממשלת בגין מונה לשר החוץ. נפטר באוקטובר 1981 בגיל 66.

לא רחוק מקברו של משה דיין טמונים הוריו שמואל ודבורה דיין, ממייסדי נהלל, אנשי העלייה השנייה. האב שמואל (1891-1968) היה אף הוא, כבנו, פעיל ציבור וחבר כנסת. האם דבורה דיין (1890-1956) לבית זטולובסקי הייתה, סופרת, פובליציסטית, וחברת מערכת כתב העת "דבר הפועלת". בחלקה הצבאית בפאתיו הצפוניים של בית הקברות, שוכן קברו של סגן זוהר (זוריק) דיין, אחיו הצעיר של משה דיין שנהרג ב-14 באפריל ב ב-1948 במהלך הקרב על רמת יוחנן, והוא בן 22 בנפלו. זוהר דיין הותיר אחריו אלמנה, מימי, לבית דופלט ותינוק בן שלושה חודשים, עוזי דיין שמו, לימים אלוף בצה"ל וסגן הרמטכ"ל.

במרכז בית הקברות שוכן קברה של אביבה גפן (1967-1922), בתם של שמואל ודבורה, אחותם של משה וזוריק. אביבה גפן היא אמו של המשורר והסופר יונתן גפן. לימים סיפר יהונתן כי כתב את הספר "אישה יקרה" על אמו. בנו, הזמר והיוצר אביב גפן, נקרא על שמה. ליד קברה של אביבה גפן קברו של בעלה ישראל גפן.

בחלקת קברים חדשה בצד הדרומי של בית הקברות נהלל אני מוצא את קברו של הבמאי התסריטאי והשחקן אסי דין, בנם של משה ורות דיין. אסי, מהבולטים בתעשיית הסרטים בארץ, נפטר ב-1 במאי 2014 בגיל 69. בין הסרטים שכתב וביים נמנים: "גבעת חלפון אינה עונה", "שלאגר", "החיים על-פי אגפא", "שמיכה חשמלית ושמה משה" ו"מר באום". אסי היה כידוע גם שחקן ושיחק את לוחם הפלמ"ח אורי בסרט "הוא הלך בשדות" (1967), ובמבצע יהונתן גילם את שוקי (מוקי בצר) סגנו של יוני נתניהו. צמוד לקברו של אסי דיין שוכן קבר אחיו הפסל אודי דיין, שנפטר ב-2017 ממחלה בגיל 75. נוסח הכיתוב וצורתו על מצבות קבריהם של אסי ואודי, אחיד וצנוע. סביר להניח כי הנוסח הזהה על מצבותיהם של אסי ואהוד דיין מכוון ולא מקרי.

קבר נוסף של בני משפחת דיין הוא קברה של בלהה דיין-הורוביץ אחותו של שמואל דיין ולידה שוכנים קברי בעלה יונה הורוביץ ושניים מילדיהם שהיו דמויות ידועות בפוליטיקה הישראלית: עמוס הדר-הורוביץ (1923-2014) שהיה חבר כנסת ומזכ"ל תנועת המושבים ויִגָּאֵל הורביץ (1.19-1994), מדינאי, חבר כנסת, שר ואיש עסקים, ממקימי הליכוד, מי שהיה שר אוצר בממשלת ישראל. בנו הטייס של חבר הכנסת עמוס הדר, סגן אבנר הדר נפל בעת מילוי תפקידו ב-3.7.1970 ונקבר בחלקה הצבאית בבית הקברות נהלל.

במהלך סיורי בבית הקברות אני מבחין במצבה ועליה הכיתוב הבא: "ישראל נח ב"ר צבי שאול סלוצקי איש השדה והספר עלה ארצה בשנת תרע"א, נהרג על-ידי אוטו צבאי בשובו מאחרי המחרשה עם ערב י"א חשון תש"ד". מבירור ועיון בארכיונים, אני למד כי המדובר בנח סלוצקי, שעלה לארץ בשנת 1910 כחלוץ מרוסיה, היה חבר בדגניה א' ובקואופרציה במרחביה ומשם בא לנהלל ב-1921. הוא נהרג ב-9 בנובמבר 1944 בשעות אחר-הצהריים כשחזר מהשדה בסוס ומחרשה מאחוריו.

מכונית צבאית שהגיע מכיוון שדה התעופה התנגשה בו ליד רמת דוד, המשדדה (המחרשה) נפלה על ראשו והוא נהרג. בן 53 היה במותו. ביום ההלוויה
כך דווח בעיתונות דאז, הוכרז על ביטול מלאכה בנהלל. להלוויה באו חברים מדגניה וממרחביה. ליד בית הכנסת אמר תפילת "אל רחמים" השו"ב זכריה כהן. בבית הקברות הספידוהו קרובו סלוצקי מרמת גן, זרחי בשם ועד הכפר, ויעקב אורי. הבן אמר קדיש.

נח הותיר אחריו את רעייתו רחל, לה נישא ב-1911 בדגניה ושישה ילדים: שולמית, אבינועם, אברהם, זאב, צילה, שושנקה, ובהם בת מאומצת "מילדי טהרן". רחל סלוצקי-עמית נפטרה בשנת 1981 ונקברה ליד בעלה נח.

עופר רגב, חוקר תולדות ארץ ישראל, מספר לי כי בתו של נח סלוצקי שולמית, נישאה לאיש אצ"ל הלל צור. "אהבה זו, שגישרה על מתח פוליטי נורא, חוללה סערה בנהלל אך הייתה חזקה ויציבה יותר מהנרגנות. נכדו של נח, סגן אייל צור נהרג בלבנון ערב פרוץ מבצע שלום הגליל. נכדו השני, הטייס רן כוכבא נהרג במלחמת לבנון השנייה".

אחד מבניו של נח ורחל סלוצקי, הוא אבינועם סלוצקי (עמית) שהיה בן כיתתו של משה דיין בנהלל, ונמנה על אנשי פלגות הלילה המיוחדות בפיקודו של אורד וינגייט. אבינועם הוא אביהם של קריינית ושדרנית הרדיו רויטל עמית ושל שחקנית הקולנוע והתיאטרון יעל עמית.

בן נוסף של נח ורחל סלוצקי הוא רב סרן זאב (זאבל'ה) עמית-סלוצקי שנהרג במלחמת יום כיפור ושעליו ועל חברו יוסי רגב אף הוא איש נהלל, כתבה נעמי שמר את השיר המיתולוגי "אנחנו שנינו מאותו הכפר". זאב היה בן 17 כשאביו נח נהרג. נולד במושב, למד בו ומילדותו עסק בכל עבודות החקלאות במשק של ההורים. עם הקמת צה"ל שירת תחילה בחטיבת "גולני", בקרבות עמק הירדן, ואחרי-כן הצטרף לגדוד הפשיטה 89 בפיקודו של משה דיין ולחם בקרבות לשחרור לוד ורמלה.

אחרי שחרורו התנדב ליחידה 101 ונטל חלק בכל מבצעיה ופעולותיה. לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר שירת במסגרת "המוסד" ונטל חלק בפעולות ותפקידים שונים שעדין את חלקם לא ניתן לפרסם. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים התנדב לשירות פעיל והצטרף למפקדת אוגדתו של האלוף אריק שרון. זאב נפגע ונהרג בהפגזה סמוך לתעלת סואץ ב-17 באוקטובר 1973. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות. בן 46 בנופלו.

במרכז בית הקברות נהלל נמצא קברו של הרב זכריה כהן (הכהן), בן העדה התימנית, ששימש במשך שנים רבות כרב ושו"ב (שוחט ובודק) של נהלל וישובים נוספים באזור.

רב תימני שמשמש כרב בישוב שכמעט כל תושביו, אם לא כולם, הם יוצאי מזרח אירופה, הייתה אז תופעה חריגה מאד. הרב עלה ברגל מתימן בתחילת שנות המאה ה-20. תחילה הוא התגורר ועבד בחקלאות במושבות בנס ציונה ובבאר יעקב. בשנות ה-30 נענה לבקשת אנשי נהלל לשמש כאחראי על נושאי הדת במושב. הוא עבר לנהלל, בנה ביתו במושב, שימש כרב ושו"ב, השתלב בחיי הקהילה במושב והיה דמות מקובלת. הרב זכריה כהן נחשב לרב ליברלי לא מחמיר, היה אחראי לכשרות ושחיטה במושב ובישובים באזור, לימד נערים מנהלל ומיישובי הסביבה לבר מצווה, וערך בריתות ונישואים. בין הזוגות שהשיא היו ידוענים ובהם כמה מבני משפחת דיין.

בהמשך, שימש כרב תנועת המושבים. הוא נסע ועבר בין מושבים ובעיקר "מושבי העולים", השכין שלום בן אנשים, הדריך וייעץ. ביום ו' 12.5.1967 הצטרף לנסיעה ממושב נהלל במכונית שהייתה נהוגה על-ידי אביבה גפן בת 45, אחותו של משה דיין. במכונית הייתה נוסעת נוספת בתיה ארטקוביץ בת 63 מנהלל. ליד גניגר התהפכה המכונית. הרב נפצע קשה ושתי הנוסעות נפצעו קל. הרב הועבר לאשפוז בבית חולים בעפולה, אולם כעבור קצת יותר משבוע, בליל שבת 20 במאי 1967 מת מפצעיו בבית החולים. מותו של הרב המוערך הכה בהלם את קרוביו ומכריו הרבים. בהלוויתו, כך דווח בעיתונות דאז, השתתפו למעלה מ-1,000 איש ובהם ראשי ההסתדרות ובכירים במפא"י. הספיד אותו שר הדואר ישראל ישעיהו. הוא נטמן בבית הקברות בנהלל. מצבת קברו מעוצבת בצורת טוטפות תפילין.

כעבור 6 חודשים מיום התאונה, בנובמבר 1967, מתה אביבה גפן שנהגה ברכב בו נפצע הרב זכריה הכהן. יש אומרים שמתה משברון לב בעקבות התאונה. יש הטוענים כי שמה קץ לחייה. בהלוויתה השתתף אחיה, אז שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דאז יצחק רבין. קברה נמצא במרחק מטרים ספורים מקבר הרב זכריה כהן.

ב-1982 הלכה לעולמה אשת הרב, ברכה כהן לבית משפחת תם, ונקברה בצמוד לקבר בעלה. לרב זכריה ולרעייתו ברכה היו, על-פי הרשום ב"אלבום יזרעאל", שבעה ילדים. בנם הבכור משה כהן, נהרג בשירותו בצבא הבריטי, במלחמת העולם השנייה, בטוברוק, ליד לוב. אבן מצבה לזכרו נמצאת בחלקה הצבאית בנהלל. בן נוסף, אהרון כהן היה איש חינוך, לימד בסמינר למורות ולגננות בנהלל. נפטר ב-2008 בגיל 79 ונטמן בסמוך לקברי הוריו בנהלל. חדי עיין יבחינו כי מצבת קברו כמו מצבת קבר אביו מעוצבת כטוטפות תפילין.

שורה של אנשי צבא וביטחון קבורים בבית הקברות נהלל. בין הבולטים שבהם הוא האלוף משה (מוסה) פלד שהיה מפקד גייסות השריון. הוא נולד בשנת 1925 בשם משה אייזנברג, וגדל והתחנך בעין גנים. שירותו הביטחוני החל עוד בהיותו נער, תלמיד תיכון, כשהצטרף לארגון "ההגנה". במלחמת העצמאות שימש כמפקד מחלקה בחטיבת גולני ולחם בקרבות החטיבה בגליל ובעמק הירדן. ב-1948 נישא לדינה בתו של הסופר איש נהלל צבי ליברמן. נולדו להם חמישה ילדים: יצחק, דורית, והשלישיה: תמר, תדהר וסמדר.

במלחמת ששת הימים היה פלד סגן מפקד אוגדה 36 של האלוף אלעד פלד, ובמלחמת יום הכיפורים עמד בראש אוגדה 146 בדרגת תת-אלוף. בשנת 1974, לאחר המלחמה, מונה פלד למפקד גייסות השריון והועלה לדרגת אלוף. השתחרר מצה"ל בשנת 1980. לאחר שחרורו היה מנכ"ל רפאל. נפטר ממחלה קשה בשנת 2000. הוריו של מוסה פלד, זלמן פלד-אייזנברג ושושנה פלד בת רחל וברוך גולומב קבורים בנהלל בשורה מעל קבר בנם. בנם בכורם של מוסה ודינה פלד, סרן יצחק, (צחי) פלד, היה טייס בחיל-האוויר.

ביולי 1977 בעת חופשת השחרור שלו מהצבא הטיס מניגריה מטוס מנהלים סילוני עבור איש עסקים ישראלי החי בלונדון. יחד אתו במטוס היו הטייס אפרים בר-ארז (36) ומכונאי מוטס בשם שמעון חרוזי (35). ביום שני 25.7.1977, קצת אחרי שעה 7 בערב, לא הרחק משדה התעופה אביג'אן בבירת חוף השנהב, נפל והתרסק המטוס לים, מול חוף השנהב, וכל השלושה נהרגו. צחי פלד היה בן 28 במותו. גופתו לא נמצאה עד היום. גופות שני האחרים במטוס נמצאו והובאו לקבורה בארץ. אבן מצבה לזכרו מוצבת בחלקה הצבאית בנהלל.

בחלקה הצבאית בנהלל, בפאתיו הצפוניים של בית הקברות, מוצבות שתי אבני מצבות זו ליד זו, של שני אחים - אליעזר ומנחם שבט (מאותם הורים). שניהם נהרגו בשנת 1948. האחד אליעזר שבט בן סוניה ואברהם שבט נולד ב-1927 ונפל בקרב על נבי יושע ב-20.4.1948, והשני מנחם שבט בן סוניה ואברהם שבט נפל בקרב בג'נין ב-3.6.1948. אליעזר נקבר בקבר אחים במצודת ישע. גופתו של אחיו מנחם נעלמה בעמק דותן בתש"ח. שתי מצבות אלה של שני האחים ללא קבר - מצמררות.

בין החיילים הקבורים בחלקה הצבאית בנהלל, סגן עמוס פיין בנם של מרים וצבי פיין מראשוני נהלל. בהיותו בן 16 הצטרף עמוס ל"הגנה" ועם פרוץ מלחמת-העצמאות השתתף בקרבות טירת צבי, משמר העמק, מגידו-לג'ון, ועוד. הוא נתמנה לקצין חבלה בחטיבת "גולני" והיה אחראי למיקוש וחבלה בכל אזור העמק המזרחי והמערבי. עמוס נהרג בקרב בסביבת לג'ון ב-31.5.1948, בעת שהניח מוקש ענקי מתחת לגשר, כדי למנוע גישת כוחות אויב לשטח שנכבש. הוא עוד הספיק להרחיק את חבריו, הניח את המוקש, אך בו ברגע התפוצץ ועמוס נפל חלל. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בנהלל. השאיר אחריו אישה, מרים,(מירקה) ותינוקת בת 6 שבועות, מיכל שמה. על שמו, מחנה "עמוס" הנמצא בפאתיה הדרומיים של עפולה.

בבית הקברות בנהלל נמצאת מצבת קבר ועליה חקוק שם הנפטר, רוברט גרי. תסכימו איתי שזהו שם "חריג" לנפטר בבית קברות "מושבניקי" כמו נהלל. מי היה האיש? ומה הקשר שלו לנהלל? רוברט נישא לבת המושב פנינה דרומי הלא היא השחקנית פנינה גרי, כשנה וחצי לאחר שארוסה עלי בן-צבי, בנם של רחל ינאית ויצחק בן צבי נהרג בערב החתונה במארב בקיבוץ בית קשת. פנינה גרי, כיום בת למעלה מ-90, כתבה על אירוע זה הצגת היחיד "סיפור אהבה ארץ ישראלי" (במשחק נפלא של עדי בייסקי). לרוברט ופנינה נולדו שתי בנות, דורית ומירב.

מורן גל-און, חוקר ההיסטוריה של הגליל התחתון ועמק יזרעאל, מספר בתשובה לשאלתי כי רוברט גרי היה בין היתר גם עיתונאי הרפתקן. כעיתונאי של סוכנות ידיעות יהודית אמריקנית הוא נרשם כמעפיל ודיווח מאניית המעפילים אקסודוס. בשנות השבעים היה עיתונאי מעריב וכאזרח אמריקני טייל במדינות ערב וכתב על רשמיו בעיתון.

על מצבת קבריהם של יוסף יעקבי ובנו דוד בבית הקברות נהלל נחקק הכיתוב הבא: "ברגעי מנוחת העובד מעמל היום נרצח האב. בשחר ילדותו טרם ידע חיים נקטף הבן קדוש זיכרונם קורבנות הלאום". תהיתי לפשר כיתוב זה ומה עומד מאחרי מצבות קברי השניים. התגלה לי סיפור היסטורי מרגש וכואב. ובכן, יוסף יעקובי נולד בשנת 1897 בחבל מינסק ועלה לארץ ב-1.19.

עם בואו נתמנה כמדריך בענף גידול עצי-פרי בבית-הספר החקלאי "מקווה ישראל". רעיון מושב העובדים החל אז למצוא לו חסידים, ויוסף וכמה חברים לעבודה הצטרפו לגרעין, ששם לו כמטרה להקים מושב עובדים. לאחר שנשא לו לאישה את שולמית פפר, חברת "השומר הצעיר" שעבדה במטבח "מקווה ישראל", היה בין הראשונים שעלו על גבעת מעלול וקראו ליישובם "נהלל". שם הקים לו משק מעורב, ובו רפת, פלחה ומטע עצי-פרי.

בנהלל נולדו לזוג שני ילדים, דוד ובת ושמה חיה. כשאר חברי המושב היה יוסף חבר ב"הגנה" ועסק בפעילות שמירה. בליל שישי 22 בדצמבר 1932 בשעה 21:30 לערך, המנורה דלקה. יוסף יעקבי אשתו וילדיו ישנו באותה עת בצריף בו התגוררו בנהלל. המנורה דלקה באותה שעה כששמע יוסף רחשים מכיוון חצר-גן הבית. יוסף קם ממיטתו לשמע הרעש-רחש, הביט לעבר החצר אך לא הבחין בדבר ושב למיטתו.

בשעה 11 בלילה לערך שמעו הוא ואשתו קולות רעש. יוסף קפץ ממיטתו והבחין בחפץ המוטל זרוק ליד מיטת בנו. הוא התכופף להרים את החפץ ובאותו רגע אירעה התפוצצות עזה שגרמה לחור ברצפת הצריף ורסיסי ההפצצה חדרו דרך קיר העץ. מההתפוצצות נפצעו קשה האב יוסף ובנו דוד. השניים הובאו לבית-החולים "הדסה" בחיפה. הבן בן ה-9 מת מפצעיו למחרת, האב יוסף נפטר לאחר מספר ימים. את הפצצה השליכו לצריף דרך החלון ככל הנראה אנשי כנופיה ערבית בראשות השייח עזאלדין אל-קאסם.

המשטרה הבריטית הוזעקה למקום וגילתה בחצר הבית עקבות שלושה אנשים. ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ד"ר חיים ארלוזורוב נפגש עם הנציב העליון בריטי סר ארתור ווקפ ושוחח איתו על השלכת הפצצה באישון לילה לצריף משפחת יעקובי בנהלל. למחרת הפגישה כתב הנציב מכתב לארלוזורוב "בצער רב שמעתי אתמול על שערוריית הפצצה ובדאבון לב שומע הבוקר שהילד מת... זה אסון לנהלל כולה וצער רב לכולם". ממשלת ארץ ישראל (ממשלת המנדט) הודיעה רשמית על 500 לא"י לי שימסור מידע שיביא לגילוי הרוצחים.

בבית הקברות נמצא קברם של זוג רופאים ד"ר אוגניה עומר וד"ר ראובן עומר (המר) "עוגניה וראובן עומר היו שני רופאים שטיפלו במסירות בבני המושב. אוגניה הייתה רופאת ילדים אהובה וראובן טיפל במבוגרים. ראובן עומר (המר) בנו של דב עומר היה מראשוני הרופאים בהתיישבות העובדת וממייסדיה של קופת חולים. נולד בבודיזינוב גליציה נפטר בתל אביב תשט"ז בשנת ה-65 לחייו. ד"ר אוגניה עומר בת שלמה וחנה וינרב נולדה בסטניסלבוב גליציה נפטרה בתש"ס בת 98 לחייה. אם איני טועה על שמו של ד"ר ראובן עומר מרפאת עומר בעפולה.

רבים מהקבורים בבית הקברות בנהלל נמנים עם מייסדי או ראשוני מושב נהלל, בני העלייה השנייה. תרומתם להתיישבות בארץ ולתקומת המדינה רבה. חלקם נשכחו ברבות השנים לגמרי. מאחורי חלק גדול מהם סיפורי חיים מרתקים אך "קצרה היריעה" מלכלול את כולם בכתבה בת כמה מאות מילים. אגע בתמצית בכמה מייסדי וראשוני נהלל הידועים לי.

צבי פיין - בנו של חיים משה פיין נולד במטולה ב-1897. היה ממייסדי נהלל. הגיע למושב עם הקמתו ב-1921. נישא למרים כהן פיין. היה חקלאי ומילדותו התעניין במיוחד במטעים ופיתח את המשתלה. ניהל את בית האריזה בתחילתו. במלחמת השחרור שכלו צבי ומרים פיין את בנם עמוס פיין (ראו פירוט בכתבה) האלוף מוטי הוד מפקד חיל-האוויר במלחמת השחרור הוא בן אחיו של צבי פיין.

יעקב אוּרי (זסלבסקי) - נולד ב-1888 לרב יהודה זסלבסקי ולאמו בתיה בת הרב ליבוש-צבי. לאחר עלותו ארצה עבד בבאר טוביה, נישא לזהבה, בתם של רחל לאה והלל ארקיס. היה ממייסדי מושב נהלל וחבר הכנסת מטעם מפא"י בכנסת השנייה בין השנים 1951–1955. שימש כעורך ירחונה של תנועת המושבים – "תלמים". נפטר ב26 ביולי 1970 בגיל 82.

ישראל בלוך - נולד ברוסיה בשנת 1889 לאריה בלוך. עלה לארץ ב-1905 והצטרף לארגון "הפועל הצעיר". עבד בחוות כנרת והיה מקימי דגניה א'. נישא לסוניה אותה הכיר בדגניה. ב-1921 היה ממקימי נהלל ושימש בתפקידים מרכזיים במושב ובארגונים חקלאיים שונים. בשנים 1948-1946 כיהן כיו"ר מועצה אזורית נהלל וסגן ראש המנהלת המשותפת של מועצת נהלל ומועצת קישון (טרם איחוד מועצות אלו). נפטר ב1955 בגיל 65. סוניה רעייתו נפטרה ב1960 בנם יוסף (בובלה) קבור אף הוא בנהלל.

צבי ליברמן (ליבנה) - היה ממייסדי נהלל, וסופר ילדים עברי. הוא נולד ברוסיה ועלה לארץ בשנת 1912. בארץ עבד כפועל וכחקלאי ביישובים שונים, בהם חדרה, דגניה, סג'רה, ובשנת 1916 היה בין מקימי "המשביר המרכזי".

ליברמן נשא לאישה את רבקה פינסקי והם הצטרפו לנהלל בשנת 1921. בשנת 1919 נולדה בתם הראשונה, שנקראה "חפציבה", על שם חוות חפציבה, שבה גרו בני הזוג באותה תקופה. חפציבה מתה בהיותה פעוטה. לאחר מכן נולדו לזוג ארבעה ילדים נוספים: שרה, רחל, עודד ודינה. הבת שרה נישאה לימים לצנחן פרץ רוזנברג.

צבי פרסם רשימות ופיליטונים ב"הפועל הצעיר" ב"תלמים", ב"איתן" ועוד. כתב ספרים רבים והידוע שבהם הוא "עודד הנודד" ספר הרפתקאות לבני הנעורים שהוסרט ונחשב לסרט העברי העלילתי הראשון. ספר נוסף בולט שכתב ליברמן היה "מעל החרבות" גם הוא עובד לסרט. הספר "עודד הנודד" נקרא על שם בנו עודד. עודד נפצע קשה בשנת 1943 בהיותו בגיל 18 לאחר שחייל עירקי שומר בבסיס התעופה הבריטי ברמת דוד, היכה אותו בחוזקה בקת רובהו. מספרים כי עודד לא התאושש מפציעה זו ומת כעבור תקופה ונקבר בנהלל. גבעת תל סיפן ליד רמת דוד נקראת "גבעת עודד" על שמו.

ישראל בצר - נולד בשנת 1889 בחרסון ברוסיה ועלה לארץ ב-1907. ב1922 הצטרף לנהלל והיה מראשי המושב ומוכתר במשך שנים רבות. נישא לשפרה בתם של מנוחה ומשה שטורמן. על-פי "אלבום יזרעאל" נולדו להם שבעה ילדים: ירדנה, משה, נחמן, שרה, צבי, חוה ויעקב. בניו של נחמן בצר הם: מוקי בצר ממפקדי מבצע אנטבה ואייל בצר ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל. בנו הבכור של ישראל בצר, משה בצר שירת בפלוגת ההובלה 462 ונהרג במלחמת העולם השנייה כשטבע על האונייה ארינפורה. מוקי בצר נקרא על שמו. ישראל בצר נפטר ב-1962 ונקבר בבית הקברות בנהלל רעייתו שפרה קבורה אף היא בנהלל.

זרח זרחי (זוטלובסקי) - נולד באוקריאנה. עלה לארץ ב1909. היה בחוות באר טוביה ואחר כך היה מורה בתל אביב ומזכיר "הפועל הצעיר". נישא לציפורה זסלבסקי. אל נהלל הצטרף ב-1923. בנו סגן נחום ("חומי") נפל ב-23.12.48 בקרב במלחמת העצמאות כשהוא מפקד על פלוגת משוריינים. ב-13.8.2006 נפל נינו של זרח זרחי, סרן צור זרחי, בנם של נחום ומינה זרחי, בקרב בדרום לבנון בעת שירות מילואים. בן 27 היה במותו. סרן צור זרחי וסגן חומי זרחי קבורים בחלקה הצבאית בנהלל.

יעקב אבידב (אוסטרובסקי) - היה איש המוסד לעליה ב' ועסק בארגון העלאת יהודים ובהם יהודים מארצות ערב. אל מושב נהלל הצטרף ב-1930 לערך ובנה שם את ביתו. בשנות החמישים פרש מהמוסד ועסק בהבאת חוטרי תמרים מארצות ערב לשיפור ענף התמרים בארץ. יעקב נשא לאשה את נסיה לבית משפחת קוקסו אותה הכיר בעת ביקורו בכפרי רוסיה. נפטר בתל אביב ב-1970. אשתו נסיה נפטרה ב-1967 הובאו לקבורה בנהלל.

דווח לי על קברים נוספים בבית הקברות נהלל שמשתייכים לקבוצת מייסדי או ראשוני נהלל ובהם: אליהו שליין ורעייתו הדסה שליין לבית צירינג, יוסף דרומי וציפורה לבית אוסטרובסקי (הוריה של פנינה גרי), אהרון וטוניה בן ברק (נכדם הוא הסופר מאיר שלו). יוסף וחנה בן עמי, שמעון ורחל נחמקין (הוריו של השר לשעבר אריק נחמקין).