תככן הצמרת של מפלגת העבודה

ח"כ איתן כבל מפחד. הוא יודע שכנראה הוא יישאר מובטל אחרי הבחירות הקרובות. זאת סיבה טובה עבורו להיות בלחץ. אתם מדמיינים את יושב-ראש ועדת הכלכלה מגיע ללשכת עבודה כדי לחתום על דמי אבטלה?

כבל, רודף כבוד אובססיבי, אומר בפנייה שנועדה להגיע לאוזנו של יושב-ראש העבודה אבי גבאי, "אנחנו לא רוצים להיות מובטלים". לא ברור בשם מי הוא מדבר, אבל יש סיכוי לא מבוטל שנבואתו של כבל תתגשם, ואחרי הרבה שנים של עסקנות ותככים, כבל עשוי למצוא את עצמו מחוץ לכנסת.

הנבואה הזאת יכולה להתגשם, משום שהיושב-ראש הנוכחי של העבודה אבי גבאי, הוא הראשון שלא מתרשם מתככיו ואיומיו של כבל. מבחינתו אם כבל לא מוצא את מקומו בעבודה הוא יכול ללכת הביתה. אבל לכבל אין לאן ללכת. אין סיכוי שמפלגה פוליטית אחרת, תאמץ מומחה מדופלם כמוהו לתככים לחיקה. מה שנשאר לכבל הוא לנסות להדליק את השטח ולנסות להביא להחלפתו של גבאי שלא נראה מתרגש ממאמציו של כבל.

במפלגת העבודה יש מי שמכנים את כבל ה"הקשקשן". כבל שהיה מעורב בלא מעט אינטריגות, הוא מטיף מוסר מקצועי, שבעיקר לא רואה את עצמו, אבל תמיד יש לו מה לומר לאחרים. כבל מחפש כנראה יושב-ראש מחמד למפלגת העבודה. לא סתם יושב-ראש מחמד, אלא כזה שיתרגש ממה שהוא אומר. אלא שלהבדיל מכבל, שלא עשה הרבה בחייו חוץ מלדבר ולשמש עסקן ונושא כלים של בנימין בן-אליעזר ז"ל מגיל צעיר, מנהיגי המפלגה היו שרים וחברי כנסת עם רקורד מרשים, והם מתקשים להתייחס לכבל ברצינות דבר שלא נותן לו מנוח.

לאלוף במילואים עמרם מצנע, מי ששימש בתפקידי פיקוד בכירים בצה"ל, והיה ראש עירית חיפה, המליץ כבל בראיון לגלי צה"ל, "לא להתקרב למפלגה עם מקל". כבל ידע שמצנע שאינו עסקן, עלול שלא לספור אותו והוא חשש. האם כבל ביקש את טובתו של מצנע, את טובת המפלגה? ואולי רק את טובתו שלו.

את חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שהייתה יושבת-ראש העבודה, תקף כבל על 15 המנדטים שהיא הביאה ואמר: " היא קיבלה גיבוי כמו שאף מנהיג לא קיבל בעשרים השנים האחרונות".

כבל, שלא הביא למפלגת העבודה בחייו אפילו מנדט אחד, זעם על יושבת-ראש העבודה באותה עת, משום שהיא זכתה במנדט אחד פחות, ממה שקיבלה העבודה במערכת הבחירות הקודמת. כבל, שאין גבול לעזות רוחו הפטיר: נו באמת, היינו 13 מנדטים קודם". את השגיה של יחימוביץ' הוא בחר להגדיר כ"כישלון מהדהד". הוא לא הסתפק בכך והוסיף בידענות "היה מכלול של טעויות".

האיש שלא הביא אפילו מנדט אחד בחייו, יתקשה בוודאי גם בפרספקטיבה להודות שחברת הכנסת יחימוביץ, ראויה לכל השבחים על השגייה באותה עת, שאם היו מושגים היום מפלגת העבודה הייתה במצב שונה.

כבל לא עצר רק ביחימוביץ. גם אהוד ברק, ראש הממשלה ושר הביטחון, החייל המעוטר ביותר בצה"ל, ששימש יו"ר העבודה, לא נחלץ מביקורתו של העסקן איתן כבל, שאמר עליו: "אהוד ברק שיקר לעם ישראל לאורך כל הדרך". בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, עסקן קטן, שתרומתו למדינה ולחברה לא תיזכר על-ידי אף אחד, מעז להשמיע ביקורת לא עניינית על יושב-ראש של המפלגה שלא ספר אותו. כבל לא הסתפק בביקורת רק על מצנע, יחימוביץ' וברק, הייתה לו ביקורת גם על יושב העבודה הרצוג, שעליו אמר "הוא תחמן ורמאי, אין לו כוח אמיתי במפלגה".

אם מישהו חושב שח"כ שמעון פרס, האיש ששיקם את מפלגת העבודה אחרי המפלה הגדולה של העבודה בבחירות, זכה לאמירה של חסד מצדו של כבל טועה. כשפרס ביקש לצרף את מפלגת העבודה לממשלה, מתח עליו העסקן כבל ביקורת חריפה ואמר: "לצערי, פרס הפסיק להנהיג אותנו, מי שאינו מאמין שיש לו את היכולת להנהיג או להוביל את המפלגה לשלטון -שיפנה את הדרך".

לקרוא ולא להאמין, כבל שלא הנהיג דבר בחייו, איש חסר מנהיגות וכריזמה, ששמו נקשר לכאורה בדיל מסריח, לפיו רקם לכאורה עסקה במרוץ לראשות ההסתדרות, כאשר הוקלט כשהוא מספר לשותפיו לסיעה דברים שקשה להאמין שהם נשמעים מפיו של נבחר ציבור, מעז להטיף מוסר כמעט לכל מי שעמד בראש מפלגת העבודה.

את תפקידו ומחויבותו הפוליטית לבוחריו הוא מתרגם לרדיפת כבוד אובססיבית, תוך שהוא נשמע אומר בקולו בהקלטה: "לאורך כל הדרך אמרתי שהסיעה היא כלי לקדם אותי, אמרתי לך את זה לאורך כל הדרך". ואם יש צורך בהסבר למה התכוון העסקן, כבל מזדרז להעניק פרשנות לדבריו ואומר: "כל המהות שלה.... (כשהוא מתכוון לסיעה שהקים. מ.נ) הייתה רק כלי לקדם אותי, לא ההסתדרות, זה לא מעניין אותי להיות בהסתדרות, זה לא מעניין אותי".

כבל, חושף בשיחה שיחימוביץ' היא לא בדיוק כוס התה שלו, אבל כשיש אינטרסים פוליטיים יש גם עסקה. הוא לא מסתפק רק בכך ובלי בושה הוא נשמע בהקלטה, מטיח באוזני חברי סיעתו את המילים: "זו הזדמנות של החיים שלי אתם רוצים לקחת לי אותה"?

יצחק הרצוג, שהיה יושב-ראש העבודה באותה עת, מתגלה כאדם ישר דרך, שאינו חושש מלהתעמת עם כבל, ואומר במפורש במסיבת עיתונאים: "הערב נחשפה קומבינה מושחתת חמורה ביותר שחייבת להוביל את המעורבים בה למסקנות אישיות".

אבל העסקן כבל, לא חשב לרגע לתת את הדין על המעשה החמור, ובוודאי שלא להסיק מסקנות אישיות. הוא הזדרז להתראיין וכהרגלו הציג את עמדת הקוזק הנגזל. אי-אפשר לסיים בלי סיפור אישי הנוגע לתקופה שכבל היה השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, ואני שימשתי מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון.

כבל, הגיע באחד הערבים לאולפני הטלוויזיה ברוממה בירושלים. פגשתי אותו באקראי במסדרון, כששנינו בדרך לאולפן השידור. כשכבל הגיע לקומת האולפן, הוא הופתע לגלות שעל מסדרון הכניסה לאולפן, ובעמדה שבה יושב הבמאי, נתלו דפים שבהם נכתב באותיות מאירות עיניים מה דעתם של העובדים עליו.

כבל זעם מאוד והזדרז לתלוש את הדפים מהקירות. כסיים להסיר את מרבית חוות הדעת שנכתבו עליו, הוא פנה אלי בכעס ושאל אותי, איך אני מסביר את העובדה שעובדי רשות השידור, מרשים לעצמם להביע את דעתם על השר הממונה, ועוד על קירות המסדרון המוביל לאולפן, שאליו מגיעים בכל יום פוליטיקאים רבים ואישי ציבור.

לא השבתי לו משום שלא יכולתי לומר לו באותה עת את האמת. הייתי בתפקיד ניהולי. כבל היה השר השנוא ביותר על העובדים שהיה לרשות השידור ובדרך הזאת הביעו העובדים את דעתם על מי שהיה השר הממונה עליהם. אופי לא משתנה, והרבה כנראה לא השתנה. את מקומם של עובדי רשות השידור, תופסים היום אישים פוליטיים במפלגת העבודה, שמאסו מזמן בהתנהלותו התככנית של כבל. עכשיו הם מצאו כנראה את ההזדמנות להראות לו את הדרך ללשכת התעסוקה.