חנין זועבי ו
דב חנין, שני חברי-כנסת ותיקים ובולטים ביותר ברשימה המשותפת, הודיעו בסוף השבוע האחרון שלא יתמודדו עוד בבחירות הקרובות לכנסת הבאה. בעוד שאת פרישתה של חנין זועבי יש לקבל באנחת רווחה, נוסח "ברוך שפטרנו", הרי שפרישתו של דב חנין היא בבחינת אבידה של ממש לציבור הישראלי.
לא בכדי הייתה כהונתה של ח"כ חנין זועבי רצופה סערות. לפני שמונה שנים היא הצטרפה באורח בלתי חוקי למשט באוניית המאווי מרמרה, שיצאה מטורקיה לרצועת עזה, כשעליה כביכול ציוד
הומניטרי, שנועד לתמוך באוכלוסייתה הנזקקת של הרצועה.
אלא שמבחינת ישראל, נועד המשט לצורבי תמיכה בטרור, ובשל כך השתלט חיל-הים על האונייה, פירק את ציודה, ומנע ממשתתפי המשט את ביצוע משימתם. על השתתפותה במשט הבלתי חוקי ועל התבטאויותיה הארסיות כלפי התגובה הישראלית למשט, הושעתה זועבי מדיוני הכנסת, כשהציבור הישראלי מסתייג ממנה באורח ברור.
שיאן חקיקה
לעומת צעקנותה של ח"כ חנין זועבי, בלט ח"כ דב חנין בצניעותו הרבה, ולא פחות מכך גם בפעילותו יוצאת הדופן בהיקפה לחקיקת חוקים. הוא הוביל מאבקים סביבתיים וחברתיים רבים, נלחם לשיפור מערך התחבורה הציבורית, שבה הוא רואה מכשיר קריטי לצמצום פערים חברתיים, פעל להרחבת אפשרויות התעסוקה וההשכלה ולשמירה על הסביבה ועל איכות החיים.
פעילותו הפרלמנטרית של חנין בלטה לאורך השנים. הוא הכיר את תקנון הכנסת על בוריו, למד לעומק את כל הצעות החוק שנדרש להצביע בעניינן וחשף את נקודות התורפה שלהן. שמו יצא לפניו כאחד משיאני החקיקה בעשור החולף, וזאת חרף היותו חבר במפלגת אופוזיציה שולית. הוא הצליח לעבור מכשולים רבים ולקדם חוקים משמעותיים, כשרבים מעמיתיו לאופוזיציה כשלו.
