האם אחרי כל הרעש והצלצולים, תגיע פרשת אפי נוה ומינוי השופטים לבירור משפטי פלילי? לכל הפחות קיים ספק בכך, אם ההחלטות בתיק יתקבלו בצורה עניינית ובמנותק מהתקשורת ומשיקולים זרים. זו המסקנה העולה מניתוח News1.

חשוב להקדים ולהדגיש שתי נקודות. האחת: הניתוח מבוסס על החומר הגלוי בפרשה, בה יש עדיין מידע רב הנתון תחת חיסיון וצווי איסור פרסום. השנייה: אנחנו עוסקים כאן רק בהיבט הפלילי של הפרשה, לא בהיבט המשמעתי שלה ולא בהיבט הציבורי והמוסרי שלה. הללו חשובים מאוד בפני עצמם, והפרשה חייבת להיבחן גם בהיבטים אלו - אך כאמור, לא בשורות הבאות.

המסקנה לפיה קיים ספק אם התיק יגיע לבית המשפט, קל וחומר בהיקף בו הוצג עד כה, מבוססת על שורה של עובדות ואפשרויות, והרי הן לפניכם.

1. קיימת בעיה קשה מאוד בחומר הראיות. החקירה כולה מבוססת על תוצרי הטלפון הנייד של נוה, שהגיע לידיה של הדס שטייף. היא ובכירי גלי צה"ל פרצו לטלפון, הפיקו ממנו כמויות ענק של חומר ומסרו לפרקליטות את עיקרי הדברים.

היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה רשאים להכשיר בדיעבד האזנת סתר, אך כאן יש עבירה שקדמה להאזנה: גניבת הטלפון. גם אם שטייף קיבלה אותו מ-חני נוה, פרודתו של ראש הלשכה לשעבר, עדיין מדובר ברכושו של אפי נוה. גם אם נוה הותיר אותו (אולי בטעות) בדירת הזוג, די ברור שהוא לא התכוון לוותר עליו. לכן, מדובר לכאורה ברכוש גנוב - ואיש אינו יכול להכשיר בדיעבד את העבירה הזאת.

התוצאה היא, שאולי אפשר לתת לשטייף חסינות מפני העמדה לדין - אבל לכאורה מדובר בחומר ראיות שהושג בעקבות ביצוע עבירה, שממנה לא ניתן להתעלם. במילים אחרות: העץ המורעל, ממנו נבע הפרי של הראיות נגד נוה, איננו ההאזנה אלא עצם לקיחת המכשיר. וזה חמור עוד יותר כאשר מדובר באזרח שעבר על החוק ועשה דין לעצמו, ללא שום בקרה משפטית או חוקית. על פניו, לא ניתן לקבל את הראיות הללו.

2. עוד נקודה לגבי האזנות הסתר: אביחי מנדלבליט פסל את עצמו מלעסוק בענייניו של נוה בשל חברותו איתו. לכן, היחיד שיכול היה להכשיר את תוצרי הפריצה למכשיר היה שי ניצן. ניתן בהחלט לטעון, כי גם הוא פסול - בשל יריבותו עם נוה, שזמן קצר מאוד לפני כן האשים אותו בפומבי ברדיפה אישית. ניצן מצוי כאן בניגוד עניינים לא פחות מאשר מנדלבליט, ולא בטוח שכל שופט יאשר את ההכשר שנתן לשטייף.

3. בלשכת עורכי הדין מסתובבת שמועה, לפיה פרקליטה בכירה סייעה לשטייף לנבור בחומר מהטלפון של נוה - לא במסגרת תפקידה, אלא בצורה פרטית וממניעים אישיים. אם זה נכון, הנה עוד סיבה טובה לפרקליטות לקבור את התיק. רק זה חסר: שיתברר שפרקליטה בכירה סייעה לעבריינית ועברה בעצמה על החוק בתיק כל כך רגיש.

4. החשד העיקרי נגד נוה, כפי שהציגה אותו המשטרה בבית המשפט, הוא קבלת שוחד מיני משופטת תמורת מינויה. נוה אינו מכחיש שהיה לו קשר אינטימי עם השופטת, אך טוען שמינויה היה מנותק לחלוטין ממנו. הוא מזכיר שלא היה חבר בוועדה לבחירת שופטים כאשר אותה שופטת מונתה ושהמינוי עבר ברוב של שמונה מבין תשעת חברי הוועדה (כולל הנשיאה מרים נאור והשופט סלים ג'ובראן). תשובת המשטרה: רוחו של נוה ריחפה מעל הוועדה.

קשה מאוד לראות פה את עבירת השוחד. רכיב מרכזי בעבירה זו הוא "בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו". אם מבחינה עובדתית הקשר בין נוה לשופטת התחיל זמן משמעותי לפני המינוי, ובוודאי אם הוא נמשך אחריו - יהיה לכל הפחות ספק סביר האם מדובר ביחסי מין שניתנו תמורת המינוי.

במצב כזה, יש כאן לכל היותר עבירה של הפרת אמונים - בכך שנוה לא חשף את הקשר - וגם זה בדוחק. הטיעון של התביעה יצטרך להיות כזה: נוה היה צריך לומר לנציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים, שיש לו קשר אינטימי עם שופטת שהוא מעוניין לקדם; נציגי הלשכה הצביעו בעד אותה שופטת משום שזה מה שנוה רצה; והם שכנעו שישה חברי ועדה נוספים - שני שרים, שני חברי כנסת ושני שופטי עליון - לתמוך במינוי משום שזה מה שנוה רצה. זהו מגדל קלפים.
5. יתרה מזאת: ספק אם יש כאן אפילו הפרת אמונים. במקרה של ניסו שחם טענה וטוענת המדינה, כי הפרת האמונים שלו נבעה מדפוס פעולה: הוא קיים יחסי מין עם שורה של שוטרות ובמקביל טיפל בענייניהן. במקרה של אלון חסן טענה וטוענת המדינה, כי הפרת האמונים שלו נבעה מריבוי המקרים בהם היה ניגוד עניינים בין עסקיו הפרטיים לבין תפקידו בנמל אשדוד. בשני המקרים הסכימה ומסכימה המדינה, כי מקרה בודד ואולי אפילו שניים-שלושה מקרים לא היו יוצרים עבירה של הפרת אמונים.

לגבי נוה, מדובר באישה אחת ובפעולה אחת - המינוי לשופטת. כלומר: לפי הקו של המדינה עצמה בתיקים התלויים ועומדים כיום בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, הפרת אמונים היא במידה רבה שאלה של כמות - או ריבוי מקרים או (כמו אצל אהוד אולמרט ומשה טלנסקי) טובות הנאה משמעותיות במיוחד. לכאורה, אצל נוה - לא זה ולא זה; אז איפה הפרת האמונים?

6. נניח שהכל נכון. נניח שנוה קידם את אותה שופטת בשל יחסיו איתה. האם זוהי הפעם הראשונה שבה חברים בוועדה לבחירת שופטים מצביעים בעד מקורבים אליהם? ממש לא. בדיקת News1 הראתה, כי עשרות עובדים במערכת בתי המשפט - ובמיוחד עוזרים משפטיים, כולל של נשיאי בית המשפט העליון ושופטיו - מונו לשופטים (ראו קישורים משמאל). ולמי ששכח - בוועדה חברים שלושה שופטים של בית המשפט העליון: הנשיא/ה, המשנה לנשיא/ה והשופט הוותיק ביותר אחריהם.

איכשהו, לא סביר שהפרקליטות תרצה שכל המינויים הללו יעלו על שולחנו של בית המשפט. ואני מדגיש בצורה הברורה ביותר: אינני אומר ואינני רומז ואינני חושב שהם היו פסולים או מושחתים. ממש לא. וחייבים גם לשים לב להבדל המשמעותי בין מינויים של מי שההיכרות איתם היא על בסיס מקצועי והכל יודעים עליה, לבין מינוי שעל-פי החשד הושפע ממערכת יחסים אישית-אינטימית שהוסתרה מחברי הוועדה. אני רק אומר, שבמדינה כה קטנה עם קהילה משפטית בה כמעט כולם מכירים את כולם, מינוי של מקורבים/מכרים הוא בלתי נמנע, והוא בהחלט לא מלמד על שחיתות.

אם נוה יועמד לדין, הוא יוכל לזמן לעדות את שרי המשפטים ונשיאי בית המשפט העליון בשנים האחרונות. סניגורו ישאל: כמה עוזרים משפטיים מיניתם לשופטים? ובכמה מן המקרים היו מעסיקיהם-לשעבר חברים בוועדה? וכמה פעמים מונו שופטים שלא קיבלו ציון עובר בקורס ההערכה? הוא אולי אפילו יתהה, כיצד מונתה אלישבע ברק למשנה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה בוועדה בה היה חבר אהרן ברק. וכיצד מונתה מיכאלה שידלובסקי-אור לשופטת מחוזית כאשר תאודור אור היה שופט בבית המשפט העליון. ושוב: אינני אומר ואינני חושב שמדובר במינויים מושחתים, אלא בקו הגנה שיכול לגרום לכל הפחות מבוכה.

יש תיקים שהמדינה לא רוצה לנהל, כי ניהולם יגרום מבוכה ואף נזק העולים על התועלת שבניהולם. די בשאלות האפשריות הללו, כדי שמישהו בעל שכל ישר בפרקליטות יקום ויאמר: חבר'ה, תעזבו. וכאשר מצרפים לכך את הבעיה המאוד-קשה של קבילות הראיות ואת הספק המאוד-גדול בדבר קיומה של עבירה פלילית - המסקנה היא זאת שבה פתחנו: ספק אם התיק הזה יגיע לבירור פלילי.