דמות אישה צעירה רצה ברחוב בצעדי ריקוד פראיים, מחפשת אחרי אהובה שאת צילום פניו שברה רק לפני רגע בהשתוללות דמוית סרט מצויר בחדרה. היא רוקדת בעקבות דמויות שוליות כמו צעיר שיכור המקרטע לפניה או נער יפה תואר בסחבות שכנפי פרפר קשורות לכתפיו עד שהוא נעלם בחדר מדרגות, והיא משתקפת בזגוגית הדלת הנסגרת בפניה.
איש בשוק, אולי בפריז, מפעיל לאט בובת סמרטוטים צהובה בעדינות ובאיטיות. המצלמה מתעכבת על פנים של צופים אקראיים, פריזאי שיכור שר בקול נפלא ליד המפעיל, אנשים מביטים בחשד, בחיבה, באדישות בריקוד הלירי, סתם כך ביום רגיל באמצע השוק.
הקטעים הללו הם רק טעימה קטנה
מהפסטיבל הבינלאומי לווידאו דאנס בהנהלת אבי פלדמן שנערך בסוף השבוע האחרון בתל אביב. הפסטיבל השנה היה עשיר ומוצלח והאולמות היו מלאים. היה בו הכל - מהריקודים המורכבים והנפלאים של בילי פורסיית' בערב הפתיחה, עד יצירות מופת מההיסטוריה של המחול המצולם, כולל קטעים נדירים של אזידורה דנאקן מ-1920 וניסויים מופשטים של תנועה בצילום של אמן ידוע כמו לאסיו מוהולי-נאגי. רטרוספקטיבה הוקדשה לאמנית הבלגית אן תרז דה קירקסמאייר ואוספים בינלאומיים הוצגו בשיתוף עם מרכז פומפידו.
בארץ כבר היו בעבר תוכניות של וידאו דאנס אנגלי וצרפתי, אפילו אנסמבל בת שבע הכין לפני כמה שנים ערב שלם של עבודות וידאו דאנס עם נעמי פרלוב כמנהלת אמנותית, אך מגוון כזה של סרטי מחול לא נראה כאן.
זיהום עוצמתי
בין הסרטים שהוקרנו לראשונה בארץ היו אלו של איצטוק קובאץ', מייסד להקת אנ-קנאפ הסלובנית. אחת הסוכנות בעשיית סרטי וידאו דאנס היא הגנדרנות. מחול הוא פוטוגני, זוויות צילום מיוחדות המאפשרות לראות מחול אחרת מאשר על הבמה נראות מפתות, אך תמיד נותר המבחן הקשה ביותר - כמה זה אמיתי מבחינת היושר האמנותי.
קובאץ', שגם יצר והציג בארץ, צילם את סרטיו בנוף המחולל של עיר ילדותו בסלובניה, עיר מכרות תעשייתית שהזיהום שבה היה בלתי נסבל, וכאשר הוחל פיקוח נסגרו רוב המכרות. הרקדנים שלו נעים על משטחים מתפוררים של אדמה וברזל בתוך חללים קבורים באדמה, בין מכרות עזובים שאדמתם היא בוץ ועפר תעשייתי. יש עוצמה בריקוד ובנוכחות של כורים אמיתיים הצופים בריקוד.
מה הקשר ל"נולד לרקוד"
בערב הסיום של הפסטיבל נוצרה התנגשות תרבותית. פרס מענק היצירה מטעם קרן תרבות ישראל-אמריקה התקיים בו-זמנית על הבמה יחד עם הודעה נרגשת על הקרנתו של סרט בשם "קונטרסט" מאת אלעד וייסמן בהפקת טדי הפקות. לפתע נראו פנים אחרות בקהל ולתוך האולם זרמו פנימה גיבורי "נולד לרקוד", שופטיו ומעריציו.
נועה שדור זכתה בתחרות עם "הרפו ממני" - יצירה מסקרנת שבה שלוש רקדניות חולפות דרך חדרים ומסדרונות במבוך רגשי ופיזי. כך גם יצירתה של שירה מיאסניק בכוריאוגרפיה וביצוע של ארקדי זיידס, שהגישו מעין ריחוף גשמי וחלומי בעת ובעונה אחת.
כל אחת מהעבודות זכתה בחמשת אלפים שקלים, אך ההודעה על הזכייה היתה בשולי הסרט של "טדי" ובחשכת הבמה. חשוב להגיד שלסרט אין לו דבר עם וידאו דאנס (אפילו לדברי המפיקים) להוציא את העובדה שהיה מחול והיה וידאו. שהרי וידאו דאנס הוא לא מחול מצולם, אלא יצירה שעומדת בפני עצמה, שבה המחול והקולנוע נפגשים ויוצרים משהו חדש. כאן, בסרט הזה התממשה כל טעות אפשרית המונחת לפתח הז'אנר המפתה הזה. כך, אם אצל קובאץ' רקדו בבוץ מורעל ומתכתי, רקע דומה בסרטו הריק והמהדהד של וויסמן נראה כמו רעיון פרסומי שהצליח. רק רגע אמת אחד היה בסרט הזה, כאשר ג'אנט אורדמן נראית בו, שברירית ובלתי מנוצחת, קדה על הבמה בפני אולם ריק.
מה שהציל את הערב היתה הקרנה חוזרת של עבודות של פורסיית' וראיון ארוך עמו, בו הוא מפרש את הריקוד ( One flat thing, reproduced) דיבור צלול של אמן גדול, ותענוג צרוף.
