עריכת הרשימות לבחירות הפרלמנטאריות הקרובות במפלגות האוויר(ה) הכל כך רבות, מזכירה לי את המרוץ לקניית מוצרים זולים ב"שוק הפשפשים" הידוע של יפו המעטירה. ראשי המפלגות שמעוניינים ב"שינוי מהותי ודמוקרטי" במדינה, אינם מעוניינים בשינוי דומה במעמדם העתידי בפוליטיקה, כדי להיוותר כשיחי'ם פוליטיים בלתי מעורערים, ולכן הם מעדיפים לבחור את "סחורת" המועמדים שלהם מקרב כאלה שיהיו ה"יסמנים" העתידיים שלהם. עוד לפני שנשרקה שריקת הפתיחה לבחירות הנוכחיות, וכבר ברור לנו שה"גוש החוסם" שיאבק על הפלת נתניהו יביא עימו לפרלמנט לא מעט ח"כים אפורים שירצו את האיש שהינו ראש מפלגתם בכל דבר שרק יחפוץ. בוודאי שזה לא יהיה הפרלמנט האיכותי ביותר, וכל זאת כבר חודשיים לפני הרכבתו. מהבחינה הזו ישראל דומה יותר לפרלמנטים של מדינות הים התיכון והמפרץ הפרסי מאשר לאלה של אירופה, של מזרח אירופה, וכל שכן של ארה"ב וקנדה.
כך למשל
יאיר לפיד מודיע תקשורתית לח"כית פעילה כעליזה לביא על כך שהיא כבר לא תהיה מועמדת במקום ריאלי, וכך
בני גנץ עוד לא הכין רשימה ממשית ולא נתן למועמדיו להיאבק דמוקרטית על מקומם ברשימה, אבל מנגד הוא כבר שלה איזו עורכת דין מרמת בית שמש א' ( שלטענת העיתונות כבר נתפסה ב"רישומים כוזבים"...) בשם עומר ינקלבי'ץ והפכה ל"מועמדת החרדית" שלו. כך עשה זאת, בשנת 2013, גם יאיר לפיד ששלה איזה חרדי אמריקני מוזר מאותה שכונה ממש בבית שמש,
דב ליפמן שמו, והתאים אותו לרוח האנטי דתית של מפלגתו, "יש עתיד". במקרה ולא במקרה זו גם השכונה שלי וקל להבין מדוע מפלגות חילוניות ואנטי דתיות עוטות על ה"אמריקנים" וה"מודרניים" הללו. נוסח חייהם הדתי של הללו מעורב בחילוניות ובנוכריות חילונית ו/או אמריקנית והם קלים יותר בדת אפילו מאנשי ה"כיפות הסרוגות", ובמיוחד בנטיית נשותיהם לפמניזם ממש. מסתבר גם שהגב' ינקלבי'ץ מיועדת לשבת במפלגתו של גנץ עם נציג אנשי התועבות.
גם הגב' אורלי לוי-אבקסיס, המדברת גבוהה גבוהה על ייצוג לחלשים ועל "דמוקרטיה במיטבה" מלקטת את נשותיה ללא קשר לבחירות ממש, בדיוק כמו שבוגי יעלון הלך ב"תלם" הזה. ולצידם מחזיק במסורת האנטי דמוקרטית הזו, זו הקדנציה השנייה ברציפות, גם
משה כחלון ועימו הוותיק שבמרכיבי רשימות האוויר(ה), אייווט ליברמן שמו.
נכון אומנם שסכנת הפריימריז היא ביצירת שחיתות ומימון ח"כים לעתיד, אבל היא פחות הרסנית מתיאטרון הבובות שפרח בעשור וחצי האחרון. למי שלא זוכר היה כבר חכם בשם
רפאל איתן שבשנת 1992 מילא את רשימתו ב"גמדים" מלוהקים שלא רק ששלושה מהם בעטו בו והתפלגו ממנו אלא שאחד מהם (שהפך לשר...) התגלה לימים כסוחר סמים ומרגל. עד סוף שנות ה-90' של המאה העשרים היו המפלגות הללו - של איש אחד שמרכיב רשימה דיקטטורית, עניין של מיעוט כמו רפאל איתן ושבעת "גמדיו", כמו אנשים כמשה דיין ולימים איווט ליברמן ו
רחבעם זאבי. אבל משנות האלפיים הפכה המגמה הזו לרוב ממש ואין לאותם מנהיגי יחיד אינטרס להרכיב ברשימתם יותר מדי אישים מוצלחים, כדי שהם עצמם לא ידחקו הצידה. דווקא שיטת בחירת המועמדים למפלגות על-ידי מרכז או ועידת המפלגה הייתה השיטה הפחות גרועה מכולן. כך בחרו מעורבים פוליטיים ורעיוניים את אלה שייצגו אותם ומנגד הרי שלאילי ההון ולמימון הבעייתי לא היה כל כך סיכוי לחדור. זו אולי גם הסיבה על "ירידת הדורות" ברמת הח"כים בעשור וחצי האחרון. בחד"ש ובבל"ד עדיין עובדת השיטה הישנה הזו ומסתבר ששם באמת נבחרים אנשים עצמאיים, ולאחר מאבק פתוח ושווה ולאו-דווקא "יסמנים" של ראש המפלגה או של זה שמימן את כניסתו של ה"יסמן" לרשימת הבחירות.
גיבורים על חלשה
כותב שורות אלה בוודאי שאיננו מצדד בכניסתה של הגב' עומר ינקלבי'ץ לרשימתו של בני גנץ במסווה התחפושת ה"חרדית" שלה. אבל כותב שורות אלה גם מתנגד לכל חבירה של חרדי/ת לתוך מפלגה חילונית, בין ימנית ובין שמאלית. אבל להבדיל מלהקת הצבועים החרדית שעוטה על גב' ינקלבי'ץ כעיט על טרפו הרי שכותב שורות אלה איננו מבדיל בין עובר עבירת חילול השם והצטרפות למפלגה חילונית זה לעומת אחר אלא רואה בכל עוברי העבירה הזו מחללי ה' ללא אפליית יחוס וקשרים פוליטיים. ובמה דברים אמורים? אחד מרבני השכונות הירושלמים - הרב אליהו שלזינגר משכונת גילה, המקבל את משכורתו מהמדינה וכפוף אליהו כ"רב מטעם" ולא מכוח בחירתם של תושבי שכונתו, יצא בשצף קצף נגד הגב' ינקלבי'ץ מבית שמש. מלבד כעסו על הגב' שחברה למפלגה חילונית הוא גם הביא כסימוכין את הרמב"ם על האיסור שאישה תשמש בתפקיד ציבורי.
אבל אותו שלזינגר לא אמר מילה וחצי מילה על עוד אחת המתחזה ל"חרדית" ושמעוניינת לנחות בחיק החם של מפלגת גנץ, ושמה עדינה - זכייה בר שלום. והאחרונה כבר מלהטטת זה מספר שנים כ"אשת ציבור" וכבר פורסמה תמונתה בחברת יאיר לפיד האנטי דתי, כמקוששת לעצמה מקום ברשימה חילונית ואנטי דתית. וזו היא עדינה בר שלום שלפני כחמש שנים ניצחה על הקמת "רשימת הנשים החרדיות" שמיכל צ'רנוביצ'י ואסתר קוליאן היו שותפות בטווייתה, בעיר אלעד. אז אותו שלזינגר לא העז לומר מילה נגד גב' צ'רנוביצ'י שהלכה למפלגת העבודה האנטי דתית, ולא מכבר נבחרה ברשימת העבודה למקום 25. הלה לא גם לא העז לחשוף כי הגב' בר שלום מתרועעת עם הרפורמים ומטה את אוזנה אליהם לחבירה זו או אחרת. וכל זאת משום ששלזינגר משכונת גילה פחד ממה שהיו לו מעוללים אנשי
ש"ס ובני משפחתה של בר שלום, ולכן קל יותר היה לו להנחית מכה על עורכת דין עלומה מבית שמש, שאין לה "גב פוליטי" וזאת במקום להתמודד מול מי שסללה את הדרך לינקלבי'ץ ושכמותה למרוד ב"שולחן ערוך".
אבל שלזינגר איננו לבד - כגיבור על חלשה. גם משה גרילק, עורך העיתון החרדי "משפחה", יצא אף הוא בשצף קצף נגד הגב' ינקלבי'ץ וכנגד חבירתה למפלגה חילונית. אבל מה שמשה גרילק מסתיר היא העובדה שהוא עצמו עורך עיתון שבעליו ומקימו היה אדם בשם יודק'ה פלאי, חבר מרכז הליכוד ואיש תנועת ה"חירות" החילונית עוד מימי מלחמת 1948. כדאי גם לבדוק את בעלי המניות בעיתון הזה ולהיווכח אם רובם שייכים למסגרות חרדיות או חילוניות. אבל ממה שניראה משולחן העריכה בבית "משפחה" הוא בלתי אפשרי לראות את ה"דבשת" של העיתון הזה מבחוץ. גרילק גם הוא מעולם לא יצא חוצץ נגד גב' בר שלום, מייסדת שיטת מרד הנשים החרדיות בהלכה ובהשקפה החרדית. אז בבקשה מכול "גיבורי החיל" האלה - נגד אישה אלמונית ונגררת, לגנוז את הצהרותיהם הצבועות והצהובות או לחלופין לצאת חוצץ באמת ובתמים נגד ראשי שיטת המלחמה בהשקפה היהודית על מעמד האישה החרדית.
בכל אופן, לא גב' ינקלבי'ץ ולא גב' בר שלום תהיינה ה"נשים החרדיות" הראשונות בפרלמנט הישראלי אלא הייתה כבר אחת כזו ודווקא במפלגת מר"צ. היא התגוררה אז בשכונת "הר נוף" בירושלים וכיהנה מספר חודשים בלבד כח"כית.
מגיש/ה אינם בגדר פובליציסטים
את
אושרת קוטלר צריך ורצוי להדיח מהמשך ההגשה הטלויזיונית שלה. הגב' קוטלר, ללא שייכות לעמדותיה השמאליות, נבחרה כדי להגיש חדשות ולא כדי להביע דעה זו או אחרת על אירוע חדשותי. אלה המביעים דעות אינם בגדר מגישים אלא בבחינת פובליציסטים מיוחדים לנושא זה או אחר. מגיש חדשות צריך להגיש עובדות ולא לחוות דעתו עליהן, שהרי אח"כ הצרכן בבית כבר לא ידע מהי עובדה ומהי תעמולה. לא פלא בעיני שאחד כמו אראל סגל הימני יצא להגנתה של הגב' הסוררת מערוץ 13. גם סגל, בסגנונו המתלהם קמעה, חפץ בעתיד להגיש חדשות כאמצעי להביע את תעמולתו הקיצונית מימין ולכן הוא תומך בדוגמה של קוטלר השמאלית כדי ל"קרר לעצמו את האמבט" של תעמולתו. עם מגישים כאלה עדיף לסגור את הטלוויזיה.
ובאשר למעללי גדוד "נצח יהודה" - הוא ה"נח"ל החרדי", הרי שזו לא הפעם הראשונה שחיילי גדוד זה, יותר מגדודים אחרים, מואשמים במעשים שלא יעשו כנגד הפלשתינים. את חילול השם הזה יצרו אלה מבין החרדים שתמכו בהקמת הגדוד הזה ובראשם הח"כים אברהם רבי'ץ המנוח ויבדל"א
שלמה בניזרי, שידעו כי רק ארחי פרחים ושבאבניקים משולי החברה החרדית יגיעו אליו. הם לא חישבו, יחד עם רבניהם, מה עלולים אותם שבאבניקים, במדי הצבא הישראלי, לעולל תחת הכותרת של "נח"ל חרדי" לנכרים, וכמה שנאה וחילול השם יביאו מעשיהם לדת ישראל ולציבור החרדי. את הגדוד הזה, שכיום אין לו שום קשר עם היהדות החרדית, חייבים לפזר כי מדובר בחיילים משולי החברה הדתית שאין עליהם פיקוח מוסרי של ממש, כפי שלעומת זאת קיים במסגרות צבאיות אחרות.
עלייתו ועלייתו של ישראל כ"ץ
מינויו של ישראל כ"ץ, שר התחבורה והאחראי על המודיעין, גם לשר החוץ מרמזת יותר ויותר על העתיד לבוא ביום שאחרי
בנימין נתניהו בליכוד. כץ גדל בליכוד ומעולם לא עזבו, גם לא כדי לחזור אליו. הוא לא החל בימין הקיצוני של "התחייה" (כמו השר
צחי הנגבי למשל...) או של "צומת" ומולדת" (כמו
גדעון סער למשל...) והוא לא היה מאלה שערקו עם שרון לקדימה (כמו הנגבי, דיכטר, מופז ואחרים למשל...). הוא לא היה צריך לומר כי "בית לא עוזבים" משום שהוא מעולם לא נחשד בעזיבת הליכוד. לקח לו זמן להיכנס כח"כ למרות שעמיתיו להנהגת הסטודנטים של שנות ה-80 של המאה העשרים (צחי הנגבי ו
סילבן שלום) הקדימו אותו כח"כים ואף כשרים, עוד לפני שהוא חימם את כיסא הח"כ. אבל מהרגע שהוא הפך לח"כ הוא גם בנה מחנה ולימים המחנה היה מוצק כל כך שלאחרונה כץ העפיל גם על סער, ארדן, שטיימני'ץ ושרים אחרים וזכה במקום השני בפריימריז האחרון. הוא התבלט כשאר התחבורה הפעיל ביותר בתולדות המדינה, הוא הפך לשר הממונה על המודיעין וכיום הוא נחת במשרד החוץ היוקרתי. עם טיפ טיפת סבלנות ואורך רוח הוא עשוי לנחות בכיסא יו"ר הליכוד, שמוביל בעשור האחרון לתפקיד ראש הממשלה.
ראשון לציון הנה הינם
חמש שנים היה פתוח תיקו של אריה כהן - סגן ראש עיריית ראשל"צ מטעם ש"ס, בשל האשמות כבדות וביניהן גם חשדות בכול הנוגע לתואר ה"רב" שעימו הוא מתהדר. לא אכנס כאן לכל מה שידוע לי בנושא, כולל מסמכים וחקירות משטרה ו
מבקר המדינה, אבל כדי לסבר את האוזן רק אזכיר שבראשית שנות העשרה של המאה ה-21 נסגרה במשטרת ראשל"צ פרשת תיקו של סגן ראש העיר דאז, עו"ד
דוד ביטן, אבל למרבה הפליאה התיק ה"סגור" הזה נפתח שוב לפני כשנתיים וכתבי האישום שבדרך שעלו בעקבות פתיחתו המחודשת עדיין מלובנים בעיצומם בימים אלה. לכן קשה לי - כתושב ראשל"צ לשעבר, לתת אימון מלא במה ש"ניסגר" בתיקייה של משטרת ראשון לציון...
