מכתב גלוי לאושרת קוטלר

אושרת את נעימה וחביבה

שפתך רהוטה

מראך נאה למדיי

ויש לך תכונות טובות שאינני מכירה.

בשנת 1995 חמישים שנה לשחרור מאוושוויץ בירקנאו,

הצטרפת למסע לפולין שאירגן בעלי מנשה לורנצי ז"ל.

גם אני הייתי שם!

אינני יודעת מה ספגת בגיא ההריגה -

ספוג הדם של מיליונים יהודים.

מכוסה באפר הגויות השרופות.

אך השבוע הגדלת לעשות את הרע מכל!

כי כפי הנראה לא הפנמת דייך "כי החיים והמוות ביד הלשון"

וכך בלי משים נקלעת לשערורייה

ואולי הייתה זו בכוונה תחילה -

לחיילי צה"ל קראת "חיות אדם".

בשבוע שמשפחת אנסבכר יושבת שבעה על בתה אורי הי"ד,

שנרצחה על-ידי בן עולה, רוצח ערבי שפל!

שדם יהודי אצלו הפקר. האם כינית אותו "חיית אדם"?

בעלי מנשה ז"ל שרת בצה"ל מאז עלייתו לארץ ישראל,

נלחם במלחמות, על הגנת העם והמולדת היחידה לעם היהודי.

הוא ידע היטב מניסיונו האישי, שיהודים במולדתם -

חייבים צבא חכם, אמיץ ואיתן.

הוא היה אהוב על הבריות ואוהבם באשר הם אדם.

בימים אלה משרת נכדנו מנשה לורנצי, ביחידה קרבית,

ומגן על מולדתנו ועל כל אזרחיה באשר הם.

האם הנכד של מנשה לורנצי, שעבר ניסויים קשים

מידי ד"ר מנגלה הידוע לשימצה -

הוא "חיית אדם"?

כי בחר לשרת בצה"ל בגבורה ובאמונה שלמה?

יהי רצון שכל חיילי צה"ל מכל זרועות הביטחון יחזרו הביתה בשלום!