חזון השלום נותר באיבו

פרישתה של יו"ר התנועה, ציפי לבני, היא אבידה גדולה למחנה השלום, שגם כך רק הולך ומצטמק מדי יום ביומו. בית הנבחרים של מדינת ישראל נאלץ בכך להיפרד מפרלמנטרית דגולה, שבמשך 19 שנים רצופות ניהלה את מאבקיה למען הגשמת הרעיונות שבהם האמינה בכל מאודה.

לצורך העניין התגלגלה ציפי לבני ממפלגה למפלגה, מבלי שאיבדה תקווה שבסופו של דבר יעלה בידה להשיג את מה שכה ייחלה לו. אלא שהמפלגות השיבו את פניה ריקם והותירו אותה כשהיא יושבת על שוקת שבורה וגדושת אשליות.

נדידתה ממפלגה אחת לשניה הקנו לה שם של זונה פוליטית, שאינה בוחלת במה שאחרים התייחסו אליו כאל משהו מוקצה ובלתי מקובל. אלא שלבני סירבה להרים את ידיה, ובלבד שיהיה בכך כדי לקדם, ולו צעד אחד, את משנתה.

יחס מנוכר

רק כשחזון השלום שלה נותר באיבו ולא הניב פרי, פרשה ציפי לבני מהחיים הפוליטיים, כשהיא מאוכזבת מן היחס הקר והמנוכר לו זכתה מצד כל אלה שמאסו לכרות אוזן לדבריה. עיקר קצפה יצא כנגד אבי גבאי על שפירק את המחנה הציוני, ותוך כך הותיר אותה ללא בית פוליטי.

פרישתה של ציפי לבני מן החיים הפוליטיים היא בבחינת הקדמת תרופה למכה, באשר היא נותרה, קרוב לודאי, על סף אחוז החסימה. זו הטרגדיה של מי שעמדה תחילה בראש המפלגה הגדולה במדינה וסיימה את דרכה הפוליטית כשהיא ניצבת בראש המפלגה הקטנה ביותר.

בסופו של דבר, עוד בטרם פרשה, ניסתה ציפי לבני לחבור למפלגתו החדשה של של בני גנץ, חוסן לישראל, וליש עתיד של יאיר לפיד, אך שניהם חששו מתדמיתה השמאלנית.