מזמן לא "פרה קדושה"

דוגמה משפטית, אחת מיני רבות שפורסמה בסוף שבוע זה, עושה את ההבדל בין משפט למשפח. התגובות הנזעמות על הכרעתו האבסורדית של שופט ביהמ"ש השלום (תצורף מיד), שבוטלה על-ידי הרכב ביהמ"ש המחוזי – אינה חדשה לרבים מאיתנו, אבל רעידתה תהדהד לצער כולנו בהמשך הניסיון לשיקום הסדקים הנפערים במעוז צדקנו.

בתקופה בה העוולות הממסדיות בציבור הקטן והנמוך למול המנגנון, גוברות ומתעמרות בו ללא רחם – אבוי לנו אם המשך איבוד התקווה בהיכלי הצדק, יגיע אל מתחת לקו האדום.

אביא את הדברים בשם אומרם.

הכתבה

היכה צעירים שתקפו ודרסו אישה - ויצא זכאי

שלוש שנים לאחר שעזר לאישה שהותקפה על-ידי שני צעירים שפגעו בה ברכבם, זוכה אלון עמירה מאשמת תקיפה חבלנית ואיומים על הצעירים. בית משפט המחוזי שינה את החלטת בית משפט השלום שהרשיע את עמירה.
אבי כהן (Ynet)

בית משפט המחוזי בתל אביב זיכה השבוע את אלון עמירה (32) מראשון לציון, שעזר לאישה שהותקפה על-ידי שני צעירים שדרסו אותה. נגד עמירה כתב אישום, לפיו תקף את נוסעי הרכב הדורס. עמירה הורשע בבית משפט השלום, אך היום החלט המחוזי להפוך את פסק הדין. בית המשפט הטיל על עמירה התחייבות שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות במשך השנה הקרובה.

ביולי 2002, הבחין עמירה, שעבד במינימרקט ברחוב הנביאים בבת ים, בשני צעירים שנסעו ברכב, כשהם פוגעים באשה מבוגרת. הצעירים יצאו מהרכב, החלו להכות את האישה וצעקו לעברה "למה נכנסת לנו בין הגלגלים?" עמירה רץ לעבר השניים, כדי להפריד בינם לבין האישה, אך בין עמירה לצעירים התפתחה קטטה. לאחר הקטטה השניים עזבו את המקום ועמירה חזר לחנות שבה עבד.

כעבור כ-20 דקות חזרו שני הצעירים לחנות עם סכין, דקרו אותו בידו וברגלו - ונמלטו מהמקום באמצעות רכב. בעקבות הדקירה אושפז עמירה בבית החולים "וולפסון" בחולון. מאוחר יותר התברר לפרקליטו של עמירה, עו"ד ליאור אפשטיין, כי כל אותו הזמן אנשי מפלג הסמים של היחידה המרכזית של משטרת מחוז תל אביב היו במקום בפעילות סמויה. אולם רק כאשר עמירה נדקר, החליט אחד מהם להתערב בנעשה.

עורך הדין הגיש לבית המשפט מכתב לעמירה שכתבה האישה שנפגעה בתאונה, בו כתבה כי: "אנשים כמותך הינם מהמעלה הראשונה וראויים לשבח על אזרחות טובה וגילוי תושייה במצב מעין זה. יתרה מזו נאלצת לגונן על עצמך מפני התקפות הזעם של החבורה שפגעה במשפחתי וניסתה אף לפגוע בך".

מספר שבועות לאחר המקרה הוגש כתב אישום נגד עמירה, באשמה של תקיפה חבלנית ואיומים. בכתב האישום נכתב כי עמירה תקף את שי אוחיון, אחד משני הצעירים שהיו ברכב, ולאחר מכן הוא איים עליו. לטענת מפלג התביעות של המשטרה, הוא עשה זאת במטרה להפחידו.

בחודש מרס 2003 בית משפט השלום בראשון לציון החליט להרשיע את עמירה וטען כי הוא לא היה צריך לנסות ולחנך את שני הצעירים שתקפו את האישה. עמירה נדון לארבעה חודשי מאסר על תנאי והוטל עליו קנס כספי בסך אלף שקל.

פרקליטו של עמירה, עורך הדין ליאור אפשטיין הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב ובערעור כתב: "עמירה הפך באופן אבסורדי ובלתי צודק מקורבן לנאשם".

התגובות

1. קפקא חי וקיים במערכת המשפט הישראלית. עמירה לא היה צריך להיתבע, לא לעמוד לדין, לא להיות מורשע ולא להזדקק לבית המשפט המחוזי כדי לצאת זכאי. וזה ודאי עלה לו בהרבה מאד כסף, שלא לדבר על כך שנדקר.

מה המסר שבית המשפט והמשטרה מנסים להעביר? שבפעם הבאה שאראה שני ערסים דורסים אישה ומכים אותה, אתן להם לסיים את המלאכה? בכך שהמשטרה ובית המשפט מענישים התנהגות אזרחית טובה, מטעמים של שמירת מונופול ואגו, הם מעודדים את הציבור לתת יד חופשית לכל התנהגות אלימה ועבריינית שהוא רואה.

זה המסר שהעברתם, נציגי החוק, והוא נקלט היטב.

2. מעשהו של האיש ראוי לכל הערכה והערצה. כן ירבו אנשים בחברה הישראלית המעוותת שיצאו להגן על החלשים שנזקקים לעזרה. ובקשר להתנהגות המשטרה.....חבל להגיב!!!

3. עמירה, חזק ואמץ. מזל שיש בית משפט מחוזי והצדק יצא לאור. תעודת עניות לבית משפט השלום!!! מחשבות נוגות:

כמה אנשים חפים מפשע יושבים בכלא על לא עוול בכפם??

4. רק במדינה דפוקה עם משטרה עלובה ומערכת משפט מושחתת דברים כאלה יכולים לקרות. הבן אדם צריך לקבל צל"ש על אזרחות טובה.

5. מסקנות ברורות לכולם: לא לעזור לאחרים!! קודם כל ארסים ידקרו אותך ואח"כ שופטי סדום ידפקו אותך.

6. אני לא מופתע שהוא יצא אשם... אחרי הכל, במדינות העולם השלישי. עורך הדין של הפושע משחד את השופט ואת המשטרה ביחד, והשופט מרשיע את האזרח הטוב עם מכתב. המלצה של המשטרה לא להתערב לה בעבודה. אחרי הכל למה שהמשטרה תמנע מהנערים להרביץ לאישה ??? העבודה שלה זה לתצפת, לא למנוע פשיעה. ברוכים הבאים באופן רשמית לאוגנדה. מזל טוב.

7. ובטח את הצעירים שדרסו היכו ודקרו שיחררו לחופשי כי זה מה שעושים במדינה הזאת. אזרחים למופת נדפקים והחארות דופקים את כולם ומשתחררים חופשי. אך, אילו רק היתה לי ויזה לאמריקה...

8. כל פושע וכל מחבל טוען ומקבל מבית המשפט זכויות המגיעות לו. לקורבנות ולאזרחים הטובים אין זכויות. בתי המשפט בישראל עם פסקי הדין המגוחכים מוסיפים דלק לאש האלימות וההפקרות במדינה. ציפי לבני, הושיעי אותנו מאותם שופטים.

9. בן אדם מגן על אישה במצוקה ובתמורה מגישים נגדו כתב אישום? רק בישראל!

10. מי הדביל שהגיש נגדו כתב אישום מלכתחילה? זה בדיוק כמו החוק הזה שמאפשר לפורץ שנכשל ונפגע בבית שהוא פרץ אליו לתבוע את בעל הבית. רק פה תוקפן שנפגע יכול להתלונן נגד האדם שהגן על הקורבן שלו.

11. איזה מדינה מטורפת. פשוט לא יאמן שהאיש בכלל הועמד לדין על אזרחות טובה. צריך להעמיד לדין את מי שהעמיד אותו לדין. צריך גם להעמיד לדין את השופטים שהרשיעו אותו. ממש לא יאומן.

12. אני לא מבין למה שני הצעירים האלה לא בכלא. נגד הבחור הזה לא היתה צריכה להיות מוגשת תביעה מלכתחילה.

בתי משפט ופרקליטות של חלם. מגנים על הרעים ותוקפים את הטובים. תגידו לי, איך תשרוד מדינת ישראל בצורה כזו?

13. השופטים צריכים להבין שתפקידם לשפוט משפט צדק. ולא לפי החוק היבש.

14. עם הכבדים הם לא מתעסקים אז נופלים על אנשים עם תושייה. הכבדים משוחררים ועוד מפוצים ואת הטובים מפוצצים. שירבו כמוהו!!!

15. ראוי לפרסם ברבים את שם שופט השלום המטומטם שהרשיע אדם אמיץ כזה, שנחלץ לעזרת הזולת. השאלה שצריכה להישאל היא כיצד שופט כזה ממשיך לשבת בדין? החלטות מעין זו שלו הופכות את המדינה לסדום.

16. אוף כמה אני מתמוגג לקרוא את התגובות הזועמות כלפיי השופטים. התעוררתם סוף סוף. תמיד צעקתי בקולי קולות שבבתי המשפט יושבים סתם אנשים קטנים שלא מבינים מהו צדק. שופט ששולח רוצח למעצר בית "כי הרוצח אדם סימפטי" זה לא שופט זה אדם קטן ללא כל חוש לצדק. אני מקווה כי תמשיכו להתעורר עד שתהייה כאן ענישה אמיתית וצודקת.

17. החלטת בית משפט השלום לא סבירה באופן קיצוני. בכל מקצוע אחר זה היה מוגדר כרשלנות והיה ניתן לתבוע סכום נאה של כסף. מדוע לא ניתן לתבוע שופטים אישית על רשלנות.

18. השוטר שהגיש התלונה נגד עמירה חייב לעמוד לדין! השוטרים שהיו בתפקיד ולא סייעו לאישה ולעמירה חייבים לעמוד לדין! התובע שהגיש את התלונה נגד עמירה חייב לעמוד לדין! שופט בית משפט השלום חייב לעמוד לדין! הנ"ל חייבים להיות מפוטרים ממשרותיהם ללא פיצויים מאחר ובמעשיהם גורמים להגברת האלימות בחברה הישראלית.

19. בשם אזרחי המדינה, אני מודה לך, אלון עמירה על אומץ לבך. הלוואי והיו רבים כמותך. אני מקווה שתצא מחוזק מכל הסיפור, ומתנצל בשם המדינה על העוול שנעשה לך קודם לכן.

20. אני רוצה להבין מדוע בכלל הוגש נגדו כתב אישום. על פניו מדובר באדם שרץ לסייע לאישה חסרת מגן כנגד שני ארסים אלימים. הוא צריך לקבל צל"ש, בוודאי לא כתב אישום.

אני רוצה להבין האם שני הארסים שחזרו אליו לאחר עשרים דקות עם סכין נתבעו לדין. אם כן מדוע האם הם בכלא, ואם כן האם לתקופה קצרה מעשרים שנה ללא חנינה?

אני רוצה להבין האם השוטר שהמליץ להעמיד אותו לדין עדין עובד בתפקידו. אני רוצה לדעת האם התובע שהחליט לתבוע אותו עדין משמש כתובע משטרתי. אני רוצה לדעת האם השופט (אם אפשר לכנות אותו כך) שהחליט להרשיע אותו עודו יושב על כס השיפוט.

אני רוצה להבין מדוע שופטי ישראל איבדו ממזמן כל יכולת הבחנה בין טוב לרע. מדוע הם חושבים שעליהם להגן על הפושעים מפני הציבור במקום להגן על הציבור מהפושעים? מדוע מערכת המשפט העלובה שלנו בצירוף פרקליטות מגוחכת מפוררים את החברה במקום לחזק אותה.

21. גם לי זה קרה. שכן ניסה לחבל ברכושי שכגיליתי אותו תקף אותי במוט ברזל, הוצאתי את המוט מידו והזמנתי את המשטרה. איך זה נגמר אתם תוהים? בכתב אישום על השגת גבול תקיפה ואיומים, נגדי כמובן. זמן קצר אח"כ הייתי עד למקרה פשע, בניגוד לכל מה שחונכתי לעשות ולהאמין המשכתי בדרכי, הניסיון הקודם לימד אותי תובנה חדשה, לא חייב? אל תתקרב למשטרה. לאיכות כוח האדם במשטרה יש השלכות חמורות על החברה המתבטאות בפשיעה שאין איש עוצר ובקורבנות שנגרסים בידי המערכת חסרת כושר השיפוט הבסיסי. לא, זה לא הכל תקציב, זה פיקוד קלוקל, סינון, חינוך והכשרה רשלניים במקרה הטוב. דרוש שר לביטחון פנים אינטיליגנטי מסור לתפקידו ומקורי.

22. נסים גבאי (עבדכם הנאמן), סיפור אישי. 1980 לערך.

שתי עבירות פליליות שלי – שתי ציפורים במכה אחת.

על גג מערכת העיתון שלי ניצב שלט ענק, יקר ויפהפה, בשיטת הנץ-נץ שהייתה פופולארית באותה תקופה. השלט "מטרופולין" כנראה קרץ לגנבים ומשחיתים למיניהם, וכמעט כל בוקר בבואי לעבודה, היו חושכות עיניי: חלקים מהשלט נתלשו, קרחות שחורות מכוערות נשארו במקום האותיות, ושיוו לו מראה לא נעים בכלל.

מעבר לכעס על הוונדליזם, לא יכולתי להרשות לעצמי נזקים כלכליים מיותרים. החלטתי לארוב ליד השלט, בתקווה לתפוס
את העבריינים.

המארב אכן הצליח ותפסתי את הגנב המחבל בשלט. תפסתי בו בחוזקה, הכנסתיו למשרדי, והתקשרתי למשטרה. שוטרים שהגיעו למקום, אספו את "העצור" והובילו אותו אחר כבוד לתחנה.

אך מה רבה הייתה הפתעתי שכעבור זמן, החליטה המשטרה להגיש כתב אישום כפול... דווקא נגדי: 1. אלימות כנגד החשוד 2. כליאת שווא.

אחרי ההלם המוחלט הראשוני, החלטתי לחקור: מה קרה כאן?

התברר שלאמו של החשוד היו קשרים כלשהם במשטרה, דבר שהביא את מפקד התחנה דאז שלא אהב אותי ואת כתבותיי על מחדלי שוטרי נתניה, להתנקם בי, ולהראות לי מי החזק מבינינו.

המשטרה התעלמה לחלוטין מכל הסיפור האמיתי, מכל הנסיבות לפני ואחרי ביצוע העבירה עצמה של החשוד שתפסתי – והתמקדה רק בפעולותיי.

1. תפיסת החשוד, הוגדרה כאלימות. פשוט כך. מאחר וידוע שתפיסת אדם היא על-פי החוק אלימות – הנה לכם אשמה ראשונה שניתן להאשימני.

2. החזקתו של החשוד בתוך משרדי (שהיה חנות ממש על שפת הכביש) רק לצורכי המתנה עד בוא הניידת, יכולה להחשב גם כ"מעצר שווא" – והנה לכם אשמה שנייה שניתן להאשימני.

לא עזר כמובן שום דבר, ולא עבר זמן רב וזומנתי לביהמ"ש בגין אותן שתי עבירות לכאורה – בכתב אישום אחד.

למרבה האבסורד, הורשעתי בשתי העבירות. בהיותי צעיר בלתי מנוסה ובלתי מיוצג, חזרתי וסיפרתי את סיפור המעשה האמיתי, וכי מה יכולתי לומר מעבר לאמת הפשוטה? אבל התביעה וביהמ"ש ראו את הדברים "משפטית", והורשעתי בלי שום בעיות בביצוע שתי העבירות.

"קוריוז" של אירוע דומה:

מקרה שפורסם בעיתונות בשנת 2003 נתן לי חיזוק לצדקת עמדתי לעוול הנורא שעשו לי. דוגמנית ידועה הוטרדה על-ידי מעריץ שאפילו עקב אחריה ברחוב. חברה של אותה דוגמנית ארב לו, ותפס את המעריץ בחוזקה שעה וחצי עד בואה של המשטרה.

המעריץ נעצר.

כעת, שאלה רטורית: האם לדעתכם הואשם החבר באלימות כלפי המעריץ, ובכליאת שווא שלו?!

שאלות רטוריות כאלה לבטח לא יעניינו את המשטרה, התביעה, ואפילו לא את ביהמ"ש. אבל אולי יעניין אתכם ש... החבר קיבל תעודת הוקרה על אומץ ליבו?

תארו לעצמכם שהייתי מקבל תעודת הוקרה במקום כתב אישום כפול?

וכך ממשיכות להן מאות תגובות... כשלמעשה המוטו הברור הוא: האם כסדום היינו ולעמורה דמינו? לית דין ולית דיין, צדיק ורע לו רשע וטוב לו...

מה לא נכתב על המערכת המשפטית?

הרבה טוב, לא מעט רע – והמון תהיות.

כל הפסטיבל האחרון על מינוי השופטים – האם מבטא הוא את האנרכיה המתרחשת ברשות הזו שכולנו למדנו במשפט הקונסטיטוציוני כי היא עצמאית לחלוטין?

רק עצמאית לחלוטין?

מה עם עוצמה המבטאת את העצמאות הזו?

האם קיימות שם בכלל אמות מידה של צדק, יושר, ושמירה על כבוד האדם וחירותו?

מתי לאחרונה קבע בג"צ לטובת האזרח הקטן שנפגע על-ידי הרשויות החזקות והשולטות בכל?!

"אנחנו לא מתערבים" – זה המוטו השכיח בביהמ"ש העליון, במקרה הטוב...

במקרה היותר רע, ביהמ"ש מחליט לקבל את עמדת המדינה.

האם זה מצב בו "מושחתים נמאסתם" כבר זועק נגד רבים מהמועמדים לכנסת הקרובה – אבל מנגד רואים את המפלצת המשפטית חסרת אונים למקרה שבכל זאת יצליחו אלה שוב להשחית את הרשות המחוקקת?

האם המעוז האחרון, בית המשפט – נפל?!