לפני כשנה, נתפסו הזוג נתניהו בצילום תגובה לטענות שהושמעו נגד
שרה נתניהו. הזוג צולם לצד מודעת אבל לחייל שנהרג, והיה בכך טעם לפגם שפורש כניצול השכול לקידום מעמדה של הגברת נתניהו הזועקת להכרה בפעילות ההתנדבותית שלה הכוללת את ניחום האבלים של החייל שנפטר.
אינני יודע אם הזוג בחר להצטלם לצד המודעה באופן מודע או עשה זאת בתמימות מבלי לחשוב על כך כלל, אך כיוון שנתניהו איננו טיפש, ויכול היה לחזות שיותקף וששכרו ייצא בהפסדו, אני נוטה להאמין שראש הממשלה הטרוד כולו בענייני המדינה לא שם לב למודעה שהודבקה מאחוריו.
אבל... נניח שנתניהו פעל בצורה קרה ומחושבת מתוך רצון לנצל את השכול להאדרת שמה של רעייתו. מי שם לב לזה בכלל? כמה צופים ראו את הסרטון ובאמת התעמקו במודעת האבל הזו? כמה אנשים ראו את המודעה ובעקבותיה הפכו משונאי שרה לאוהביה? כמה אנשים ראו את המודעה ובגללה החליטו להצביע מח"ל לכנסת? התשובה ברורה לכולם, התשובה היא: אף אחד!! המודעה תפסה את עיניי הציבור לרגע אחד, ונשכחה מיד אחר כך או כמעט מיד. גם לא בטוח שרובם שמו לב לזהות הנפטר המצוינת על גבי ההודעה וקישרו אותה לביקור הניחומים של הזוג.
אז מי פרסם לעולם שהזוג נתניהו ניחם אבלים? מי הזכיר שוב ושוב את שמו של החייל המופיע על גבי מודעת האבל לצורך פגיעה בשמו של נתניהו והפקת רווחים פוליטיים? מי פרסם את הזוג נתניהו לצד מודעת האבל בעיתונו כדי שכל העולם יראה שוב ושוב את שמו של החייל מתנוסס עליה? שירות הציבור לא היה בראש מעייניהם של התקשורת והשמאל, הם חמדו את השכול לצרכיהם הפוליטיים בעצמם.
קמפיין הקברים
צילום המסרים הביטחוניים לצד קברי החללים היה מעשה לא ראוי מצד קמפיין הליכוד ולא אגן עליו. אך אילו בשמאל היו נזעקים ממעשה זה ולא צוהלים משמחה על ההזדמנות לטנף על נתניהו, הם היו פונים אליו מאחורי הקלעים וממליצים לו בשקט (ללא רעשים וצלצולים) להוריד את התמונה למען כבודם של החללים. אך הם חטאו בעבירה הרבה יותר חמורה כאשר פרסמו שוב ושוב את העניין ועורכי
ידיעות אחרונות אף ניצלו את הכותרת הראשית של עיתונם לפרסום התמונה הבעייתית בענק ובכך חטאו בצורה דומה, תוך גלגול האשמה לכיוונו של נתניהו בלבד (כי כביכול הוא פרסם ראשון, אז להם מותר).
אילו כבוד הנפטרים היה יקר להם באמת, הם היו מפרסמים את המקרה המצער ללא תוספת תמונת הקברים וציון זהותם של הקורבנות, והיו עושים זאת באחד מעמודיו הפנימיים של העיתון ולא בכותרתו הראשית (כאילו שזו הייתה הידיעה הכי חשובה באותו היום).
