הפרטה של שלום ופיתוח

השבוע השתתפתי בוועידה מיוחדת שהתקיימה בלונדון שכותרתה: "קידום הצמיחה הכלכלית בגדה המערבית ועזה באמצעות הסקטור הפרטי". בוועידה השתתפו אנשי עסקים מישראל ומהרשות הפלשתינית והיא התקיימה בחסות וביוזמת משרד האוצר הבריטי והבנק העולמי.
את הוועידה כיבדו, ואף נאמו בה, שר האוצר הבריטי גורדון בראון, שר הפיתוח הכלכלי הפלשתיני, מאזן סינוקרוט, ומנכ"ל משרד האוצר הישראלי, ד"ר יוסי בכר, ישב במקומו של שר האוצר אהוד אולמרט, וכן השתתפו בה אנשי עסקים ישראלים כמו סטף ורטהיים, דב לאוטמן ואיריס שטרק (יו"ר נמל אשדוד).

הרעיון המרכזי של הוועידה הוא כי "חיבור" בין אנשי עסקים ישראלים ופלשתינים יש בכוחו להביא לשינוי המצב הכלכלי של הרשות הפלשתינית ובעקיפין גם לקדם את השלום, או לפחות ליצור מצב של הבנה כי שיתוף פעולה כלכלי ישיר בין אנשי עסקים ישראלים ופלשתינים יש בכוחו להביא להכרה בחשיבות השלום ושיתוף הפעולה בין ישראל והרשות.

כמובן, במציאות בה אנו נמצאים באזורנו טרם הגיעה השעה להספיד את תפקידה של המדינה בכל הקשור גם לפעילות הכלכלית. והנה, לראייה, רק בימים אלו אנו עדים להתחממות הגזרה בינינו לבין רצועת עזה, המביאה עימה גם את סגירת התנועה בין עזה והגדה - מרכיב בעל חשיבות מרבית בהאצת הכלכלה הפלשתינית.

המעניין בכנס היתה באמת בעובדה כי אנשי עסקים ישראלים ופלשתינים אכן יכולים ליצור שפה משותפת באווירה של שיתוף פעולה, מתוך אינטרס עסקי מובהק, כדי לקדם פרויקטים בתחום האנרגיה, הבנייה, המסחר והתעשיה, אשר יש ביכולתם להביא רווחים גם לחברות ישראליות.

הפלשתינים, לצערנו, לא הרימו את הכפפה שנזרקה להם על-ידי אנשי העסקים הישראלים וכאילו ניסו לנצל כל אפשרות, במה או מילה בהסכמים, כדי להמשיך במאבקם למען פתיחה מוחלטת של המעברים והפסקת הסגרים החד-צדדיים והפתאומיים של צה"ל. נראה שגם האירופאים לא השתכנעו מגישה זו - מה עוד שהנציגים הפלשתינים התעלמו מאי יכולת הרשות הפלשתינית להתגבר על גורמי הטרור.

אין ספק שבכוחם של העסקים, בחסות הממשלות, לשנות במידת מה את המצב האזורי המסובך. אין אנו מתעלמים מהתהליכים הפוליטיים המתרחשים הלכה למעשה בשטח ושיש בכוחם לשנות (לרעה, לצערנו) את כל שווי המשקל באזור - כמו, לדוגמה, ההתחזקות הצפויה של החמאס ברשות, או, במעגל הרחוק מעט יותר, עלייתו של שליט אירני חדש, אשר מכניס את כל האזור והעולם לעידן חדש של אימה צבאית פוטנציאלית.

שוחחנו על כך לא מעט בכנס כי במשך שנים רבות התרגלנו שלא ניתן להזיז שום דבר ללא פקידים ממשלתיים ופוליטיקאים - אשר מתערבים באופן ישיר בכל מהלך ציבורי ועסקי כאחד - והנה, בכנס נוצרת דינמיקה חיובית ביותר רק על-ידי אנשי עסקים בחסות "חלשה" יחסית של גורמי הממשלה.

מגמה זו באה לידי ביטוי גם בכתבה באתר האינטרנט של השבועון US News and World Report העוסק בעניין "ההפרטה" של שירותי החוץ. כותרת המאמר: "שירות החוץ פונה להפרטה".

המאמר עוסק ב"עליית ההשפעה של מוסדות לא ממשלתיים, חברות וקבוצות תמיכה והשפעה". אלו משפיעים באופן מהותי על סדר היום של הנשיא בוש, בכל הקשור לסדר היום הבינלאומי שלו מהכנעת הטרור וחלוקת סיוע הומניטרי ועד מלחמה במחלות וקידום הדמוקרטיה. החברות והגופים העוסקים בנושא "מפרקים", במידת-מה, את המונופול שהממשלות שמרו לעצמן מאז ומתמיד.

הנה, לדוגמה, מציין המאמר כי בעירק עצמה עובדים לצד הכוחות הלוחמים האמריקנים 20,000 קבלנים פרטיים העובדים עם הצבא ועוד כ-50,000 עד 70,000 עובדים אזרחיים המספקים שירותים אחרים.

תהליך זה בא לידי ביטוי במאמר שפורסם בגיליון הסתיו בכתב-העת World Policy Journal.
והנה הדוגמאות שהמאמר מוצא לנכון לציין:
1. יועצי בחירות אזרחיים, הפועלים למטרות רווח אך בשיתוף פעולה עם הממשל האמריקני, מסייעים בארגון תנועות התנגדות פוליטיות שמטרתן להפיל משטרים אוטוריטריים. עזרה זו היתה מכרעת במדינות כמו ג'ורג'יה, אוקראינה וסרביה.

2. משפחות קורבנות הפלת המטוס בלוקרבי בשנת 1988 הצליחו באמצעות עורכי דין פרטיים ללחוץ על לוב להגיע להסכם בסכום של 3 מיליארד דולר כפיצוי, כאשר לוב גם קיבלה על עצמה את האחריות על הפלת המטוס ובכך גם שינתה את הקו הרדיקאלי שאפיין אותה.

3. מייקרוסופט, בהנהגת ביל גייטס, תורמת משאבים אדירים למלחמה במחלות מידבקות. משאבים אלו מגיעים באופן הרבה יותר יעיל לאזורי המחלות מאשר כל סיוע באמצעות הבירוקרטיה הממשלתית.

4. אקטיביסטית בשם ג'ודי וויליאמס הוכיחה כיצד באמצעות רשת דוא"ל היא יכולה להביא לשינוי גלובלי, כאשר היא יצרה את ה-Mine Ban Treaty (אמנה נגד שימוש במוקשים, אשר גרמה לקורבנות רבים בעיקר באפריקה, אך גם במקומות אחרים בעולם).

5. בהנהגתו של בונו, כוכב ה-U2, הופעל לחץ כבד על ממשלות מערביות לוותר על החוב האדיר של מדינות בלתי-מפותחות - קמפיין אשר הצליח לא רע כלל וכלל.

מעצבי מדיניות ידרשו להתאים את עצמם ל'שחקנים החדשים', לעיתים לשתף עימם פעולה גם אם במקרים מסוימים יהיו מנוגדים להם. הם טוענים כי עידן "המדינה-אומה" עומד לפנות את מקומו לעידן "השחקן הלא-מדינתי", מצביע המאמר ביו.אס.ניוז, ודבר זה יהיה קשה יותר לניהוג דווקא בשירותי החוץ.

בכל מקרה, שווה לעקוב אחר תהליך זה, שאמנם קיבל תאוצה לפני כעשור, כאשר המילה "גלובליזציה" הייתה מילת קסם, אך מעט פג בשנים האחרונות.
יתכן כי לכוחות השוק הפרטיים, לאנשים ערכיים, לפירמות המעונינות לתרום למען הקהילה העולמית ולגופי התנדבות שונים יהיה הרבה מה לומר באשר לשינוי פני המציאות בעולם - ואולי גם באזורנו המורכב והמסובך.