הפסגה ההזויה הזו - בהנוי, בירת ויטנאם הקומוניסטית, בין מנהיגו של ה"עולם המערבי והקפיטליסטי הנאור", מר
דונלד טראמפ, לבין הדיקטאטור הקומוניסטי האחרון שנברא בצלמו ובדמותו של יוסף ויסרונובי'ץ דגו'גשווילי סטאלין, מביאה אותנו למחוזות כל כך רחוקים של שבירת כל מעגל רעיוני והגיוני. נשיאי ארה"ב לשעבר (החיים איתנו) בוודאי בושים ונכלמים לנוכח ההידרדרות הזו ואילו אלה המתים בוודאי מתהפכים בקברם ובראשם לנדון גו'נסון, ארי טרומן, רוזוולט ואייזנהואר, ועוד כשהנשיא טראמפ קיים שוב את הפסגה שלו עם קים על אדמת אסיה, והפעם בעיר הנוי - בירת ויטנאם הקומוניסטית, שכל כך הרבה דם אמריקני נשפך בגלל המדינה הזו, בהוראה ישירה מבירתה הנוי.
נשיא אמריקני המשפיל את עצמו לפתחו של גהינום ממש - בארץ שבני האומה האמריקנית מצאו שם את מותם, ומשתחווה בפני הקומוניסטים העלובים האחרונים שעוד נותרו, הרי שהוא ראוי לכבות את האור של ארה"ב בתור מנהיגת העולם החופשי והמערבי. וכל המפגשים הללו, בין טראמפ לרודן הצפון קוריאני, נערכו לאחר איומיה של המדינה ההזויה הזו בנשק גרעיני על בסיסי ארה"ב שליד יפן ולאחר שקים וגרוריו הכפישו את טראמפ בהכפשות המכוערות ביותר ואיימו על ארה"ב עצמה!
מדינת ההשראה של חשוכי שלטונות האימה הקומוניסטיים
את המדינונת הזו היה צריך מזמן למחוק ממפת שאריותיו של הקומוניזם. זוהי דיקטטורה שאפילו בריה"מ לשעבר של סטאלין ניראת לעומתה כ"מדינה ליבראלית". אם ישנו באמת עדיין דיכוי אכזרי של זכויות אדם במדינה כלשהי בעולם הרי ש
קוריאה הצפונית היא הדגם המוביל. במדינה הזו אוכלים תושביה בקנטינות ציבוריות ואילו חיים בתוך סופרמרקטים הומים ומסעדות רב גוניות הם חלום הזוי של כל אזרח שם. קוריאה הצפונית הייתה השראה לדיכוי ומודל השלטון האכזרי של ניקולאי צ'אושסקו האימתני, רודנה של רומניה בין השנים 1965 לסוף 1989. והנה, המדינה המרכזית והאדירה ששמה קץ לכול הרודנות הקומוניסטית בבריה"מ, במזרח אירופה, באפריקה, במרכז ודרום אמריקה ואף באסיה לפתע כורעת ברך לפני הדיקטטורה האחרונה, הקטנה והאיומה שעודד גוססת בעולמינו! עוד "הישג" הזוי לנשיא האמריקני הצבעוני ביותר שהיה לנו אי-פעם.
הנשיא הזה, גם לאחר כישלון הפסגה עם שליחי השטן הקומוניסטי האחרון, נותר "מוקסם" מהדיקטאטור הזה. מעניין מה כל כך "הקסים" את טראמפ בקים. האם ה"קסם" של קים הוא בהצלחתו המטאורית לעולל לבני עמו את כל מה שהוא הוזה בזמן שטראמפ מנוע מכך בגלל היותה של ארה"ב עדיין בגדר "דמוקרטיה תחוקתית? האם ה"קסם" של קים נובע מיכולתו של האחרון למנוע כל הגירה לארצו, כשרמת ההגירה לשם היא אפס? או שמא ה"קסם" של הרודן מקוריאה הצפונית נובע מעצם שליטתו בכול תייר וזר שמגיעים לארצו והשתקת התקשורת והפיכתה לבת בריתו האבסולוטית, חזק יותר אפילו מזו של בריה"מ הסטליניסטית לשעבר? יש פה שיגעון של נשיא אמריקני אבל כנראה שגם מאחורי השיגעון הזה יש היגיון.
מאבק של הוללות בשמרנות דתית
בשנים האחרונות הפך המאבק באיסלאם, לא רק הפוליטי אלא גם התרבותי והדתי, לנקודה המדינית נושאת הדגל של העולם המערבי, ובראשו ארה"ב וישראל. מסתבר שכדי למוטט בעתיד את אירן ואח"כ את אפגניסטן ופקיסטן, אפשר להתאחד עם כל בעל ברית, ויהיה זה המושחת והאיום ביותר. ברגעים שטראמפ כרכר מסביב לקים המשיכה ארה"ב לנהל מלחמה איתנה נגד אירן בפרט ונגד האיסלאם בכלל. מסתבר שהברית החילונית - בין ארה"ב ההוללת לבין קוריאה הצפונית האנטי דתית - חזקה במיוחד כאשר דת וסדר חברתי ומשפחתי מאיימים על המערב ועל אחרוני מעוזי הקומוניזם ההזוי.
כדי להמחיש, באופן הגיוני, את ההבדל בין "מעצמת החושך" האירנית לאחרונת הדיקטאטורות הקומוניסטיות בעולם, ששמה קוריאה הצפונית, הרי שאביא שתי התרחשויות שאירעו בשתי המדינות הללו. לא לפני זמן רב צולם בעולם אותו צעיר מערבי שהתחנן על ברכיו, תוך מירור בבכי, להמשיך לחיות לאחר שנתפס בנמל התעופה של פיונג יאנג (בירת קוריאה הצפונית) לאחר שנשא בתיקו כרזה צפון קוריאנית כמזכרת לביקורו שם. מנגד, בשבוע שעבר ממש, הוצגו ברחבי העולם בכלל וברחבי העולם היהודי בפרט תמונותיו של יהודי חרדי שהשתטח על קברי מרדכי היהודי ואסתר המלכה בעיר הפרסית האמדן, היא "שושן הבירה" ההיסטורית.
זהו כל ההבדל בין ה"חומניזם" לקומוניזם - שטראמפ אימץ אל ליבו. באותה "אירן הנוראה" מטיילים תיירים זרים וחוזרים לארצותיהם חיים ושלמים כשבכליהם מזכרות שונות ומשונות מהרפובליקה האיסלאמית הזו ואילו סוחרים ובעלי עסקים, כולל יהודים גלויים, עורכים שם מסעות מסחר ללא פחד. אני מתאר לעצמי מה היה, חס ושלום, דינו של יהודי דתי למשל שהיה מסתובב עם כיפה בקוריאה הצפונית ויוזם מניין תפילה ליהודים תיירים כמותו. אינני מדבר על המצב שבו הייתה מנסה לקום קהילה יהודית דתית במדינת החושך הזו, שנשיאה קים כל כך מקסים את טראמפ...
לעומת זאת באירן ה"חשוכה" חיים למעלה משלושים וחמש אלף יהודים מטהרן דרך יזד הקטנה, שירז היותר גדולה ועבור דרך טבריז ועוד כמה ערים. ליהודים הללו יש חופש דת בלתי מגבל עם ארבעה מקוואות בטהרן, חמש מסעדות כשרות באותה טהרן ושלושה עשר בתי כנסת בעיר הבירה הזו, של אירן. בשאר הערים יש ליהודים שם גם כן בתי כנסת, מקוואות ומסעדות כשרות. הבעיה והדגל של טראמפ איננה הדמוקרטיה ומה שמדאיג אותו אינם זכויות האדם אלא זהו מאבק של אדם - שגדל ודגל במשטר הולל, נגד דת האיסלאם המאיימת על מושגי התרבות והיסוד המתירניים ולשם כך הוא חפץ להשתמש בקוריאה הצפונית האיומה כאיום צפוני על אירן בפרט ועל האיסלאם של אסיה התיכונה בכלל.
הנקודה היהודית
אבל לנו היהודים הייתה תמיד מסורת של אי-התערבות ונקיטת צד במאבק בין הנכרים, משום הסכנה לעם היהודי וליהדות. כאשר המסורת הזו הופרה בהיסטוריה היהודית, נאלצנו לשלם ביוקר על כך ואפשר להצביע על המאורעות ההיסטוריים של פוגרומי ת"ח ות"ט, כאשר היהודים נצמדו יותר מדי לאצולה הפולנית נגד האיכרים האוקראינים, נגד הטטרים ונגד הקוזקים. היותה של ישראל - בראשות נתניהו האנטי דתי מבחינה רוחנית, בראש החזית נגד אירן ונגד האיסלאם, רק מסכנת את חיי היהודים בארץ הקודש ובעולם כולו.
נתניהו היה זה שסירב לענות לפני מספר שנים, לברכת ה"שנה טובה" של מנהיגי אירן, לשנה היהודית החדשה דאז. נתניהו ואנשיו עומדים בחומה בצורה בראש הוועידות האנטי איסלאמיות לצד צוררי ישראל הנוצרים - המיסיונרים. נתניהו הוא זה שניסה לפני מספר שנים למנוע פרסום ביקורו של מהניג איסלאמי מהודו בבית כנסת בלונדון כדי לכסות על הקשר בין יהודים חרדים למוסלמים בבריטניה ונתניהו היה זה שמנע (בהיותו שר החוץ) מהשגריר הישראלי המנוח בבלגיה (
שאול עמור) לקשור קשר של ידידות בין הערבים המרוקאים בבלגיה ליהודים שם, על בסיס העבר היהודי-מרוקאי.
טוב היה אם נתניהו היה לומד מ
יצחק שמיר - ראש הממשלה שאותו החליף בליכוד, כיצד נהג בחוכמה פוליטית בפרשת סאדם חוסיין העירקי, פרשה שבה שמיר העניק לאומות העולם את זכות הקדימה במלחמה בעירק, שהייתה אז הרבה יותר מסוכנת מאירן ובראשה עמד רודן משוגע, שקשה למצוא כדוגמתו כיום. אבל הבעיה איננה רק נתניהו. כאשר מדברים על אירן וכנגד האיסלאם מיד כל אנשי ה"שלום" והשמאל מוכנים לגבות את הימין הישראלי. גנץ, לפיד, לבני, גבאי, פרץ ואפילו
זהבה גלאון ו
תמר זנדברג מחקות מימין את נתניהו בעניין ה"סכנה מאירן האיסלאמית".
מאירן האיסלאמית אין למעשה סכנה ביטחונית ממש כמו שיש ממנה סכנה תרבותית ודתית בימים אלה למערב המתירני, שטובע בים של תועבות. ולצערנו הרב ישראל החילונית עומדת בראש התועבות הללו, ובירתה איננה בירושלים אלא בתל אביב. היה חכם אילו מפגשים פוליטיים בין יהודים דתיים וחרדים לבין האיסלאם היו הופכים לדבר שבשגרה, וללא "תיווך" ישראלי, כדי למתן את הרוח הקרבית בישראל, שעלולה, חס ושלום, רק להביא לשפיכת דם יהודי לחינם ועל עניינים שאינם קשורים, ואולי גם הפוכים ליהדות.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
