19 יום בלבד לפני המועד לפרישתה של בריטניה מ
האיחוד האירופי, טרם ברור כיצד תיראה הפרישה - אם בכלל תבוצע במועד המתוכנן. השבוע הקרוב יהיה המכריע והדרמטי ביותר בשנתיים וחצי הסוערות העוברות על בריטניה, מאז החליטה ברוב קטן ביוני 2016 לפרוש מהאיחוד.
ראש הממשלה, תרזה מיי, הבטיחה להביא מחרתיים (יום ג', 12.3.19) לאישור הפרלמנט הסכם מתוקן עם האיחוד, במקום זה שנדחה ברוב של שני שלישים לפני חודשיים. הבעיה היא, שנכון לשעת פרסום הדברים (בוקר יום א', 10.3.19) - אין הסכם כזה והוא גם אינו נראה באופק.
הבעיה הגדולה הייתה ונותרה אירלנד. צפון אירלנד, שהיא חלק מבריטניה, פורשת מהאיחוד. אירלנד, שהיא מדינה עצמאית, נשארת חברה בו. במצב רגיל, היה צורך ליצור גבול בין שני חלקי אירלנד, כדי להבטיח שאנשים וסחורות מן האיחוד לא ייכנסו בצורה חופשית לבריטניה. אולם הסרתו של הגבול הייתה מרכיב מרכזי בהסכם השלום שסיים את עשרות שנות מלחמת האזרחים באירלנד, ואיש אינו מוכן להחזירו בצורה כלשהי.
הפתרון שמצאו בריטניה והאיחוד היה backstop: הסדר זמני עד שיימצא פתרון של קבע, שיתבסס אולי על אמצעים טכנולוגיים שיאפשרו לזהות אנשים וסחורות שייכנסו מהאיחוד לבריטניה, ואשר ירתיעו וימנעו מראש את המעבר. על-פי ההסדר, בריטניה כולה תישאר במעטפת המכס האירופית, וכך יוכלו אנשים וסחורות לעבור אליה מאירלנד (ומיתר מדינות האיחוד).
פתרון ה-backstop נדחה בידי הפרלמנט, בעיקר בטענה שהוא עלול לכלוא את בריטניה באיחוד ללא הגבלת זמן - בעוד היא אינה יכולה להשפיע על ההחלטות המתקבלות בו. האיחוד הסכים לצרף להסכם מכתב ובו ייאמר, ששאיפת שני הצדדים היא שלא להפעיל כלל את ה-backstop ושהוא יהיה זמני אם יופעל בכל זאת. הדבר לא סיפק את הרוב בפרלמנט, משום שאין מדובר בהתחייבות משפטית אלא בהצהרת כוונות מדינית.
מיי התחייבה לשנות את ההסכם עצמו ולהכניס בו מגבלות על ה-backstop. האיחוד הבהיר שאינו מוכן לדון מחדש בהסכם בן מאות העמודים, אם כי חלק ממנהיגיו אמרו שיהיו מוכנים ללכת לקראת בריטניה - אם זו תציג הצעות שלדעתה יהיה להן סיכוי לעבור בפרלמנט. הצעות כאלו לא הוצגו והמו"מ נקלע בשבוע שעבר למבוי סתום, תוך ששני הצדדים מחליפים האשמות הדדיות - איתות למשבר העומד בפתח.
אם מיי לא תציג הסכם מחודש או שהפרלמנט ידחה אותו, תהיה המשמעות פרישה ללא הסכם - שתהיה הרת אסון לשני הצדדים. במקרה כזה, יצביע הפרלמנט ביום רביעי על החלטה ולפיה בכל מקרה בריטניה לא תפרוש בלא הסכם. מיי מתנגדת לכך בתוקף, שכן האסטרטגיה שלה היא להריץ לאחור את השעון, בתקווה שברגע האחרון יעדיף הרוב בפרלמנט - התומך בפרישה - להצביע בעד כל הסכם שתציג, במקום להסתכן בפרישה כאוטית העלולה לשתק בתוך ימים חלקים נרחבים מהמשק הבריטי.
שורה של שרים בכירים דורשים מ-מיי להעניק לשמרנים חופש הצבעה, העשוי להבטיח את הרוב להצעה. הם מאיימים, כי 20 מבין 100 חברי הממשלה המורחבת יתפטרו אם דרישתם תידחה. אם ההצעה לא תתקבל, שוב תהיה פרישה ללא הסכם החלופה היחידה; ההערכות הן שהיא כן תתקבל. במקרה כזה, יצביע הפרלמנט ביום חמישי על הצעה המחייבת את מיי לפנות לאיחוד האירופי ולבקש דחייה של הברקזיט.
מיי מתנגדת גם לבקשת דחייה, באומרה ששלושה או אפילו שישה חודשים נוספים לא ישנו את התמונה. בעיה נוספת היא הבחירות לפרלמנט האירופי שיתקיימו בחודש מאי: אם בריטניה לא תפרוש עד אז, יהיה עליה להשתתף בבחירות אלו - והיא כלל אינה ערוכה לכך. בכל מקרה, קבלת דחייה טעונה את אישורו של האיחוד האירופי בפסגה שתתקיים ב-22 בחודש - שבוע בלבד לפני המועד המקורי.
אם יחליט הפרלמנט על דחיית הפרישה, יעלו על הפרק שבע חלופות: פרישה ללא הסכם, הפלת הממשלה בהצבעת אי-אמון, מו"מ מחודש על ההסכם, משאל עם נוסף, בחירות כלליות, הסכם אחר שתציג מיי או ביטול הברקזיט. הלייבור תומך כעת במשאל עם נוסף, בעוד מיי מתנגדת בטענה שהציבור הבריטי כבר אמר את דברו. אפשרות נוספת היא ברקזיט רך: קשר הדוק בין בריטניה לאיחוד (כמו זה של נורבגיה) אך ללא חברות בו.
לצד כל אלו קיימת האפשרות, שאם מיי תפסיד ברוב קטן בהצבעה הראשונה ביום שלישי - היא תבקש דחייה טכנית, במטרה לנסות ולשכנע את ראשי האיחוד בפסגה בעוד שבועיים, ואז להביא את ההסכם לאישור הפרלמנט, תוך דחייה קצרה של הפרישה.
