זוג הורים לא סמכו על בנם כאשר היה עליו לכתוב מאמר לשם קבלה לאוניברסיטת ייל, ובו תיאור קורות חייו. לכן, הם ניסחו טיוטה וכמובן התמקדו בקשיים עליהם התגבר. אבל כאשר הראו לו אותה, הוא העיר להם על נקודה קטנה: אני לא יכול לתאר מכלי ראשון, כנדרש, את קשיי ההריון והפחדים שליוו אותו.

פרנק ברוני, בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס, נזכר בסיפור הזה כאשר פורסמה (יום ג', 12.3.19) הגשת כתבי אישום נגד 50 הורים, אנשי אוניברסיטאות ומאכערים באשמת שוחד ומרמה בקבלה לאוניברסיטאות יוקרה. מדובר – הוא טוען – בקצה הקרחון של תופעה נרחבת: תרמיות מצד משפחות עשירות ומקושרות. והוא גם אינו מופתע: כל מי שמכיר את עוצמת התחרות על מספר המקומות המוגבל באוניברסיטאות היוקרה, יודע כמה היא מכוערת ובלתי הוגנת, וכמה יתרונות יכול הכסף לקנות.

יש שיטות רבות של קניית מקום. אביו של ג'ארד קושניר תרם לאוניברסיטת הרווארד 2.5 מיליון דולר בדיוק כאשר בנו ביקש להתקבל אליה. תרומות כאלו הן חוקיות, אבל בפועל הן יוצרות העדפה פסולה. באותה מידה, חוקי לשכור ב-50,000 דולר "יועץ" שמשפר את מאמרי הפנייה של הסטודנט-לעתיד – שוב תוך מתן עדיפות למי שיכול להרשות זאת לעצמו. כתיבת צללים מתרחשת כל הזמן, מדגיש ברוני. המסר של ההורים לילדיהם הוא ברור: אתם לא מספיק טובים כדי לעשות זאת בכוחות עצמכם, ואתם גם לא צריכים להיות; הוריכם ועורכי הדין שלכם יודעים מהם החוקים ומתי וכיצד לשבור אותם; שבו בשקט ותנו לנו לנהל את העסק.

דניאל גולדן חשף ב-2006 את סיפורו של קושניר, בספרו "מחיר הקבלה"; קושניר התקבל להרווארד למרות שציוניו היו נמוכים בהרבה מהנדרש. כעת הוא אומר, שכתב האישום מאתמול מלמד שהתופעה עליה כתב התנפחה לממדי ענק. גולדן מתייחס ספציפית לאחת מדרכי התרמית – קבלה בכסות של ספורטאים מצטיינים: הם אפילו לא טורחים להירשם לקבוצה לאחר שהתקבלו. וזה התאפשר, לפי כתב האישום, משום שהיו מאמנים ששיתפו פעולה תמורת שוחד והמליצו על הסטודנטים-לעתיד.

יש לקחים רבים מהסיפור המטלטל הזה, כותב ברוני. אחד הוא עד כמה הורים מוכנים להיות צבועים. אין ספק שרבים מן הנאשמים הם ליברלים גאים, המדברים גבוהה-גבוהה על חשיבותו של שוויון ההזדמנויות, אבל יצאו מגדרם כדי לדחוף את ילדיהם תוך שימוש בעושרם, תוך שבדרך הם משחיתים את הילדים.

המוסדות האקדמיים מבטיחים שוויון והוגנות בתהליכי הקבלה, אך הם אינם שולטים במה שמתרחש מאחורי הקלעים. אפשר לעבוד להם, כי כל התהליך הוא עבודה בעיניים – מאשים ברוני. החשאיות שחלק מאותם מוסדות מטילים על הליכי הקבלה היא אבסורדית – והיא חלק מאותו תהליך בלתי שוויוני בעליל. מה שרוב האמריקנים רואים כ"אליטה", הוא למעשה הורים שמנצלים את מעמדם ומנסים להבטיח שהוא יעבור לילדיהם, ומוסדות אקדמיים שחצניים המאפשרים לזה להתרחש.