בוהמה תל אביבית מדליקה - ללא הפסקה

בעקבותיו קראו מקמה הומוריסטית המשוררים הרצל ובלפור חקק, בעבר ראשי אגודת הסופרים העברים 12 שנים ברציפות. הכותרת הייתה: אכול ושתו כי מחר נמות, אך האירוע היה מרגש ומלהיב, קהל רב, וגם עונג אמיתי. זו המקאמה שכתבנו לכבוד מופע עונג שבת כה מלבב. הזכרנו נשכחות, העלינו ניחוחות, תיארנו במילים צבעוניות כיצד קבוצת סופרים הובילה את היישוב שקם בארץ ישראל, כיצד אותן חבורות סופרים שישבו בבתי הקפה של תל אביב העניקו לה את המעמד של ספינת דגל תרבותית. הכל כתוב בהומור, בהרבה אהבה... וכמו שסיימנו את המקאמה - ויוה תל אביבה!... יישר כוח למיקי ירושלמי יושב-ראש תיאטרון אורנה פורת, לרולי יקואלי המנהלת האמנותית, שיזמה והפיקה את כל האירוע המרגש - ולכל הצוות של תיאטרון אורנה פורת!

כשהיישוב העברי החל ליישֵב כאן 'עַם עולם'/ הלכו לפניו גדודי סופרים לפני כולם/ הסופרים היו הסיירת שקראה 'אחריי' בהתלהבות./ קריאת הכיוון ידעה לתת מצפן ומעורבות/ הסופרים ידעו להטות אוזן לסעֲרת האומה:/ הַקריאה של פאיירברג 'לאן' הייתה בפירוש קריאת השכּמה/ סופרים ומשוררים היו הקַטר לפני כל קרון/ וכבר בגולה צמחה ספרות בתעוזה ובגאון/ בעקבות 'התועֶה בדרכי החיים' ו'אהבת ציון'...

חבורות סופרים צמחו מתוך בּתי המדרש/ צעירים נטשו קהילה וגמרא בלב נרגש/ אודֶסה הפכה לסֵמל, לצומת דרכים/ והאניות ליפו הובילו אז לישראל סופרים בלתי נשכחים./ תל אביב החלה כ'אחוזת בית' והפכה לכוורת רוחשת/ העיר העברית הראשונה הפכה לבירת התרבות המתחדשת/ כאן החלה לתסוס עברית חצופה של 'יא חביבי'/ וכל בית קפה מוצף פואֶטיקה היה... תל אביבי.

במשָב חי וּבועט/ נרקמו כאן ספרים רוטטים וכתבי עת/ צמחה לה ספרות עברית, וקולה למרחבים הגיע/ אוּמה שלמה חיכּתה לַספרות הזו וּלמוצא פיהָ.../.כולם ידעו שתל אביב עיר שונה ואחרת/ הנה קמה כאן ספרוּת פורצת דרך/ באוויר התנגן קול ספרותי בטעם אחר,/ אם זה העיתון 'כתובים' או כתב עת 'המעורר'./ קמו ממשיכים ל'חבצלת' ו'השילוח" / הלב התל אביבי נשא את כולם גבוה/ השפתיים רחשו..."ישנן יפות ממנה, אך אין יפה כמוהָ"...את השיר הזה של נתן אלתרמן הכירו כולם...ובקפה כסית הוא פשוט היה... מלך העולם!!

עם עברי קם בארץ בלי לָמה ובלי שֶמָא/ וּבָראש אוונגרד ספרותי, ממש בוהֶמָה:/ בוהֶמה ספרותית יצרה כאן רוח ללא תחליף/ כך קמה המיתולוגיה של תל אביב:/ תרבּות בגוון סוער, ולא בקול רפֶה/ הנה קמה אימפֶּריה פואֶטית בבתי קפֶה./ שִירה נשמעה כְּקול משמַים, הֶארה נבואית/ משוררינו נראו רצים בלהקות..מ'אררט' לקפה 'כסית'/ אם קצָה הנפש במילנו, בכּיכר/ יש מקלט ב'קליפורניה' או קפה 'תמר'/

ביאליק ובני דורו עוד ישבו בקפה 'בד"ר המיושן/ והנה קם אֶוונגרד שכּבש פסגות ביין וְתמרות עשן/ עֵת נכנסו צעירות לקפה במחשׂוף שיצר טלטֵלה/ לחש שלונסקי בהֶלֶם: "הנה החדשות... ועיקרן תחילה"../ ענה לו אורלנד, שהגיע לבּראנז'ה מחיפָה/ זה ההבדל בין חתיכה מרחוב פּנורמה לסתם יפָה...

קפה רצקי, קפה אררט, גם כסית/ היו התחלה של בוהֶמה עסיסית/ רחשי האספרסו הפיצו ניחוחות/ קמו בעיר השוקֶקֶת ענפי אספרסו וּשלוחות/ קליקוֹת של שירה יצרו ממלכה אגדית, עידית שבעידית/

קפה רוֹוָל, הקפה ההונגרי, 'תמר' וקפה 'יהודית'./

נתן אלתרמן, שהיה המלך של 'כסית', המשורר של המדינה/ עיניו תרות ב'פגישה לאין קץ', ואצלו- כל 'הָעיר היונה'/ לצדו אהובתו צילה בּינדר הציירת/ כּוכֶבֶת חייו, מיסתורית וזוהרת./ אלתרמן היטיב להגיע כדוקטור ג'קיל, מפוכּח ומחודד/ ובסיום הערב כבר הפך למיסטר הייד.../ בדרך נדו 'הכּוכבים בחוץ' בּמחול/ הראוּת בכביש התנדנדה בּאלכּוהול/ עד שלחַדרו מגש הכסף והיין שב/ יכולתֶם לשמוע את הניגון שהמשורר זנח שָם לשווא/...

כולם כאן זכרו את חצקֶל איש כסית, שנתן לדיזנגוף את כתר המלכוּת/ וכמובן את בתו צביה שהייתה לה כּף מרק וגם כּף זכוּת/ וְּראו נא, כשתרצה בתו של המשורר, ראתה בכסית בחור מושךְ/ מקצה השולחן שר לה אביהָ נתן 'שמרי נפשך'...

המחזאי סמי גרונימן הגיע תמיד מאושר ומואר/ אל תשכחו, הוא כתב את 'שלמה המלך ושַלמַי הסנדלר'./ כאשר ראה שולחן, שסביבו מהומה/ וקלט שם צעיר נשען על כתפיה של עלמה/ לחבריו אמר סַמי השנון: "זוהי אסמכתא בעלמה"./

קָרבה אז לקפה "כסית" לאה גולדברג, וראשה מורכּן/ ולא היה לה כיסא ב'ארץ אהבָתי', ולא שולחן/ שוררה בשקט כמו בשיר: "איֵה פלוטו? אף אחד אותי לא מכיר?/ מיד הביא חצקל שרפרף, וגם הֵעיר: "לאה, זו דירה להשׂכּיר!"

לצד הסופרים בלטו המבקרים, סביבם פמליה נועֶזֶת/ בלט מכולם ד"ר גמזו בלשונו הגומזת/ לא תישָכח לגמזו ביקורתו הקטלנית והמושחֶזֶת/ הן כּך כתב על המחזֶה 'סמי ימות בשש'./ ביום למחרת הגָאלָה כבר גָמַז: "מִצִדי שימות בּחמש'/ ועל הסרט 'שמונה וחצי' של פֶליני ירה גמזו פּגז מעל לטֶבע./.."הסרט הזה בקושי מגיע לארבע ורֶבע"...

את שלונסקי, שרבּים קראו לו לְשונסקי/ מי יכול בכלל לשכּוח/ כל מימרה שלו הייתה מבוסֶמֶת מוויסקי וניחוח... שלונסקי ישב בקפה כסית, נערה חלפה על פניו/ הגישה לו פֶּרח בּחיוך נלהב/

למאֶסטרו היא אָמרה: "הנה לך פֶּרח"./ ענה לה המשורר בּקידָה, "אני רוצה פֶּה רַך".

"אני התכוונתי בחֵית", התנצלה הנערה, לשפתיה אודם משכֵּר./..

החֵטא הוא כולו שלי", השיב בווידוי המשורֵר/."

אברהם שלונסקי היה אז כּוכב עליון/ בקלילות דילג מעיתון לעיתון./ עורך ספרותי ב"דבר"/ אחר כך נָסק להארץ בטיסַת מעֲבר.../ ומשם קפץ חופשי ל"על המשמַר".

שאלו אותו בין קפה אספרסו לקפה בֶּחלב, / שייתן הסבּר לְמהות- נדודיו ../ ענה להם שלונסקי באותו בָּרק, שהיה הסטייל שלו משכְּבר:

"אני חי בהארץ, עומד "על המשמַר"/ לראות איך ייפול "דבר".

בין משקה למשקֶה שאלו אותו על משוררת, שהתרועעה עם גברים אחרים/ "האם היא מצמיחה לבן זוגה קרניים?", שאלו החברים/ "כאן יש מפעל חלוצי של האומה"/ ענה שלונסקי המושחז וְיָרה מהֲלומה:/ "אם בָּגדה בו פעם אחת - זו קרן היסוד/ ואם בגדה בו כמה פעָמים בצורה מתוחכּמת/ הנה לכם נפתולֵי הקמת הקֶרן הקיימת"...

והנה באה לַיְאור יוכבד...יוכבד בת מרים/ הגיעה ישר מן הים/ ניצבה בכסית וביקשה כוסית/ פינה לה מקום אלתרמן:"חברים, הגיעה אייקונה תרבותית"/ יוכבד בכבוד ידעה להשיבוֹ:

"נתן...אֶת־הַמֶּרְחָק, שֶׁנָּח/ בֵּינִי וּבֵינְךָ/

אֶעֱבֹר כֻּלּו/ וּלְפָנֶיךָ אָבוֹא.."...

ֹבבתי הקפה של היוצרים הישראלים החדשים/ זָכרו גם את הסיפורים הישנים, שלא בָּטלו בשישים/ זָכרו את דיזנגוף ואת המשורר החביב עליו ביאליק/ את ההברקות שנותרו לדורות כאֵש תמיד/ מסורת שנשארה בהיסטוריה כביוגרפיה לאומית...

כששאלו את ביאליק על סופר/ שביאליק לא חיבב ביותר/ השמיע ביאליק את נועם דבָרו:/ "האיש הַזה תוֹכו כְּבָרו"./ לרגע כולם כיווצו גבּה ושאלו ברַעד וּבְחיל/ המשורר הלאומי שתה קצת... ויָרָה טיל: "האיש נראֶה כּסיל, ובאמת הוא... כּסיל..."

כך נולדה אִמרה משובֶבֶת ש"הכסילות-...מחייבת!"..

מי שלא שכח, ידע לספר/ על הכוכב האחר, שכָּבש כותָרות מול חיים נחמן המשורר/ טשרניחובסקי החתיך שֶשר 'מה מאוד יפיפִית'/ ידע למשוך כל עלמה בשורה מַטְריפִית/ במראהו המרהיב ובלוריתו החגיגית/ ידע להקסים כל עלמה או פרגית / כששאלו אותו שָם בקרב הבוהֶמה/ " נו, שאול תן לנו הגדרה בלי מֵילא, בלי שֶׁמָא/ האר את עינינו, על דעת המקוֹם והזמן / כיצד להגדיר את המונח רומָן".../ ענה המשורר בתשובה מאוד רגישה: "רומן הוא פגישה"./ שאלו את המשורר הרופא בלחישה/ מדוע דווקא פגישה?/ ענה להם בחשאי - -" זה מתחיל בפגישה, נמשך בגישה, עניינו באישה, וסופו....שָׁה".

תל אביב ידעה להאיר בלילה את החשיכה/ בבתי הקפה שלה הגיעו צעירים שחוללו מהפכה/ הגיע נתן זך שצעק בלחישה/ רגע אחד שקט, בבקשה/ וכמובן יונה וולך ומאיר ויזלטיר/ הדור הזה את חותמו הותיר/ והמשורר העתידני אבידן שכתב בבתי הקפה שירת עד/ על כל הרחובות הממריאים לאט...

באותם רחובות ממריאים, צמחו דורות של משוררים נפלאים/ ההיסטוריה צברה קפאין ותהודה/ מבעד לאספרסו הקצר הנה קמה ספרות עברית, שהפכה לאגדה!!.

מה פלא, גבירותיי ורבותיי, אם על אימפריה כזאת של בתי קפה/ כתב שלונסקי שיר מקסים ויפה/ ובדברי הימים הרֵי לכם שירה נרגָשָה...זו שירת המאֶסטרו ב-1933 על העיר העברית החדָשָה:

"על כך אשרייךְ, תל אביב

קריית גזוֹז וקולנוֹעַ

בכָל אשֶר תפנה סביב

בתי קפֶה קוראים לְך: בּוֹאָה!"

הנה כי כן, כל המסורת המפואֶרֶת הזאת נשארה בפנתיאון לתמיד/ תל אביב הפכה לאימפֶּריה עולמית/ מכַּסית ומרוֹוָל ומכּיכּר מילָנוֹ ורוטשילד ותמר/ כל מה ששורְרו ושתו נותר כאוצָר/

אל תשכחו את מֶרֶד הצעירים, שרצה מהפך/ יהודה עמיחי, דוד אבידן ונתן זך ... יחד ישבו כאן לבנות אֶוונגרד בלתי נשכח.

כשאבידן לגם אספרסו וראה משורר זקן שותה בשריקה כוס חלב, שר הוא, 'מה יֵש למשורר זקן בחייו...?'.

זו באמת הייתה בוהֶמה יוצרת שֶׁרָצָה בָּראש/ אימפריה ששידרה אמת פואֶטית מֵעבר לכּוֹס/ כי... קָפה ישַׂמח לבב אנוש/ קמה מן החול עיר עברית ראשונה...תוססת ומדליקה/ אימפריה אספרֶסו... וּללא הפסקה!/

מבתי הקפה נשארה מאז וּלתמיד... סִפרות תל אביבית לָעַד וּפִתאומית./.. אותה אחוזת בית הפכה לאחוזה לאומית.../ לא הכל אצלה עובר..זו בּוהֶמה עברית, יא חבּיבּי/ וזה יותר מכול ובעיקר...שיר נשמה תל אביבי !

ויוָה תל אביבָה!