|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!

אמדאו מודיליאני וחיים סוטין, חמש שנות ידידות

זה ליד זה, אמדאו מודיליאני וחיים סוטין יכתבו פרק עיקרי, עלום ומסתורי, בתולדות האמנות המודרנית
19/03/2019  |   אורנה ליברמן   |   כתבות   |   תגובות
מתבוננים בציור של אמדאו מודליאני [צילום: אלסטייר גרנט/AP]

לה רוטונד כיום, חוץ ופנים [צילום: לירן הוטמכר]

לה רוטונד כיום, חוץ ופנים [צילום: לירן הוטמכר]

הנה סיפור ידידותם הייחודית והמפתיעה של שני ציירים גאונים, מנוגדים לכאורה בכול, בחיצוניותם ובסגנון אמנותם: אמדאו מודיליאני וחיים סוטין. כתבה זו תתמקד בחמש שנים אלה שבהן אמדאו, בשנות השלושים לחייו, וחיים, בשנות העשרים לחייו, ציירו ובילו יחדיו, במצוקה חומרית ובהתעלות נפשית.

זה ליד זה, אמדאו מודיליאני וחיים סוטין יכתבו פרק עיקרי, עלום ומסתורי, בתולדות האמנות המודרנית. באילו נסיבות התרחשה הפגישה האמנותית בין שני הענקים וכיצד צמחה ידידותם האמיצה שלא ארכה, עם זאת, כי אם חמש שנים בלבד, עד שהמוות הפריד ביניהם?

פגישתם של שני ענקים

אמדאו מודיליאני נולד בטוסקנה, בן למשפחה אמידה, וחיים סוטין נמלט מהעוני ומהפוגרומים של שטעטל רוסי. שני יהודים, זרים בפריז, שלפני מלחמת העולם הראשונה יפגשו ויהפכו חברים לצרה וליצירה. מודיליאני שואב השראה מאמנות שבטי אפריקה, המזרח הרחוק ואוקיאניה וכמו-כן מפול סזאן, וסוטין מעריץ את רמברנדט. שניהם מעוניינים לצייר דיוקנים אך האיטלקי מחפש את היופי, את הקו הטהור, את הרישום המסוגנן והמסותת ומאריך, לשם כך, את פני גיבוריו בעוד שהרוסי נוטה אחר דמויות ללא גיל, נתחי בשר נוטפי דם, טבע דומם ונופים מבותרים.

אמדאו, יפה כאליל, מקסים וכובש לבבות, לא ינטוש את חברו, אך ימות לפניו, ב-1920, בעודו בן 36 בלבד, בבית חולים בפריז. בת זוגו, הריונית, תתאבד יומיים לאחר מותו בקפיצה מחלון בית הוריה. חיים, שאחדים יתארוהו כמוזנח ואחרים כמכוער, יפגוש, דרך נס, במיליארדר אמריקני שיקנה ממנו חמישים יצירות. אך חיי הנוחות, הפרסום והתהילה שהקנתה לו הפגישה המקרית עם אלברט בארנס, הגואל מפילדלפיה, לא יארכו. הכיבוש הנאצי והמחלה שמו להם סוף. חיים ילך לעולמו ב-1943, במהלך ניתוח בבית חולים בפריז, די נשכח ובמצב נפשי, לא רק בריאותי, רעוע ביותר.

ציוריו של מודיליאני נחטפים כיום במחירים גבוהים. מי לא מכיר את הדיוקנים, ציורי העירום. חיי העוני, האלכוהול והסמים, פני המלאך, המוות המוקדם, התאבדותה של בת זוגו ההריונית - כל אלה הפכוהו לאגדה. אמדאו מודיליאני, אחרון הציירים המקוללים, ניהל חיים בוהמיים של ממש. חיים סוטין, פחות מפורסם מחברו, מדהים ומטלטל בציוריו המיוסרים, נחשב, עם זאת, כמבשר האקספרסיוניזם המופשט: ג'קסון פולוק, וילם דה קונינג, ואף פרנסיס בייקון הם יורשיו המוצהרים. האקספרסיוניזם האמריקני המופשט לא היה מה שהינו לולא ציוריו של חיים סוטין. תרומתו של סוטין לאמנות המאה ה-20 אינה מוערכת עדיין כפי שמגיע לה על-ידי הציבור הרחב.

אמדאו מודיליאני וחיים סוטין נפגשו בפריז ב-1915, בעיצומה של המלחמה. אמדאו היפהפה, נסיך מונפרנאס, חביב הנשים, כבר שמונה שנים בעיר הבירה, נצר למשפחה בורגנית ומשכילה, שהתגוררה בבית נאה ברחובה הראשי של ליבורנו, דקלם בשטף וברהיטות את דנטה ולוטראמון בעוד שחיים, שהגיע משטעטל בשוליה של רוסיה רק שנתיים קודם לכן, פרוע שיער, מרושל, ביישן ועצור, דיבר עדיין צרפתית מגומגמת.

תרבות משותפת כיהודים

תרבותם המשותפת כיהודים ודבקותם ביעודם האמנותי מקרבת את שני האמנים שנפגשו הודות ליוזמתו של אמן יהודי שלישי, הפסל ז'אק ליפשיץ. מודיליאני וסוטין באו, עם זאת, מעולמות שונים. הראשון נולד ב-1884, בליבורנו, למשפחה אמידה שירדה מנכסיה. בריאותו של אמדאו הייתה רופפת ואמו האוהבת דאגה לו ועודדה אותו לצייר מגיל צעיר. אחרי לימודים וטיולים ברומא, בפירנצה, בוונציה, בקאפרי ובנאפולי, התיישב אמדאו הצעיר בעיר האורות. השני, חיים סוטין, נולד ב-1893, בסמילוביצ'י, כפר ליד מינסק, בבלארוס של היום.

תנאי החיים בשטעטל קשים ביותר וחיים הקטן נולד במשפחה מרובת ילדים ומזת רעב. מספרים שהילד המחונן צייר את דיוקנו של רב הכפר, בניגוד לאיסור "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ:ג). בנו של הרב, קצב במקצועו, הכה מכות נמרצות את הצייר הצעיר והנועז. אמו של חיים השיגה מהרב פיצוי כספי שאפשר לה לשלוח את בנה המוכשר ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות בווילנה. שנתיים לאחר מכן הגיע חיים לפריז, עיר מקלט דאז ליהודים ממזרח אירופה שנמלטו מאימת הפוגרומים לארץ שהייתה בתקופה ההיא פחות אנטישמית.

כל הגברים בגיל הגיוס יצאו לחזית. בפריז נשארו החולים, הנכים והזרים. על מודיליאני, זר ואמן, שקיבל פטור משום שהיה נגוע בשחפת, הסתכלו, כנראה, בעין עקומה. ליד "לה רוטונד", בית הקפה המיתולוגי שלשולחנותיו הסתופפו אמנים יהודים רבים, הניפו אנשים אגרוף בקראם "מוות לזרים". ועם זאת ובאופן די פרדוקסלי, פריז של הימים ההם, סובלנית, הניחה לאמניה הזרים לחיות וליצור.

אך באיזה תנאים. מודיליאני וסוטין שכרו יחד חדר במושבת האמנים ברובע ה-15, סיטֶה פַלְגְיֵיר,, Cité Falguière וסבלו שם חרפת רעב, קור כלבים ומגפת פשפשים. אלה צנחו עליהם מלמעלה ועשו בהם שמות. סוחרי האמנות עדיין לא רצו באומנים הלא מוכרים. מודיליאני, שהיה בכעשר שנים מבוגר מסוטין, היה הראשון שהכיר בכשרונו ופרש עליו חסותו, כאב אוהב ומגן. השניים עבדו, סבלו והתהוללו יחדיו. באותה תקופה של דלות חומרית משוועת, ביצע אמדאו ארבעה דיוקנים (לפחות) של חברו חיים. הראשון, בפורמט קטן, עז ביותר. הנקודות הלבנות באישונים כמו מעידות על חכמה נדירה, על כושר חזון ונבואה (1.

אט אט מתבגר חיים הקטן, רוכש ביטחון עצמי, וגדילתו מתבטאת בציוריו של חברו. בדיוקן אחר, בפורמט גדול יותר, מצויר חיים, עטוף במעיל מרשים, כשידיו על הברכיים אך האצבעות, הן, פשוקות בנוסח ברכת כוהנים 2. לא בטוח שסוטין היה מרוצה מייצוגו זה ככוהן. הבחור מהשטעטל היה ספוג יהדות כמובן, בחינוכו וברגישותו, אך לא היה מעוניין להיות נציג של אמנות יהודית. כך מספר היסטוריון האמנות והאוצר, מרק רסטליני, Marc Restellini בסרט התיעודי שהוקרן בערוץ 5 הצרפתי, שלפיו נכתב מאמר זה 3.

התלהבות משותפת מאמנות קלאסית

לא רק יהדותם המשותפת קרבה את שני הציירים אלא גם התלהבותם מהאמנים הקלאסיים שקדמו להם. סוטין אהב מאוד את פרנסואה קְלוּאֵה (1572-1515), שרדאן (1779-1699), גויה (1828-1746), קורו (-17961875), קורבה (1877-1819), אך מעל לכול העריץ את רמברנדט (1669-1606). סוטין נהג לפקוד תכופות את הלובר ולרקוד בלהט מול ציוריו של זה, כשהשומרים נועצים בו עיניים תמהות. מ"השור השחוט" של רמברנדט יקבל השראה לסדרה של ציורים, החל ב-1925, שהקרוב ביותר מביניהם ליצירה של רמברדנט נקרא באותו שם 4.

יצירתו של רמברדנט נועדה לשחרר את הצעקה שנחסמה בגרונו של חיים הילד כשצפה בעיירת מגוריו בקצב המקומי משסף בהנאה גלויה גרון של אווז. כל חייו התאמץ חיים להוציא צעקה חנוקה זו 5. מחוות הצדעה מאוחרת יותר יבצע סוטין ב-1931 לציור של רמברנדט המתאר אישה לפני רחיצה בנהר 6.

מקורות ההשראה של מודיליאני יוקרתיים לא פחות. האמן הגיע לפריז ב-1906 ושנה לאחר מכן ימות פול סזאן. הרטרוספקטיבה שנערכה לכבודו בסלון הסתיו תרשים מאוד את מודיליאני, שיעמוד המום לפני ביצועיו של סזאן 7.

שני החברים מוצאים, זה ליד זה, כל אחד את סגנונו שלו

מודיליאני הרבה לפקוד את מוזאון טרוקדרו שבתקופה ההיא היה מלא בפסלים קדומים מאפריקה, אסיה ואוקיאניה. התרשמותו של הצייר מהם הייתה כה גדולה עד שהחליט להגשים את שאיפתו הקודמת להיות בראש ובראשונה פסל ואף הוסיף לעצמו תואר זה. ב-1908 התוודע אמדאו אל הפסל הרומני קונסטנטין ברנקושי, שבצרפתית מבטאים את שמו ברנקוזי. ברנקוזי הורה לידידו אמדאו את יסודות אמנותו. מודיליאני קיבל השראה מפסלים מאפריקה, מצרים, קמבודיה, האיים הקיקלאדיים, האי האיברי, אך לא עסק בחיקוי כי אם בערבוב, אלמנט זה מפה ואלמנט אחר משם כדי ליצור צירוף משלו 8.

ומודיליאני פיסל בהתלהבות אך עד מהרה נאלץ בעל כרחו להפסיק את עיסוקו זה שבו ראה יעוד. אבק האבן והשיש הזיקו לריאותיו. אמדאו, שכמו ברנקוזי ראה בפיסול אמנות גדולה, הקדיש עצמו לתחום בכל נפשו ומאודו ונתן את כל כולו, היה מאוכזב קשות. רק שלושים פסלים היה באפשרותו לבצע. הצער על סיום התקופה נוגס בו ולא מרפה. בציורים שיבואו לאחר מכן רואים את השפעת הפיסול. ביצירה "ראש אדום", למשל, צוואר הדמות כמו צף ופניה דומות למסכה, בסגנון פסלוני שבט פאנג מגבון. אט אט, ובהשפעת ההתנסות בפיסול, מעצב האמן את סגנונו הייחודי, המזכיר פסלים מצוירים 9.

חיים סוטין, ליד חברו אמדאו, מוצא גם הוא את דרכו. חיים מצייר את דלות חיי היומיום. שלושה דגים מלוחים, זוהי ארוחתו. ומעבר לביטוי העוני, צועקת התמונה באלימותה הכפולה: הרג בעל החיים ואכילתו לאחר מכן. מראות השטעטל של ילדותו טבעו בו חותמם לעולם ועד 10.

חיי בוהמה במונפרנאס

אמדאו וחיים מקדישים את היום לעבודה ויצירה בעוד שבערב הם יוצאים יחדיו לבלות בבארים של מונפרנאס. בתקופת מלחמת העולם הראשונה ובין שתי מלחמות העולם הפך רובע מונפרנאס למרכז אמנותי חשוב, קוסמופוליטי עוד יותר ממונמארטר לפניו. בטרסות בתי הקפה פוגשים אמדאו וחיים את פבלו פיקאסו, אנרי מאטיס, מואיז קיסלינג, אנדרי דרן, ליאונרד צוגהארו פוג'יטה, את גיום אפולינר, מקס ז'קוב, ז'אן קוקטו, אנדרי סלמון, אדולף בסלר, את המוזה-מודל-ציירת-זמרת-שחקנית, מלכת הרובע, קיקי ממונפרנאס, ועוד ועוד.

אך מעל לכול, פוקדים אמדאו וחיים את בית הקפה-בראסרי לה רוטונד. ב-1911 קנה ויקטור ליביון Victor Libion חנות נעליים והפך אותה לבית הקפה האמנותי, מהמפורסמים ביותר בפריז ואף בעולם כולו.ויקטור ליביון, שהגיע לפריז מחבל מולדתו אוברן, הבין הכול. הוא הורה למלצריו להתיר לאמנים לשבת במקום כאוות נפשם, בלי לדרוש מהם רצף הזמנות שממילא לא יכלו לשלם בעדן. כמו-כן הציג את יצירותיהם על קירותיו, ציורים שממילא לא הצליחו למכור. ויקטור ליביון העמיד לרשות האמנים מקום נעים שבו יכלו להתחמם, לשתות ולאכול, לפגוש עמיתים, לשוחח, להרוויח מעט כסף. ליביון הפך את המסעדה למקום פופולרי בזכות האווירה הנעימה שבה יצר באישיותו הנדיבה, הנעימה והכובשת.

מודיליאני, מוחצן, היה יושב בטרסה ומצייר בחטף דיוקנים עבור פרנק אחד או שניים כדי לשלם בעד משקאותיו. סוטין המסוגר היה יושב בפינה ומביט בדממה. אך למרות שהיה ידוע כעצוב, מיוסר ושתקן, הוא ואמדאו השתעשעו לא מעט. שניהם שתו לשכרה וחיים אף הודה שיום אחד הפריז כל כך בנטייתו זו עד שהסתובב בלי הרף סביב לה רוטונד בלי יכולת למצוא את הכניסה...

עוד נשמה טובה, מלבד ויקטור ליביון, הייתה הציירת-פסלת-מעצבת הרוסיה מרי וסילייף, Marie Vassilieff אמנית רבת פנים, אישה פעילה ומצליחה, שהקימה אקדמיה לאמנות, שארגנה הרצאות, סלונים ומסיבות, דמות חשובה במונפרנאס, שבובות הבד והעור המבוקשות שיצרה נמכרו במחירים גבוהים בלונדון, ברלין וניו-יורק. ב-1914 פתחה מרי וסילייף בסדנתה קנטינה פופולרית לאמנים העניים. תמורת כמה סנטים בלבד מצאו אצלה הציירים מקום חם לשבת בו, לפגוש עמיתים, לאכול ואפילו, תמורת תוספת קטנטונת, לשתות כוס יין.

הקנטינה של מרי וסילייף, שהייתה רשומה כקלוב פרטי, נהנתה מהזכות להישאר פתוחה אל תוך הלילה, שלא כשאר בתי הקפה והמסעדות שנאלצו, בשל העוצר, לסגור שעריהם מוקדם. מרי וסילייף ואוסיפ זאדקין לימדו את האורחים לרקוד ריקודים רוסיים, פיקאסו חיקה, כדי לשעשע את הקהל, לוחם שוורים, אמן נורווגי ניגן בכינור, אמן שוודי ניגן בפסנתר [11. אמנים מכל קצווי העולם התחככו באמנים הצרפתיים המקומיים, השפיעו עליהם והושפעו מהם - במילה השפעה יש שפע. כך נוצרה "אסכולת פריז". השיחות על מהות האמנות ועל החלומות האישיים של כל אחד מהם התנהלו בהתלהבות.

האמנות כדרך חיים - מודיליאני וסוטין

מודיליאני וסוטין התמקדו שניהם באמנות הדיוקן. מטרתם המשותפת הייתה לשקף דרכו את הנפש אך אמדאו הראה את נשגבותה הפיוטית דרך מה שניתן להגדיר כ"יופי" בעוד חיים הראה את חיבוטיה המיוסרים דרך מה שניתן להגדיר כ"כיעור". המטרה משותפת אך הטכניקה מנוגדת. החיפוש אחר ביטוייה של הנפש עובר, אצל מודיליאני, דרך רישום מסוגנן, מנח חושני, טוהר קווים וצורות. אמדאו מאריך את הצוואר והפנים ורבות מדמויותיו מוקפות בהילת אור שכמו בוקעת מתוכן, מפנימיותן, וממקדת את עין הצופה 21.

ציוריו של חיים, שלא היה זקוק לרישומים מקדימים, מטלטלים בזעזוע שהם יוצרים אצל המתבונן בהם. העין מזגזגת בין כתמי הצבע לבין משטחי האור, הארוגים ביופי דוחה ומושך כאחת, רוטטים לכל הכיוונים, מהססת ולא יודעת איך להיכנס אל תוך התמונה. הקו הטהור של אמדאו נעשה כאוטי אצל חיים. זה האחרון נהג, לעתים רבות, לכער ולהזקין את דמויותיו, לעוות את תווי פניהן, גם כשהיו בשלבים מוקדמים של חייהם. את פולט ז'ורדן, למשל, מזכירתו של סוחר האמנות ליאופולד זבורובסקי, צייר חיים כשהייתה כבת עשרים וחמש. מרק רסטליני, שראיין את פולט ז'ורדן כשחצתה כבר את גיל השמונים, מספר שכאשר פתחה לו את דלת ביתה, ראה לפניו את הדיוקן שצייר סוטין לפני כשישים שנה. חיים צפה את העתיד, ובדיוק רב. אמדאו אמר שהמודלים של חברו נידונו להיראות בהמשך חייהם כמו בציור 31.

סוחר האמנות לאופולד זבורוב

ליאופולד זבורובסקי, משורר פולני, הגיע לפריז ב-1910 וחמש שנים לאחר מכן הפך לאחד מסוחרי האמנות החשובים ביותר בה. זבורובסקי קיבל הלם משנחשף ב-1916 ליצירותיו של מודיליאני, בסדנתו של הצייר השוויצרי אמיל לז'ן, שהעמידה לרשות חבריו האמנים וערך בה תערוכות וערבי קונצרטים ושירה. Emile Lejeune, Salle Huyghens, 6 rue Huyghens, 75014. זבורובסקי הנרגש מיהר אל לה רוטונד, שם חיכו לו אשתו ועוד חברה, והכריז בלהט: ראיתי מישהו שעולה עשרת מונים על פיקאסו... זבורובסקי הציע למודיליאני הצעה שאי-אפשר היה לסרב לה: הוא יספק לו מקום, מודלים וציוד כמו גם קצבה חודשית וכתמורה אמדאו ימסור לו את כל יצירותיו (שממילא נבצר ממנו למכור בעצמו).

לפי עצותיו של זבורובסקי, החל אמדאו להשקיע בציורי עירום. תערוכת היחיד שערך לו ליאופולד בגלריה של בת-וייל Berthe Weill, 46, rue Laffitte, ברובע התשיעי, היחידה שזכה לה אמדאו בחייו, ב-1920, כללה 32 יצירות, מתוכם ארבעה ציורי עירום. אחד מהם נתלה ליד החלון וגרר התקהלות ברחוב. מפקח המשטרה של הרובע דרש את הסרת הציורים בגין פגיעה במוסר. בת-וייל, חדת לשון ככל שהייתה, נאלצה להסירם. התערוכה המשיכה להתקיים אך אף לא ציור אחד נמכר. ציפיותיו של זבורובסקי למכור בזכות השערורייה התבדו באופן לא צפוי. ציורי העירום לא השיגו את התוצאה לה ציפה סוחר האמנות. שערורייה כן, אך לא רווח כספי...

אמדאו, שנהנה מרווחה יחסית הודות לתמיכתו של זבורובסקי, אילץ את מיטיבו לתמוך גם בחיים. זבורובסקי לא שש לקחת תחת חסותו את "הצייר השיכור, הלא מנומס, שבגדיו לא כל כך נקיים". אמדאו ההדור והרהוט מצא חן בעיניו אבל חברו הבלוי והפרוע... מספרים שאמדאו נתן לחיים שיעור בנימוסים לפני הארוחה אצל זבורובסקי: הוא לימד אותו לשבת לשולחן זקוף, לאכול במזלג, להימנע מלמחוט את האף בשרוול... מספרים גם שמודיליאני צייר את דיוקנו של סוטין על דלת חדר האוכל בביתם של זבורובסקי ואשתו. אלה הזדעזעו מהמחווה אך אמדאו הרגיעם: אל דאגה, בעוד כמה שנים הדלת תהייה שווה זהב... אמדאו לא חסך מאמצים כדי להבטיח את עתיד חברו חיים.

שהות בדרום

המלחמה עושה שמות, המחסור מורגש יותר ויותר, פריז מופגזת, בריאותו של מודיליאני מידרדרת, בת זוגו, הציירת ז'אן אבוטרן בהריון. ב-1.19 זבורובסקי שלח אותו, יחד עם זוגתו ז'אן וחברו חיים לדרום צרפת, לניס וקאן-סור-מר. ז'אן ילדה בת, שנקראה גם היא ז'אן, אוויר הים והשמש מיטיבים עם ריאותיו של אמדאו שמבהיר את צבעי ציוריו. אורה של הרביירה הצרפתית מזכיר לו את אורה של טוסקנה. במהלך אתנחתה זו יבצע מודיליאני, בהזמנת זבורובסקי ובלי חשק רב, את ארבע תמונות הנוף היחידות בחייו שהקדימן בשני רישומים 14.

סוטין, בניגוד לחברו, לא יודע מנוחה, מטייל לבדו, מתרשם מהטבע הלא מוכר לו, מצייר עצים מתייסרים ברוח, נופים מעונים ומעוותים. האדמה רועדת, הנוף והבתים נעים במעגלים, הדי המלחמה וזיכרונות השטעטל חוברים יחד כדי ליצור יצירות מופת, תחת ידו של האמן. לדבריו של הביוגרף ומבקר האמנות, אוליבייה רנו, Olivier Renault ציוריו של סוטין משמיעים באוזן הצופה את שריקות הרוח ומסחררים את נשמתו באימת אלימות החיים 15.

ועוד אומר אוליבייה רנו שאמנותו של מודיליאני נראית אומנם שלווה יותר בהשוואה לזו של סוטין אך בבסיס שתיהן עומדת אותה סחרחורת פנימית לה נותן כל אחד מהציירים ביטוי שונה. מודיליאני וידידו סוטין חיים למען האמנות, אין דבר חשוב יותר, וכשהם מציירים, בוראים עולם וצופים בהתהוותו, שום דבר אחר לא קיים יותר.

קץ הבוהמה

מודיליאני וז'אן חזרו לפריז שנה מאוחר יותר. ז'אן בהריון שוב. בריאותו של אמדאו התערערה ושנה מאוחר יותר, ב-1920, הלך לעולמו בבית החולים שבמקומו נמצאת כיום הפקולטה לרפואה: Centre universitaire des Saints-Pères 5 Rue des Saints-Pères, 75006. כל אמני מונמארטר ומונפרנאס מלווים, מזועזעים, את ארונו של "מודי" לעבר מנוחתו האחרונה בבית הקברות פר לשז. לאחר יומיים קפצה ז'אן, בחודש השמיני להריונה, מחלון בית הוריה בקומה החמישית אל עבר מותה, מותירה אחריה תינוקת בת 14 חודש. רק עשר שנים לאחר מכן נתן אביה של ז'אן אבוטרן את רשותו להעברת גופתה למונפרנאס למנוחת עולמים ליד בן זוגה. התינוקת שנשארה לאחר מותם הטרגי של הוריה אומצה על-ידי אחותו של אמדאו, מרגריטה, מורה לצרפתית בפירנצה. ז'אן מודיליאני, למרות ההתחלה הקשה, ניהלה חיים בעלי משמעות, ילדה שתי בנות וכתבה ב-1958 ביוגרפיה חשובה על אביה 16.

מותו של מודי מבשר את קץ הבוהמה. חיים איבד את חברו הטוב ביותר, מגינו הנאמן. מספרים שעל ערש דווי אמדאו השביע את זבורובסקי להמשיך ולתמוך בסוטין אך הסוחר לא חיפש אלא דרך להיפטר ממנו. סוטין מסתובב בין כפר האמנים סֶרֵה Céret לבין קאן-סור-מר ופריז כשאירוע בלתי צפוי משנה את חייו. המיליארדר האמריקני אלברט בארנס, שעשה הון כפרמקולוג, הגיע לפריז ב-1922 כדי לרכוש תמונות לאוסף הענק שלו בפילדפיה, המורכב רובו מאמנות צרפתית. בארנס נשאר בפה פעור מול ציוריו של סוטין ושלח את זבורובסקי לקנות את כל מה שרק אפשר היה מיצירותיו. גורלו של סוטין השתנה בן רגע, כסף, תהילה ופרסום. הדבר הראשון שעשה היה רכישת חליפה תפורה היטב ומכונית הדורה. שנה לאחר מכן המשיך המזל לשחק לחיים סוטין כשפגש במדלן קסטאן Madeleine Castaing העשירה, מעצבת וסוחרת עתיקות מוערכת, שיחד עם בעלה מרסלאן קנתה ממנו תמונות ותמכה בו לא רק כספית אלא גם נפשית, בהערצה ללא גבול ובידידות עמוקה. סוטין בילה זמן רב באחוזת זוג הנדבנים ליד שארטר.

החל ב-1941, אחרי כמה שנים של רווחה כלכלית ואושר יחסי, סוטין ובת זוגו מרי-ברת אוראנש (שהייתה בעבר אשתו השנייה של מקס ארנסט) נאלצו לברוח ומצאו מקלט בחבל טורן. מצבו הבריאותי של סוטין לא הפסיק להידרדר ואימת הכיבוש והמלחמה סיימה את מלאכת ההרס. כיב הקיבה הפך לסרטן. עקב הרעה במצבו הובהל סוטין, שנתיים לאחר מכן, ב-1943, למרפאה בפריז, ברובע ה-16,, 6 rue Lyautey ובה, על שולחן הניתוחים, נפח את נשמתו. רק ידידים בודדים, פיקאסו, קוקטו, מקס ז'קוב, ליוו אותו בדרכו האחרונה בבית הקברות מונפרנאס. ב-1960 נקברה לידו בת זוגו מרי-ברת אובראנש לאחר ששמה קץ לחייה בעודה בת 54.

מודיליאני זכה להצלחה גדולה יותר מזו של סוטין הודות לרוך, לחושניות ולמלנכוליה הנובעים מאמנותו, אך מביני דבר מתחילים להכיר אט אט בגדולתו של סוטין, שגם הוא היה אחד מעמודי התווך של "אסכולת פריז". שני אחרוני הבוהמיינים, אמדאו מודיליני וחיים סוטין, השאירו אחריהם ירושה יחודית, מקורית, שאין דומה לה. בחמש שנות ידידותם האמיצה חלקו יחדיו חיים של מצוקה חומרית והוללות עזה אך יותר מכול בערו שניהם באש היצירה התוססת שלה הקדישו את חייהם הקצרים.

הערות

1. אמדאו מודיליאני, דיוקן של חיים סוטין, 1915 [קישור]/

2. אמדאו מודיליאני, דיוקן של חיים סוטין, 1916 [קישור]

3. France 5, Passage des arts, Modigliani-Soutine, derniers bohèmes de Montparnasse, diffusé le sam. 02.03.19 à 22h30, réalisé par Catherine Aventurier

4. חיים סוטין, השור השחוט, 1925 [קישור]:

5. רמברנדט, השור השחוט, 1655

[קישור]

6. רמברנדט, אישה צעירה טובלת בנהר, 1654

[קישור]

חיים סוטין, אישה נכנסת למים, 1931

[קישור]

7. פול סזאן, תפוחים וביסקוויטים, 1890 [קישור]

אמדאו מודיליאני, היהודיה, 1907

[קישור]

8. אמדאו מודיליאני, ראש אישה, 1912

[קישור]

9. אמדאו מודיליאני, ראש אדום, 1915

[קישור]

10. חיים סוטין, טבע דומם עם דגים מלוחים ובצל, 1915

[קישור]

11. סדנתה של מרי וסילייף, "וילה מרי וסילייף", מוזאון מונפרנאס בעבר, משמשת כיום כ"מרכז אמנות ומחקר".

Villa Marie Vassilieff

Chemin de Montparnasse

21 avenue du Maine

75015 Paris

33 (0) 1 43 25 88 32

12. אמדאו מודיליאני, דיוקן של פולט ז'ורדן, 1919 [קישור]

1928חיים סוטין, דיוקן של פולט ז'ורדן, . 13 [קישור]

14. אמדאו מודיליאני, עץ ובית, 1919 [קישור]

15. חיים סוטין, עץ שוכב, 1924 [קישור] 16. Jeanne Modigliani, Modigliani sans légende, Gründ, 1961

חדשה ומורחבת:ובמהדורה Jeanne Modigliani, Amedeo Modigliani, une biographie, Olbia, 1998

תאריך:  19/03/2019   |   עודכן:  19/03/2019
אורנה ליברמן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
אמדאו מודיליאני וחיים סוטין, חמש שנות ידידות
תגובות  [ 0 ] מוצגות   [ 0 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עורכת דין לענייני משפחה ופלילים, ילידת הארץ, בת 40, אם לשני ילדים, 'תולעת ספרים' כהגדרתה, המרבה לקרוא ספרות מקצועית ורומנים, והמגדלת בביתה גם כלבה מסוג שיצו
19/03/2019  |  יגאל יששכרוב  |   כתבות
היום הראשון לעדותה של פאינה קירשנבאום בבית המשפט (18.03.19) הותיר רושם שהיא כבר הורשעה. אולמו של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ירון לוי היה גדוש במשפטנים ובעיתונאים, שהתגודדו בהפסקות סביב נציגי התביעה. קירשנבאום, לעומת זה, הייתה לבד. איש לא ניגש אליה מלבד הצלמים והסניגור שלה גיורא אדרת. מול המצלמות ובמשך מתן העדות, היא ניסתה לשמור בכל כוחה על ארשת פנים מאופקת. כשסיפרה על עוול שנעשה לה או לילדיה, רעד קולה, אבל היא התעשתה חיש מהרה.
19/03/2019  |  איילת פישביין  |   כתבות
במרכזה של תל אביב, מול "גינת נחום צמח" (גינת חיסין) כמה מאות מטרים מערבית לבית תיאטרון "הבימה", נמצא רחוב קטן ואלמוני שרק מתי מעט יודעים על קיומו. נא להכיר: רחוב אברהם לב. אורכו כ-50-40 מטרים בלבד ורוחבו כ-15 מטרים. בכל צד ברחוב יש שלושה בניינים בלבד. תוואי הרחוב הוא מדרום לצפון. הרחוב מתחיל בדרומו ברחוב שד' שמחה בן ציון בין הבתים 15-13 ומסתיים בצפונו ברחוב חיסין בין הבתים 16-14.
18/03/2019  |  אלי אלון  |   כתבות
האם הסכם פינוי מפעל האשלג הצפוני בעת מלחמת העצמאות היה "הסכם כניעה"? פעיל היה ממייסדי המועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלשתיני
18/03/2019  |  חנינא פורת  |   כתבות
נכון שמוגזם לצפות מפוליטיקאים ליושר אינטלקטואלי, בפרט ערב בחירות. ובכל זאת חייבים לומר: איילת שקד הציגה (יום ב', 18.3.19) תמונה חלקית ואף מעוותת ב"מהפכת 100 הימים שלה" שלה למערכת המשפט – והתעלמה ממחדליה-שלה בארבע השנים האחרונות.
18/03/2019  |  איתמר לוין  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אורי מילשטיין
אורי מילשטיין
חיקוי כושל של צה"ל את צבאה של גרמניה הנאצית; רב-אלוף חיים לסקוב ואלוף ישראל טל - אבות השריון של צה"ל; מיתוסים על מהלכי השריון של צה"ל במלחמות; השפעה שלילית של צה"ל, האנטי-אינטלקטוא...
איתמר לוין
איתמר לוין
הממשלה של בנימין נתניהו, שכבר 14 חודשים יורקת בפרצוף של כל מי שאיננו שייך למחנה שלה, עושה זאת כעת ביתר שאת בכל כיוון אפשרי - ומעמידה את המדינה בסכנה קיומית
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
[צילום: סרחיי פופקו/AP]
יאיר נבות  |  
האוקראינים טוענים שכל 31 הטילים ששיגרה רוסיה לעבר הבירה יורטו, אך ישנם 13 פצועים כתוצאה משברי יירוטים שנחתו על איזורי מגורים במערב קייב    בין הפצועים גם ילד. נגרמו נזקים גדולים לבנ...
הזה ניצחון? [צילום: פטימה שאביר/AP]
גדי חיטמן
ישראל, על-פי הפרסומים, הרגה 30,000 אנשים ברצועת עזה   האם זה אומר שניצחנו כי מתו יותר פלשתינים מישראלים?
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il