אז אלה עיקר השאלות שיש בדעתי לשאול בפתח הדברים: במה רוצים שנאמין, ש
בנימין נתניהו, אח שכול, קצין בסיירת מטכ"ל, מי שסיכן לא פעם את חייו - גם בפעולות מעבר לגבול וגם בחילוץ נוסעים ממטוס חטוף - מכר את ביטחון המדינה בגלל בצע כסף? שהוא פעל מתוך
ניגוד עניינים? שהיה לו אינטרס כלכלי ברכישה של הצוללות והספינות?
כלום לא היה צורך מובהק ברכש הצוללות והספינות כחלק מבניין הכוח שאמור לספק לישראל הגנה מפני איומים לא-קונבנציונאליים? האם גרמניה לא עתידה לשלם, כחלק ממערכת יחסים מיוחדת בין שתי המדינות, חלק נכבד מעלות כלי השייט שנרכשו? האם לא היה זה הגיוני שקנצלר גרמניה, אנג'לה מרקל, תדרוש שכלי השייט ייבנו במספנה בגרמניה (אם היא משתתפת בעלות הבנייה...), מה שעושה גם ארצות הברית שעה שהיא דורשת שחלק מן הסיוע הביטחוני שהיא מעניקה לישראל ישמש לרכישות בארה"ב-גופ ?
והאם אין זה נכון שמאות אנשים מדיסציפלינות שונות השתתפו בהכנת מפרטים טכניים מיוחדים לצוללות כדי שאלה יתאמו לצרכים המיוחדים של ישראל? אז היכן כאן אי-התקינות ? ניגוד העניינים? הבגידה? השוחד?
וזה מה שאני אומר לכל המלעיזים: מי שטוען שראש ה
ממשלה דחף לרכישה של הצוללות או של הספינות רק כדי לסייע, כביכול, לאיזה אינטרס כלכלי של בן דודו, פשוט עושה מעשה נבלה. אין ראש ממשלה, לא בישראל ולא בשום מקום אחר בעולם, שיכול לפעול בחלל ריק. בכל שלב של העשייה יש ברקע שרי ביטחון ורמטכ"לים, נושאי משרות בכירות במערכת הביטחון, מפקדי חילות, ראשי המועצה לביטחון לאומי, חברים בוועדת חוץ וביטחון, שרים, חברי כנסת ואחרים - ואף לא אחד מהם קם ואמר בזמן אמת שיש משהו פסול במעשיו של ראש הממשלה.
הטיעון של משה (בוגי) יעלון, שהוא פוטר, כביכול, בגלל התנגדותו לרכישות המדוברות או שמישהו פעל מאחורי גבו, הוא שקר גס. נתניהו בסך-הכול ביקש להרחיב את הקואליציה בשלב כלשהו - ולשם-כך הוא ביקש לייעד את תפקיד שר הביטחון ל
אביגדור ליברמן. זה היה כל הסיפור. ליעלון הוצע אז תפקיד שר החוץ - אבל בגלל שהוא "נעלב", הדבר לא הסתייע. רק לאחר שהוא עזב את הממשלה הוא החל לצייץ דברי שטנה.
אותם דברים תקפים גם לגבי
אהוד ברק, מי ששימש שר ביטחון במשך ארבע שנים בממשלת נתניהו. הוא מעולם לא אמר דבר בגנות רכישת הצוללות. הוא אפילו "פירק" את מפלגת העבודה כדי להישאר בממשלה עד סוף הקדנציה שלה. גם
גבי אשכנזי, הרמטכ"ל בעת רכישת הצוללת השישית, מעולם לא העלה התנגדות לרכישה. היום הוא טוען שהוא לא ידע שנתניהו מכר, בעבר, מניות בחברה פרטית כלשהי. אז מה, למה זה צריך לשנות דבר? אם לא היה צורך ברכישה אז היה צריך לומר את הדברים ללא כל קשר למכירת המניות?
ו
בני גנץ, הוא כיהן כרמטכ"ל במשך ארבע שנים - ומעולם הוא לא העלה כל התנגדות להצטיידות צה"ל בצוללות הנוספות או בספינות. כלום באמת מישהו מעלה על דעתו שאפשר לפעול מאחורי גבם של כל אלה או להערים עליהם? כלום המו"מ בין הקנצלר וראש הממשלה לא פורסם ברבים? האם נתניהו לא הצהיר בפומבי שהוא ממהר לסגור עסקה לפני הבחירות בגרמניה מחשש שמי שיבוא במקומה של אנג'לה מרקל לא יהיה כל-כך נדיב? ומה בכלל הקשר למניות שנמכרו כמה שנים קודם לכן? אם לא היה צורך אמיתי בצוללות או בספינות ואם לא היה מקום להסכים לבנייתן דווקא בגרמניה, אז מי שהתנגד לכך היה צריך לקום ולומר זאת.
אין ספק, שהצורך בהצטיידות היה קיים; ואף לא אחד יכול היה לטעון אז או כעת שישראל צריכה הייתה לפנות למקומות אחרים כדי לרכוש את הצוללות ואת הספינות, שכן רק גרמניה התנדבה - כן, בפירוש כך, התנדבה - לממן, חלקית, את הרכישה. לכן, לומר שנתניהו "דחף" לרכישה של הצוללות והספינות דווקא במספנות הגרמניות שעימן היה קשור בעבר, באורח לגמרי עקיף, בן דודו, זאת פשוט רשעות.
יכולתי להוסיף עוד כהנה-וכהנה על מה שנאמר עד כה. אבל מה שחשוב לי להדגיש הוא: מי שקורא לבנימין נתניהו בוגד, לא יינקה גם בעוד אלף שנה. ההיסטוריה תזכור לו אמירות כאלה. אלה דברים שעלולים - ואני לחלוטין לא מגזים - לפגוע אי-שם בעתיד ביכולת ההישרדות של המדינה. אמירות כאלה כבר גרמו בעבר, לא אחת, לקריסתן של אימפריות. וגם העם היהודי כבר חווה, פעמיים, בעבר קריסה של הלאומיות היהודית בגלל אמירות מן הסוג הזה שיצרו שסע שפגע בעצם היכולת להתגונן מפני פולשים.
לא יכול להיות כל ספק: ראש הממשלה פעל לחלוטין
בתום לב גמור. לא מתוך שיקולים זרים - ולא מתוך ניגוד עניינים.
