יצא שמה של "שיבא" בעולם. כמה מרכזים רפואיים וכמה בתי חולים יש באין ספור ערים גדולות וממוצעות וקטנות ואפילו בכפרים בכל המקומות בהם בני האדם נולדים ולמן שעת לידתם ועד ליום בו באה עליהם הפרידה מלווים אותם רופאים ואחיות היודעים לקיים שיח עם שס"ה גידים ותרי"ג האברים שיש בכל איש ובכל אישה, וחוקרים המונים גנים ומשעבדים את המדע להיטיב עם כל בריה ובריה, והנה "שיבא" עשירית לשבח בעולם כולו, לא עשירית מתוך מאה, לא עשירית מתוך אלף, עשירית מתוך אין מספר.
זכתה ישראל וקיימה מתוכה בשבעים שנותיה "שיבא" לתפארת, תפארתה שלה, תפארת הרפואה, תפארת המצווה הגדולה של "ורפא ירפא" במרחבי הפלנטה כולה.
איני יודע אם רבים יודעים "שיבא" מה הוא. אומרים המרכז הרפואי על שם הד"ר חיים שיבא נוחו עדן, ודומה ויודעים. יודעים שבתל ליטווינסקי נתנו
כבוד גדול למי שכנער, ששמו בישראל היה חיים שייבר, עד לאחר בר המצווה שלו לא למד אלא חומש ורש"י ומשניות בחדר, וכבר שם הריח ריחה של ציונות שנדפה מארץ ישראל הרחוקה בה החלו חלוצים להעיר את קסמה, והלך ולמד רפואה ולימים היה לקצין הרפואה הראשי של צבא ההגנה לישראל.
ברי היה באותם ימם שאין אדם בשיעור קומתו של האיש הזה הולך בארץ בשם המשפחה שניתנן לו בגלויות, וד"ר חיים שייבר שינה, וקרא שמו 'שיבא', שנשמע קרוב לשייבר, בהגייה, אבל לבד מהגייה, 'שיבא' שם, הוא. מן במקורות. מן התלמוד. במסכת בבא בתרא דף לו עמוד ב' למדים צנחנו שאדם אחד אמר
"כל שיבא ושיבא דכרבו לעייל ביה". אסביר. 'שיבא' בארמית הוא שמה של לשון הברזל או דיסק הברזל של המחרשה.
"כל שיבא ושיבא", משמע כל חריש וחריש, באדמה צחיחה, קונה אותה. משבח אותה, מפרה אותה, מכין אותה לזריעה, זוכה בה לקציר. נכדו של רש"י, הרשב"ם רבי שמואל בן מאיר, לא מצא את המונח הללה המחרשה והסביר שמי שעומד ליטול בעלות על הקרקע בחריש אומר
"כל קיסמים שבמחרישה יכניס בה. כלומר, הלוואי ויחרוש הרבה עד שתכלה מחרשתו ותתרפה הקרקע ואח"כ אטלנה ואזרענה אני", ומכאן טעו מילונאים אחדים לפרש את המילה ארמית כאומרת "קיסם". היא לא. היא להב המחרשה.
חריש עמוק
אין לי עדות מסייעת להנחה כי הד"ר חיים שייבר ידע כי 'שיבא 'היא להב. אבל אין אני יכול להעלות על הדעת כי לא חקר ולא דרש לפני ששינה ושבחר במה שבחר משני טעמים, האחד מפני שמקור שמו מן הגרמנית הוא
Scheibe שמשמעה דיסק, או לוח זכוכיתית,
(Glasscheibe) ולכן הוא קרוב ללהב של פלדה, והטעם השני כך דומה בעיניי היה כי הוא הועיד עצמו לקנות את הרפואה בארץ הנולדת ובצבא הצעיר המתגייס להבטיח הגנתה בחריש עמוק בשדה בור, ביצירה כמעט יש מאין.
אני זוכר את תל ליטווינסקי בימי ומיד אחרי מלחמת השחרור. הייתי נער בבני ברק, סמוך. היו קרבות על המחנה הצבאי. מבני ברק יצאו גדנעים להעביר מסרים ללוחמים. עברו דרך חורשת אקליפטוס גדולה בואכה תל ליטווינסקי שהייתה לתל השומר. צריפים. לאחר מכן בית חולים צבאי. ראיתי בעיניי.
היום עיר. היום כל הדיסציפלינות שצריכות לרפואת כל חולי. אז אלתור גאוני של היענות לצרכים על-פי המצוי. היום מערך מופלא של מחקר רפואי, של פיתוח, של חדשנות, של מומחיות, של צוותים מיומנים, של האזנה לצרכים של אוכלוסייה תובענית בענייני בריאות מאין כמוה, של פתיחות מתחדשת בחדרי מיון. אני מכיר אותה את 'שיבא' היום מקרוב, לא כנער של אז, כמי שאחר שבעים שנה חב לה את חיי. 'שיבא' היא קואופרטיב מופלא של ניהול הנשען על קואופרטיב מופלא של כל הסגלים השווים כולם בערכם, רופאים אחיות אחים טכנאים שרתים . עשירי בעולם - עושה כל מי שחלקו בבוני ובמקימי בית החולים הזה לאחד מתוך העשרה המעולים בעולם.
אני כותב הדברים לא רק על דרך ההתפעמות מן ההישג הזה הקונה לישראל שם עולם, אלא גם כמי שזכה וכמי שזוכה לקיים "ונשמרתם מאוד על נפשכם" הרפואי הנהדר הזה המשמר מאוד מאוד את נפשותינו.
כל האנשים והנשים המצוותים יחד לקיים ולקדם את 'שיבא', הם להב המחרשה של הרפואה הגדולה בארץ, שהייתה מן הראשונות בעולם הגדול ועושה כבוד לארצנו זו הקטנטונת שזוכה כה לגדולה.
