בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
קריאה אחרת בהגדה של פסח ● איפה האימא - איפה והגדת לבתך או לחלופין והגדת לבתך ולבנך, לנדיך ולנכדותיך
|
מקום לכולם [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
|
בעוד כשבועיים נסב לשולחן הסדר. מן הראוי לבחון האם כל הקולות, כולל קולן של נשים, באים לידי ביטוי בהגדה של פסח. ההגדה היא סיפור נפלא של הזיכרון ההיסטורי, שנבנה נדבך אחר נדבך בסיפור הגיבוש והמעבר שלנו ממשפחה לעם. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחוֹק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד-עוֹלָם" - התורה בספר שמות י"ב 24 מצווה על זיכרון יציאת מצרים עוד טרם התרחשותה. התורה מציגה את הזיכרון כחשוב וקודם אפילו למאורעות. התורה פונה אלינו להזין זיכרון היסטורי. לכן אנחנו מתכנסים שנה אחר שנה ומבקשים ללמוד את סיפור החוויה של יציאה מעבדות לחרות. במהלך הדורות טקס הזיכרון בסדר הפסח לבש צורה ופשט צורה. תמורות היסטוריות מחייבות אותנו לחזור ולבחון האם הצלחנו במשימה, שכל הקולות של עם ישראל באים לידי ביטוי בסיפור ההגדה. מעצבי הסיפור היטיבו לספר על ארבעה בנים. האם אין מקום לבחון הוספת קולות של ארבע בנות - ארבע נשים. החובה לתת ביטוי לכל הקולות מאתגרת אותנו להעמיד לצד מדרש ארבעת הבנים גם את מדרש ארבע הבנות. סיפור ההגדה נשען על החובה "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ". מצער, שבמרכז נמצא רק האב. מדוע נפקד מקומה של האם, שיש לה חלק משמעותי בהכנות לחג. איפה אם המשפחה. איפה האימא - איפה וְהִגַּדְתְּ לְבִתֵּךְ או לחלופין וְהִגִּדְתְּ לְבִתֵּךְ וְלִבְנֵךְ, לִנְכָדַיִךְ וּלְנֶכְדּוֹתַיִךְ. בין ארבע דמויות נשיות, שאני מבקש לשלב בסיפור ההגדה, ניתן ליטול מהסיפור המקראי את דמותה של תמר אשת ער, שתוכתר בתואר "כְּאִשָּׁה הָאַמִּיצָה עֲלֶיהָ דִּבְּרָה תּוֹרָה". תמר אשת ער, אלמנה שנואשה מקיום הבטחת יהודה, אבי בעלה שנפטר, לאפשר לה לבנות את חייה מחדש על-פי הדין המקובל. תמר לוקחת את גורלה בידיה. נאבקת על זכותה להקים משפחה מחדש, וזאת נגד אטימות של חברה פאטריאכלית. במאבקה היא משתמשת בחולשות של חמהּ. היא משיגה את הצדק כשכל האמצעים כשרים בעיניה. במאבקה היא מסתכנת בעליה על המוקד כלשון פסיקתו של יהודה - "...הוֹצִיאוּהַ וְתִשָּׁרֵף". נחישות אישה תמר ראויה לעלות על שולחן הסדר כקול אחד, קול צלול וחזק, מארבע בנות מול ארבעה בנים. תמר מסמלת נחישות במאבקה להגשמת מאווייה, מאבק שמתנהל נגד כל הסיכויים תוך נטילת כל הסיכונים. אבל בהתנהלות אמיצה היא מקעקעת אטימות ואלימות של חומה פאטריאכלית. דמותה הנשית של תמר ראויה לעלות בדיון בחוג המשפחה בסדר פסח אל מול ארבעת הבנים. היא משדרת עוצמה של כנות, משתמשת בכוחה, אך יודעת לרסנו ולאפקו. על-פי עדות בעל ספר היובלים תמר מצליחה להביא את יהודה לכלל הכרה "כִּי רַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׁה... הִתְחַטֵּא מְאוֹד וַיִּתְעַצֵּב". יהודה מגיע לכלל הודאה בחטא עקב נחישות אישה, שהחליטה לא להתכופף מול שררה. מופת האישה, הנלחמת באומץ את מלחמתה לחיים, ראוי לקבל מקום של כבוד בטקס סדר פסח ובגלריית הדמויות של בסיפור המסורת של התהוות עם ישראל בארצו. רבות הן הנשים הראויות להעלות אותן מנבכי השכחה, כמו רצפה בת איה, סמל לאִמָּהוּת אמיצה הלוחמת לשמירת כבוד בניה המומתים אל מול ברוטאליות וזדון לב של דויד מלך בישראל, שציווה כי גוויות בניה יישארו תלויות על עץ. ישנה הצדקה לתת מקום נרחב בסיפור הפסח לנשים אמיצות כמו המיילדות פועה ושפרה, שצוויי חיים הנחו אותן להפר צו מלכות. מן הראוי לייחד פינה מיוחדת לדמותה של נסיכה מצריה, בת המלך פרעה, שתפנוקי חיים בתוך מדמנת השררה בבית אביה לא השחיתו אותה. בזכותה של נסיכה מצריה זכינו כעם להצלת ילד מטביעה, זכינו למנהיגותו של משה. יהיה קשה להצטמצם בארבע בנות, כי המקרא מספק לנו גלריה נאה של דמויות נשיות. מן הראוי שנעשה זאת ונזכיר בסדר פסח אל מול ארבעה בנים, בהם דיברה תורה, אנחנו נדבר גם בארבע בנות.
|
תאריך:
|
03/04/2019
|
|
|
עודכן:
|
03/04/2019
|
|
איתן קלינסקי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
נעמי..
|
3/04/19 10:31
|
|
2
|
|
יה
|
3/04/19 16:15
|
|
3
|
|
טובה ר
|
3/04/19 17:01
|
|
4
|
|
לא שפוך חמתך
|
4/04/19 11:06
|
|
5
|
|
ידיידיה
|
4/04/19 11:17
|
|
6
|
|
בר..
|
9/04/19 12:04
|
|
ניסן נקרא כך, על שם הניסים הרבים שזכינו בחודש זה ביציאת מצרים - עשר המכות וקריעת ים סוף, שבהן ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. אכן ניסן הוא חודש הניסים. אם כך מדוע לא נקרא בשם זה? משום שהאופי של החודש הוא של התרחשות ניסים. השם ניסן, הוא בדומה לשקדן, עצלן, משקל דקדוקי המציין תכונה ואופי.
|
|
|
בסיכומו של עניין חג פורים כבר עבר, וחודש ניסן הגיע, ואני נשארתי עם כמויות של חמץ שגם אם אני, מרתי ובנותיי שבדרך כלל אוהבות מתוקים נשב ונאכל כל יום, כל היום, עד ערב פסח, חמץ וממתקים ולא נסיים את הכמויות שיש לנו. וזה לא חינוכי.
|
|
|
הוא עצמו הטיל מוראו, המטיר ברד של בליסטראות של קרח ואש "י.קֹ.וָ֗.ק נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר ה' בָּרָ֖ד עַל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁר לֹֽא-הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי" (שמות ט', כ"ג-כ"ד). כוח אדיר. ומבוקר. על כל מצרים המטיר. "רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר-שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד" (שם, כ"ו) אין לך חזק יותר ממי שכוחו עמו לשלוט בכוחו, לנהל אותו, להכות ולחסוך, למשול בזעם, לפרוק אותו ממוקד, להלום ולבלום. הוא היה מלך כל יכול על הארץ. אלוהי העברים נתגלה כמלך כל יכול על השמים ובן הנסיכים המצרי שהיה לנביאם של העבדים מושל בו. הוא נשבר. "וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְ.קֹ.ו.ק֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים" (שם, כ"ז) במערכה הנטושה ביני לבין אלוהיכם נגפתי זאת הפעם, הוא גבר עליי, הכניע אותי. הוא לא ירפה, אלא אם כן תבקשו על חיי, ועל כן גוזר אני מלכך, עליך ועל אחיך הדובר עמך מפיך, לתבוע ממלככם שבשמים לחוס עליי ואעשה כרצונו, "הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל-יְ.קֹ.ו.ק וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד" (שם,כ"ח). בשבועה זאת על שפתיו הרועדות פחד ואימה, יצא את ארמונו עם פרוץ הפוגת הברד.
|
|
|
לקראת כתיבת רשימה זו קראתי את מה שכתבתי לפני שנה והמסקנה העגומה היא שאפשר לעשות העתק הדבק ואיש לא ירגיש בהבדל, כי כלום לא השתנה מאז. הנה קטע לדוגמה: "מבקרים אותנו קשות על עצם ההתגוננות מפני מבקשי נפשנו והביקורת הזאת חילחלה גם למקומות שהיו אמורים להיות חסינים מפניה, וכתוצאה מכך החיילים אינם מורשים להתגונן מפני פורעים רצחניים. ולהבדיל, ימניים המתגוננים מפני אמירות מבזות או מסיתות - מוקעים כמסיתים בעצמם, עיין ערך ראש הממשלה אל מול משמיציו". משהו השתנה מאז? אבל פיזור הדעת הרעיוני הזה אינו חדש בתולדות עם ישראל, כבר המן השתמש בו כנימוק ליוזמתו המטורפת לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים.
|
|
|
בשולי הכותרות: מי תמך בנאום הנשיא? לא לשכרות מלאה מניין? ולקינוח הטיפה המרה?
|
|
|
|