|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חרות וצדק סוציאלי בסדר פסח
|
גם השנה נאמץ בסדר המשפחתי את הקריאה, שתודעת הגר - גי גרים הייתם בארץ מצרים - תנחה אותנו במעשה היום יומי החברתי שלנו
|
|
לא לשכוח את הנשים [צילום: נתי שוחט/פלאש 90]
|
|
|
|
|
חג פורים מאחורינו ואנחנו עושים דרכנו לעבר חג הפסח, בו לקריאת ההגדה של פסח יש מקום של כבוד. האמירה, שבהעדר צדק מדיני לא ניתן להשתית צדק חברתי, יש לה עוגנים איתנים בסיפור ההגדה. אמירה זו מעוגנת בנכס היקר שיש לנו בטקס ליל הסדר.
ההגדה של פסח פונה אלינו, המסובים לסדר הפסח, בבקשה, שנזין את הזיכרון ההיסטורי שלנו בכמיהה לחברה, המבוססת על אדנים של שוויון חברתי. אבל תמיד נזכור, שהיינו זרים בארץ אחרת, ואת כמיהתנו לצדק שלנו עלינו לעגן תוך עשיית צדק גם לאחר החי בתוכנו וסביבנו.
את סדר פסח אנחנו פותחים בהצהרה חברתית של מחויבות להיות כרויים לצרכי הזולת. ההצהרה נאמרת בלשון המדוברת בפי העם, השפה הארמית, כדי שההצהרה ומשמעותה החשובה יובנו לכל אדם: "הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכַלוּ אֲבָהָתַנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם כָּל דִּיְכְפִין יֵיתֵי וְיֵכֻל (וְיֹאכַל) כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח".
ההצהרה החברתית מלווה בקריאה מוקדמת של כל המסובים - "אֶתְמוֹל הָיִינוּ עֲבָדִים וְהַיּוֹם בְּנֵי חוֹרִין", כשהעורך מוסיף את הקריאה "בִּבְהִילוּ (בִּבְהִילוּת) יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם".
הכמיהה החזקה להיחלצות מעבדות ומימוש חיי חרות משתלבת בהצהרה בדבר כינונה של חברה, המושתתת על בסיס של צדק חברתי.
פתיחת דלתות ולבבות
זו הצהרה מכוננת בדבר קיומה של חברה, בה לא ישרור עוני ומחסור, בה לא יהיה "לַחְמָא עַנְיָא". ואם קרה הגרוע מכל, שעוני ודלות הם חלק מחייו של אדם או משפחה בחברה, עלינו כחברה מוטלת חובה להתגייס - "שֶׁכָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵכֻל (וְיֹאכַל) כָּל-דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח".
הרמב"ם בהלכות מלכים קובע, שהעדר פתיחות סיוע ורוחב לב כלפי הזולת, הנתון במצב סוציאלי קשה, היא תעודת עניות לנו כחברה. לדבריו, סדר פסח ללא פתיחת הדלתות והלבבות לנזקק הוא בבחינת - "שִׁמְחַת כְּרֵסוֹ", ואין לו דבר עם חג הפסח, סדר פסח ושולחן הסדר. חובה עלינו להרים את דבריו של הרמב"ם למציאות היומיומית, בה לא יהיו גילויים של קוטביות מעמדית.
הפתיחות החברתית אינה נתחמת ב-ד' אמות שלנו, אלא היא מחייבת אותנו להתייחס גם אל האחר החי בקרבנו, גם אם הוא לא מבני עמנו.
בחג הזה מציין עם ישראל את היותו גֵּר בארץ מצרים. כשם שאנחנו בהיותנו גֵּרִים תבענו בכל מחיר לשמור על זהותנו הלאומית, ויתרה מזאת דרשנו לשמור על זהותנו הדתית ועל קיום הריטואל הדתי, כך עלינו להיות פתוחים כלפי הַגֵּר והזר, החי בתוכנו התובע לשמור את זהותו הלאומית.
האזכור של עובדת היותנו גֵּר בארץ זרה, בארץ מצרים, מחייב אותנו ליחס של אהבה לַגֵּר הַגָּר בתוכנו. מוטלת עלינו החובה ליישם בחיי היום יום את תמצית ההוויה של פרשת "קדושים" בספר ויקרא פרק י"ט, 34 - "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם...".
גניבת גבולות
גם השנה נאמץ בסדר המשפחתי את הקריאה, שתודעת הגר - כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם - תנחה אותנו במעשה היום יומי החברתי שלנו. נזכור, כשהיה רעב כבד בארץ ירד אברהם אבינו לאפריקה (למצרים). גם ניניו, בני יעקב, ירדו לשבור שבר באפריקה מפאת רעב כבד. כיום בנים חורגים לאלוהים ואדם ירדו מאפריקה אלינו לשבור שבר תוך גניבת גבולות ונדודים במדבריות וסיכון חייהם. חובה עלינו לנהוג בכארבעים אלף בני אפריקה החיים כאן באמות מידה מוסריות, ולהתנגד לגירושם לחיק אימה הממתינה להם שם.
חג הפסח מחייב אותנו להדגיש את המופת של אברהם אבינו בדרך התנהלותו והתנהגותו עם בני הארץ החיים כאן בארץ, אליה הוא בא לבנות את חייו - "גֵּר וְתוֹשָב אֲנִי עִמָּכֶם" (בראשית כ"ג, 4).
אברהם בחייו סימל דרך - דרך ויחס של מתן כבוד והערכה לכל אדם מכל עם שחי בארץ הזו, אליה הוא בא לחיות עם בני משפחתו. היום הנורמה המקובלת במדיניות הישראלית היא של אדוני הארץ כלפי כְּבוּשִׁים ולא כפי שנהג אברהם אבינו - גר ותושב אני עמכם.
השנה נעשה תיקון ונעלה את הקול הנשי לצד הקול הגברי. אל מול "כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה" נדגיש במהלך החג הזה את הקריאה "כְּנֶגֶד אַרְבַּע בָּנוֹת דִּבְּרָה תּוֹרָה". ניתן מקום של כבוד לדמויות נשיות שסיכנו את חייהן, כמו: המיילדות, שפרה ופועה, כמו הנסיכה המצרית, שגילתה אמות מידה מוסריות והומאניות בהיחלצותה להצלת ילד עברי, שהיה נתון לאימה המוות שזימנו לו מי היאור. ניתן מקום של כבוד לנביאה מרים, שהייתה חלק מצמרת ההנהגה של העם. עם שאהב אותה. ניתן כבוד למהפכה הפמיניסטית הראשונה. ניתן כבוד לנשים, שנתנו לנו חיים.
ביחסינו לפליטי הרעב מאפריקה, שגנבו גבולות כדי לשבור שבר בישראל, נזכור את המצב בו היה נתון אברהם אבינו, כשנאלץ לרדת לשבור שבר באפריקה, במצרים. נזכור את נכדו יוסף, השולח את בניו, ניניו של אברהם, לשבור שבר הרחק מביתם באפריקה.
נזכור את אנשי החסד - המיילדות, נזכור את בת המלך המצרי, דמויות ששמרו על צלם אנוש ולא התלהמו כמו שהתלהמה היום שרת המשפטים, גב' שקד, בבוטות קשה ומתלהמת בדרום תל אביב כלפי פליטים, שהגיעו מאפריקה לישראל. נזכור את אסנת המצרייה וציפורה המדיינית, שקשרו גורלן וחייהן עם פליטים שבאו מישראל לאפריקה, למצרים.
|
| תאריך:
|
04/04/2019
|
|
|
עודכן:
|
04/04/2019
|
|
איתן קלינסקי
|
|
חרות וצדק סוציאלי בסדר פסח
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
על הגויים
|
4/04/19 11:02
|
|
|
|
|
|
ב,ל
|
5/04/19 16:58
|
|
|
|
2
|
|
ידיידיה
|
4/04/19 11:18
|
|
|
|
3
|
|
תנחש ממי??
|
4/04/19 11:24
|
|
|
|
|
|
קלינסקי
|
4/04/19 22:18
|
|
|
|
4
|
|
גן.
|
4/04/19 11:42
|
|
|
|
5
|
|
מגיב ותיק
|
4/04/19 21:14
|
|
בעוד כשבועיים נסב לשולחן הסדר. מן הראוי לבחון האם כל הקולות, כולל קולן של נשים, באים לידי ביטוי בהגדה של פסח. ההגדה היא סיפור נפלא של הזיכרון ההיסטורי, שנבנה נדבך אחר נדבך בסיפור הגיבוש והמעבר שלנו ממשפחה לעם.
|
|
|
|
|
ניסן נקרא כך, על שם הניסים הרבים שזכינו בחודש זה ביציאת מצרים - עשר המכות וקריעת ים סוף, שבהן ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. אכן ניסן הוא חודש הניסים. אם כך מדוע לא נקרא בשם זה? משום שהאופי של החודש הוא של התרחשות ניסים. השם ניסן, הוא בדומה לשקדן, עצלן, משקל דקדוקי המציין תכונה ואופי.
|
|
|
|
|
בסיכומו של עניין חג פורים כבר עבר, וחודש ניסן הגיע, ואני נשארתי עם כמויות של חמץ שגם אם אני, מרתי ובנותיי שבדרך כלל אוהבות מתוקים נשב ונאכל כל יום, כל היום, עד ערב פסח, חמץ וממתקים ולא נסיים את הכמויות שיש לנו. וזה לא חינוכי.
|
|
|
|
|
הוא עצמו הטיל מוראו, המטיר ברד של בליסטראות של קרח ואש "י.קֹ.וָ֗.ק נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר ה' בָּרָ֖ד עַל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁר לֹֽא-הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי" (שמות ט', כ"ג-כ"ד). כוח אדיר. ומבוקר. על כל מצרים המטיר. "רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר-שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד" (שם, כ"ו) אין לך חזק יותר ממי שכוחו עמו לשלוט בכוחו, לנהל אותו, להכות ולחסוך, למשול בזעם, לפרוק אותו ממוקד, להלום ולבלום. הוא היה מלך כל יכול על הארץ. אלוהי העברים נתגלה כמלך כל יכול על השמים ובן הנסיכים המצרי שהיה לנביאם של העבדים מושל בו. הוא נשבר. "וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְ.קֹ.ו.ק֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים" (שם, כ"ז) במערכה הנטושה ביני לבין אלוהיכם נגפתי זאת הפעם, הוא גבר עליי, הכניע אותי. הוא לא ירפה, אלא אם כן תבקשו על חיי, ועל כן גוזר אני מלכך, עליך ועל אחיך הדובר עמך מפיך, לתבוע ממלככם שבשמים לחוס עליי ואעשה כרצונו, "הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל-יְ.קֹ.ו.ק וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד" (שם,כ"ח). בשבועה זאת על שפתיו הרועדות פחד ואימה, יצא את ארמונו עם פרוץ הפוגת הברד.
|
|
|
|
|
לקראת כתיבת רשימה זו קראתי את מה שכתבתי לפני שנה והמסקנה העגומה היא שאפשר לעשות העתק הדבק ואיש לא ירגיש בהבדל, כי כלום לא השתנה מאז. הנה קטע לדוגמה: "מבקרים אותנו קשות על עצם ההתגוננות מפני מבקשי נפשנו והביקורת הזאת חילחלה גם למקומות שהיו אמורים להיות חסינים מפניה, וכתוצאה מכך החיילים אינם מורשים להתגונן מפני פורעים רצחניים. ולהבדיל, ימניים המתגוננים מפני אמירות מבזות או מסיתות - מוקעים כמסיתים בעצמם, עיין ערך ראש הממשלה אל מול משמיציו". משהו השתנה מאז? אבל פיזור הדעת הרעיוני הזה אינו חדש בתולדות עם ישראל, כבר המן השתמש בו כנימוק ליוזמתו המטורפת לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים.
|
|
|
|
|
