להיות כמו "זבוב על התיקרה" - זהו חלומו של כל עיתונאי, הנמצא מחוץ לחדר חתום וסגור שמתקיימות בין כתליו שיחות חסויות או נופלות החלטות גורליות. זכיתי והייתי כמו זבוב כאשר שני מנהיגים דגולים קיימו ביניהם שיחות בארבע עיניים, אם לא להביא בחשבון את העיניים שלי.
בשנת 1984 עברתי ממערכת העיתון למערכת השלטון, לאחר שנעניתי להצעתו של ראש ה
ממשלה יצחק שמיר, לשמש כיועצו ודוברו הפוליטי. כמה חודשים קודם לכן, התפטר קודמו, ראש הממשלה הששי
מנחם בגין, כי חש ש"אינו יכול עוד". הוא פרש כליל מהחיים הפוליטיים. התדהמה הייתה רבה - כמעט כמו תדהמת ניצחונו ב-1977, כאשר לאחר 29 שנה של אופוזיציה לוחמנית שאותה הוביל, חולל בגין את המהפך הפוליטי והיה לראש הממשלה הראשון ממחנה הימין.
עברו 36 שנה מאז תום שלטונו של בגין ו-27 שנה מאז פטירתו, והנה שוב הוא שחקן בולט בפוליטיקה העכשווית, לקראת הכרעת הבוחרים מחר, בהצבעה לכנסת ה-21. תמונתו, אישיותו, פועלו, מהווים חלק מהקמפיין של כמה מפלגות, מימין ומשמאל, גם אלה שמצעיהן מנוגדים לחלוטין לדרכו. "הליכוד של היום זה לא הליכוד של בגין", מטיחים בבנימין נתניהו כמה מיריביו, מתוך שיכחה איך חירפו וגידפו את בגין בחייו.
אכן, ישנה הרבה צביעות בגיוסו הווירטואלי של מנחם בגין לתמיכה במפלגות שהוא לעולם לא היה תומך בהן. אין חולק על כך שהוא היה דמות מופת, איש עקרונות, צנוע בהליכותיו, רודף שלום ודבק בזכות הבלתי מעורערת על ארצנו-מולדתנו. אצלו לא הייתה סתירה בין כל אלה. רדיפת שלום - זו אינה נחלת השמאל. כשאתה רודף שלום ומשיג שלום, אינך פועל בניגוד לאמונתך הצרופה. לדידו של בגין, אתה אף מחזק בכך את אחיזתך במולדת ההיסטורית.
למען השלום בגין ויתר על סיני - אך לא ויתר בירושלים, ביו"ש וברמת הגולן. בימיו אוחדה ירושלים, חוקק חוק הגולן והועמקה התיישבותנו ביו"ש. ההסכם עם מצרים לא מנע ממנו לצאת למבצע צבאי בלבנון למען שלום הגליל ולא להורות על הפצצת הכור הגרעיני בעירק.
מעטים היו המבקרים בבית ראש הממשלה לשעבר בשנות הסתגרותו, כי כך רצה וכך הינחה את מזכירו הנאמן יחיאל קדישאי. ראש הממשלה המכהן היה אצלו אורח של קבע. אחת לחודש היה יצחק שמיר מגיע אל הבית ברח' יפה-נוף ומסתגר לשעה קלה עם בגין. שני ראשי ממשלה, שני ראשי אירגוני המחתרת הלוחמים בבריטים בתקופת המנדט, משוחחים באפלולית החדר עמוס הספרים. מי עיתונאי שלא היה רוצה להיות "זבוב על התקרה" במעמדים אלה?...
נילוויתי אל שמיר, ומנחם בגין שש לקבל גם את פני, זכר להוקרה שהייתה לו לאבי-מורי. שניהם נתנו בי אמון, על-אף הרקע העיתונאי שלי... כך הייתי ל"זבוב", או לצופה מן הצד, מאזין בשקיקה לשיחות השקטות והמרתקות, כאשר בגין החלוש בעיקר האזין.
לא כאן המקום להרחיב על מה שוחחו שני האישים. אומר רק זאת: אני זוכר את מנחם בגין כשהוא מחזק את בן שיחו על דרך הנהגתו. וכך אמר: טוב אתה עושה, ראש הממשלה (כך קרא לשמיר), שאינך מוותר ביהודה ושומרון. אלה הם חבלי המולדת שלנו, ששוחררו במלחמת הישע, ומדינה פלשתינית אסור שתקום!
אם היה נושא שהיה מוסכם לחלוטין על ראש הממשלה לשעבר ומי שהיה ראש הממשלה לעת ההיא - זהו שלמות המולדת ואי הקמת מדינה פלשתינית. בגין בשום פנים ואופן לא ראה בנסיגה מכל סיני תקדים ליהודה ושומרון. אני מניח שמפלגת מרצ לא על כך תפארתה כשהיא מעלה על נס את זכרו...
הבחירות שבשער רחוקות מאוד מתקופתם וסגנונם של ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר. אבל בעיות הייסוד של עתיד המדינה נותרו על-כנן. הבוחרים צריכים להבין כי עם כל הכבוד לנושאים כמו טוהר המידות, פקקים, מנהיגות חדשה, ועוד עניינים - הבחירות מחר הן הכרעה על נושא שלא הובלט בהן דיו: האופן שבו ישראל תתנהל מול אויביה ובראשן אירן, חיזבאללה, חמאס ואש"ף.
יותר מזה: הבחירות יחרצו את עתיד ארץ-ישראל וההתיישבות בה, בעיקר לנוכח תוכנית טראמפ לשלום שבאופק הקרוב. ולכן, בעיקר מסיבה זו, אילו מנחם בגין היה עימנו. היה לדעתי שם בקלפי גם עתה פתק מחל, ומייחל לכך שיהיו בקלפיות הרבה פתקי מחל. מחל - למען ארץ-ישראל, למען ההתיישבות, למען מו"מ אחראי לשלום, למען הביטחון וכדי למנוע הקמת מדינה פלשתינית.
