מה גורם לאדם מן היישוב להפוך לקיצוני? זה היה הנושא של הרצאה מרתקת מפיה של תמר מיטס, מרצה בכירה באוניברסיטת קולומביה, ביום עיון שנערך בה בשבוע שעבר – מדווח רוברט האקט באתר פורצ'ן.
מיטס חקרה את יעילות תעמולת הטוויטר של דאעש בשנים 2016-2015. היא הייתה ערה לכך שהמוניטין של דאעש עלולים להשפיע על תוצאות המחקר, ולכן השתמשה באלגוריתם של לימוד ממוכן, כדי לחלק את הציוצים והסרטונים למספר קטיגוריות שכולן כללו אלימות. לאחר מכן היא בדקה את בסיס הנתונים כדי למצוא מכנים משותפים.
התוצאות היו מפתיעות. למרות שמקובל לקשור את התעמולה של דאעש עם אלימות ברברית, מצאה מיטס שאלימות כזו פגעה בתעמולה של הארגון יותר מאשר הועילה לה. המסרים של דאעש הפכו לבלתי יעילים כאשר צורפו אליהם המחזות האלימים ביותר, היא אומרת. הברוטליות של דאעש לא קסמה לרוב תומכיו; למסרים חיוביים הייתה השפעה גדולה יותר.
עם זאת, יש מקום להערה: מי שכבר היה תומך קיצוני של דאעש, הפך להיות קיצוני עוד יותר לאחר שנחשף לתעמולה האלימה ביותר של הארגון. כלומר: מחזות האלימות לא בהכרח סייעו להפוך אדם רגיל לתומך של דאעש, אך הם סייעו לדחוף את התומכים הקיימים אל הגבול הרחוק ביותר של הקיצוניות.
לדברי האקט, המחקר של מיטס קיבל משמעות יתר לאחר הטבח בכנסייה בעיר קרייסטצ'רץ' שבניו-זילנד בחודש שעבר. ענקיות הטכנולוגיה ממשיכות להיכשל באיתור מקורות אלימות והסתה המופיעים בפלטפורמות שלהן. ייתכן שממצאיה של מיטס יסייעו להימנע מחזרה על טעויות העבר ויכוונו את המאמצים למקומות הנכונים. הטכנולוגיה המודרנית מקלה על הפצת השנאה והאלימות, אך גם הופכת את הבנתה לקלה יותר – וממילא גם את ההתמודדות איתה.
