1. השורה התחתונה האמיתית של דוח רוברט מולר שונה מזו שהציג שר המשפטים, ויליאם באר. בפרק העוסק בהתערבות הרוסית בבחירות, הניסוח המשפטי-הרשמי של מולר הוא, שלא נמצאו די ראיות להעמיד לדין אזרח אמריקני כלשהו על קשירת קשר עם רוסיה; הניסוח העובדתי הוא שלא הייתה קשירת קשר שכזאת, ולכן במישור המעשי זוהי הקביעה המהותית. טראמפ ואנשיו לא פעלו במודע כדי לסייע לרוסיה לסייע להם.

לעומת זאת, בפרק על שיבוש החקירה בידי דונלד טראמפ, המסקנה מורכבת בהרבה. היא מורכבת מכמה חלקים. הראשון: אין אפשרות להעמיד לדין נשיא מכהן על עבירה של שיבוש הליכים. השני: מולר ביצע את החקירה כדי לגבות את העדויות כאשר הן טריות ולתפוס את המסמכים כאשר הם קיימים. השלישי: ניתן להעמיד לדין נשיא אחרי שהוא מסיים את כהונתו; מולר גרם לכך שהראיות יישמרו. הרביעי: מאחר שאין לו סמכות להעמיד לדין, מולר אינו קובע האם יש די ראיות לשיבוש הליכים. החמישי: מולר אינו מזכה את הנשיא. השישי: הקונגרס יכול להחליט שטראמפ ניצל לרעה את כוחו - וזו יכולה להיות עילה להעמדתו לדין בקונגרס.

אם ננסה לסכם את המבנה המורכב הזה למשפט אחד, הוא יהיה כך: יש ראיות לכאורה לשיבוש בידי טראמפ, אך הסמכות להחליט מה לעשות בהן היא רק בידי הקונגרס - או בידי התביעה לאחר שטראמפ יסיים את כהונתו. לכן, החלטתו של באר לקבוע שאין די ראיות נגד טראמפ, אינה עולה בקנה אחד עם ממצאיו ומסקנותיו של מולר. חשוב להדגיש, עם זאת, כי באר קיבל את ההחלטה במסגרת סמכותו.

2. נתעכב רגע על באר. לפני שבכלל עלתה מועמדותו לתפקיד שר המשפטים, הוא כתב מיוזמתו מזכר בן 18 עמודים ובו טען שלמולר אין סמכות לחקור את טראמפ על שיבוש הליכים. מותר להניח שטראמפ היה ער למסמך הזה - שנשלח למשרד המשפטים - כאשר בחר את באר להחליף את ג'ף סשנס. ומותר גם להניח, ש-באר קרא את אין-ספור ההתקפות של טראמפ על קודמו, ובמיוחד על החלטתו לפסול את עצמו מטיפול בפרשה הרוסית.

כאשר מונה מולר, התפרץ טראמפ בזעם על סשנס וטען שתפקידו הוא להגן עליו. באר למד את הלקח: זה בדיוק מה שעשה בנוגע לדוח מולר - במכתבו לקונגרס בחודש שעבר ובמסיבת העיתונאים שלו אמש. באר התנהג כמו פוליטיקאי, לא כמו נבחר ציבור שתוארו הרשמי הוא "התובע הכללי". נחמה קטנה לנו: בישראל אין מצב בו שר המשפטים מדבר על חקירות ובוודאי שלא מתערב בהן. נקודה למחשבה למי שרוצה להעתיק אלינו חלקים משיטת המשפט האמריקנית.

3. עיון בדוח מעלה, כי החקירה ממש לא הייתה "ציד מכשפות", כפי שטראמפ כינה אותה שוב ושוב. היו מגעים רבים בין אישים במחנה טראמפ לבין אישים רוסים, והיו אירועים רבים שהתרחשו בשני הצדדים בצירופי מקרים מפתיעים. והיו המון שקרים של טראמפ ואנשיו בנוגע למגעים הללו: שקרים לציבור, שקרים לתקשורת, שקרים לקונגרס, שקרים לחוקרים. חלק מאותם שקרנים עמדו/עומדים/יעמדו לדין.

טראמפ איננו ביניהם, אולי משום שהסגנון שלו כל כך בוטה וכל כך רחוק מן המציאות, עד שקשה לייחס לו כוונה פלילית לשקר. אבל הוא דרש מאחרים לשקר עבורו, למשל: ממי שהיו היועץ המשפטי של הבית הלבן וסגנית היועץ לביטחון לאומי, דונלד מק'גאן וקייתי מקפרלנד, וגם מ-רוד רוזנשטיין, המשנה לשר המשפטים ומי שפיקח על החקירה; (שלושתם סירבו). ואגב: חלק מנסיונות השיבוש של טראמפ כשלו, כי מי שסביבו פשוט התעלמו מהוראותיו לשבש (כשם שהתעלמו מהוראות הרסניות אחרות שלו).

מולר עוסק בשאלה המתבקשת מאליה: אם לא היה מה להסתיר, מדוע הסתירו? ובמילים אחרות: אם הקשרים עם רוסיה היו כשרים, מדוע כל כך הרבה אנשים שיקרו לגביהם? תשובתו מעניינת מאוד: טראמפ חשש שחקירה של הפרשה הרוסית תוביל לגילוי עבירות אחרות שנעשו בקמפיין שלו. מולר ודאי מתכוון לתשלומים הבלתי-חוקיים של מייקל כהן לסטורמי דניאלס וקארן מקדוגל, אבל ייתכן שיש עוד עבירות; תריסר תיקי חקירה נוספים מתנהלים ברחבי ארה"ב, ופרטיהם טרם פורסמו.

4. טראמפ עצמו לא העיד בפני מולר, אלא רק ענה - חלקית - על שאלות בכתב שקיבל. טראמפ עצמו אמר שוב ושוב שהוא רוצה להעיד, אבל עורכי דינו מנעו זאת ממנו - ובכך נתנו לו את השירות הטוב ביותר. אופיו של טראמפ וסגנון דיבורו היו גורמים לו לשקר בעדות - במתכוון או בלא משים - וזו עבירה חמורה ובת-הדחה.

מולר מסביר בדוח, שהוא סבר שיש לו סמכות לזמן את טראמפ בצו של חבר המושבעים הגדול - אבל אז היה מתחיל מאבק משפטי ממושך, שהיה מעכב את החקירה במשך חודשים. חוץ מזה, הוא מוסיף, החוקרים סברו שיש להם מספיק מידע. וכאן מתעוררת שאלה. החוק האמריקני קובע, כי יש צורך ביסוד נפשי של כוונה בעבירת שיבוש ההליכים. כיצד יכול היה מולר להגיע למסקנה כלשהי בנקודה מרכזית זו, בלי לשמוע במישרין את החשוד/העד המרכזי? אולי זה חוזר לנקודה שהעלינו קודם: מאחר שמולר הבין שממילא לא יוכל להגיש כתב אישום נגד טראמפ, הוא החליט להשאיר את החקירה למי שירצה להמשיך בנקודה בה עצר.

5. מולר קובע חד-משמעית, כי מי שפרץ למחשבים של קמפיין קלינטון והמפלגה הדמוקרטית היה GRU - המודיעין הצבאי הרוסי. את פעילות ההשפעה על הציבור האמריקני דרך הרשתות החברתיות ביצעה "הסוכנות למחקר אינטרנטי", שלפחות באופן רשמי היא גוף פרטי. אבל ה-GRU הוא זרוע ממשלתית חשובה מאוד. כלומר: מדובר בפעילות של ממשלת רוסיה. מולר לא אומר זאת, אבל איש אינו חושב שדבר כזה ייעשה בלי אישור של ולדימיר פוטין. כעת זה ברור וחתום ומוצהר וגלוי: הקרמלין הוא שפעל כדי לסייע לטראמפ להיבחר לנשיא.

מולר אינו עוסק במה שאירע מחוץ למסגרת הפלילית אותה הוטל עליו לבדוק. אבל יש לזכור, כי מדיניותו של טראמפ כלפי רוסיה היא בעיקרה הרבה יותר ידידותית מזו של ממשל אובמה: הוא סירב במשך חודשים להכיר בהתערבותה בבחירות, הוא רוצה להחזיר אותה לקבוצת G7, הוא נותן לה יד חופשית בסוריה - והוא מתעמת עם בעלות בריתה של ארה"ב בנאטו. אז גם אם כל הקשרים בין אנשי טראמפ לאישים רוסים היו צירופי מקרים (ודוח מולר מלא בכאלה), מתעוררת השאלה האם טראמפ לא משלם לפוטין בדיעבד על הסיוע שקיבל ממנו; ובבחירות שהוכרעו על חודם של 80,000 קולות - זה היה סיוע קריטי.

6. רוברט מולר מקבל במלואה את גרסתו של ג'ים קומי לגבי האירועים שהתחוללו בחודשים הראשונים לכהונתו של טראמפ ולגבי אלו שהובילו לפיטוריו. יהיה מי שיטען: לא מפתיע; הם היו עמיתים וידידים במשך שנים רבות, וקומי ירש את מולר בראש ה-FBI. אולי. אבל כדאי לשים לב לעובדה הזאת, לאחר שטראמפ טען שדבריו של קומי הם שקר.

7. מה הלאה? מעכשיו זו שאלה פוליטית ולא שאלה משפטית, לפחות בטווח הזמן המיידי. אם טראמפ יפסיד בבחירות בשנה הבאה והממשל הבא יחליט להעמידו לדין על שיבוש, זה יהיה סיפור אחר. אבל כרגע, לפחות בכל מה שנוגע לטראמפ, האיום המשפטי הישיר מעליו הוסר. יש עוד כל מיני חקירות שנוגעות לפעילותו לפני שנבחר, אבל אי-אפשר לגעת בו כל עוד הוא בבית הלבן, וחשיבותן לא מתחילה להתקרב לזו שניהל מולר.

ניכר שהדמוקרטים בעצמם לא יודעים בדיוק מה הם רוצים. מצד אחד, דוח מולר נותן להם הרבה מאוד חומר לצאת נגד טראמפ ולהעמיק חקר. כאמור, מולר אומר במפורש שהסמכות כעת היא בידי הקונגרס. היו"רים של ועדות המשפטים והמודיעין בבית הנבחרים, ג'רי נדלר ואדם שיף, מיהרו להכריז שהם יקיימו שימועים וידרשו לקבל עוד מידע. מצד שני, האנשים החשובים באמת במפלגה בשני בתי הקונגרס הגיבו בצורה הרבה יותר זהירה. מנהיג הרוב בבית הנבחרים, סטני הוייר, אמר במפורש שהסיעה לא תחל בהליכי העמדה לדין (impeachment); יו"ר הבית, ננסי פלוסי, ומנהיג הרוב בסנאט, צ'אק שומר, אמרו שצריך לקרוא היטב את הדוח.

הדמוקרטים מצויים במילכוד דווקא משום שבעוד שנה וחצי יתקיימו בחירות לנשיאות. ברור שהם רוצים להפוך את דוח מולר לכלי נשק רב עוצמה. אבל הם יודעים, שזו עלולה להיות חרב פיפיות: הציבור עשוי לראות את מהלכיהם כרדיפה פוליטית וכהתעקשות על זוטות לאחר שבליבת החקירה - טראמפ טוהר. הם כבר היו בסרט הזה, מצידו השני: הפופולריות של ביל קלינטון לא נפגעה ואפילו גאתה בעיצומה של פרשת לוינסקי.

הניחוש שלי: הדמוקרטים ינסו לסחוט כמה שיותר מדוח מולר בחודשים הקרובים, ואז יראו לאן נושבת הרוח. אם המצב הכלכלי יישאר טוב ושיעורי התמיכה בטראמפ (שממילא עומדים רק על כ-40%) לא יירדו משמעותית, במיוחד במדינות המפתח בבחירות - הם יעזבו את הנושא ויעברו הלאה. אם המצב הכלכלי יורע והסקרים ילמדו שהעיסוק בדוח מולר מניב פירות אלקטורליים - הם ימשיכו לעסוק בו.