תוצאות הבחירות לכנסת ה-21 מספקות הזדמנות נדירה להקמתה של ממשלה מצומצמת, יעילה וחסכונית יותר בהשוואה לממשלות קודמות. בממשלה היוצאת היו 30 תפקידי שרים אותם מילאו 21 שרים. אבל גודלן של הסיעות במציאות המספרית החדשה מייתר את המפתח של שר לכל שלושה חברי כנסת. בקואליציה העתידית יש מפלגה אחת גדולה, שלוש מפלגות קטנות המונות ארבעה-חמישה חברי כנסת כל אחת, ושתי מפלגות בינוניות המונות שמונה חברי כנסת כל אחת. מציאות זו מאפשרת מפתח של שר לכל ארבעה חברי כנסת.
ההרכב האפשרי של קואליציה כזו: שר וסגן שר לסיעות
ישראל ביתנו ואיחוד מפלגות הימין המונות חמישה ח"כים, שר לסיעת כולנו המונה חמישה ח"כים, שני שרים (או שר וראשות ועדת כנסת חשובה) לסיעות
יהדות התורה ו
ש"ס המונות שמונה ח"כים כל אחת. במציאות זו יהיה הליכוד זכאי לתשעה תפקידי שר, וכמובן לראשות הממשלה.
במציאות זו ניתן יהיה לבטל משרדים מיותרים שהומצאו ללא צורך, משיקולים קואליציוניים מלאכותיים, או כדי לתת כיסא ותואר לשרים מיותרים: משרד הדתות, המשרד לענייני ירושלים (יש לבירה ראש עיר), משרד התפוצות (יש משרד העלייה, שצריך להיות חשוב ביותר למען ייעודה העיקרי של מדינת היהודים), משרד התרבות והספורט (שיכול לחזור למקומו הטבעי בתוך משרד החינוך והתרבות), משרד המדע (שאף הוא יכול להיות חלק ממשרד החינוך והתרבות), המשרד לשוויון חברתי, המשרד לנגב ולגליל, המשרד לפיתוח אזורי, ועוד. ממשלה מצומצמת יותר תהיה פחות מסורבלת ופחות בזבזנית.
למען האמת, גם האופוזיציה יכולה להקים לעצמה ממשלת צללים לפי אותו מפתח. גם כאן יש סיעה גדולה אחת בת 35 ח"כים וארבע מפלגות בנות ארבעה-שישה ח"כים. יש כבר באופוזיציה שר לענייני מרור העומד בראש
מפלגת "יש לפיד", ויש שרה לענייני הדתה של דת "השלום" העומדת בראש מפלגת השמאל הקיצוני והמדברת גבוהה גבוהה על שוויון, אלא אם כן מדובר ביהודים.
