זה היה בתום עדותנו לפני ועדת שמגר לקביעת דרכי מו"מ להשבת חטופים ושבויים, שבה סיפרנו על המאבק נגד שחרורי מחבלים והכספים שהוצאנו לעיתים מכיסנו. על התמיכה של הרוב בתקשורת בעד עסקת שליט (חוץ מעיתון אחד
ישראל היום). הבענו לפניהם את אכזבתנו וחששנו שהמאבקים היו לשווא.
האלוף עמוס ירון חבר הוועדה אמר: "דעו, מאבקכם לא היה לשווא. בניגוד להפגנות בעד העסקה, ההפגנות שלכם הורידו את מחיר העסקה", וסיפר שהמתווכים גם הראו לצד השני תמונות מההפגנות. בסוף הישיבה אמר לי "המתן רגע". הוא הלך לחדרו וחזר עם צ'ק פרטי נדיב לטובת פעילותנו. זו הפעם הראשונה שאני מגלה זאת בציבור. בעיני זו אחת התרומות החשובות שניתנו לארגון נפגעי הטרור "אלמגור" (סוג של הוקרה לפעילותנו מאיש ביטחון שמבין עניין. מבין את התהליכים ואת חשיבות ההתנגדות הציבורית ללחצי הטרור).
לכן, עם כל האהדה למבצע של הבאת גופת החייל זכריה באומל אותה גיליתי
במאמרי בעת החזרת הגופה, נבצר מדעת מדוע העדיף הדרג המדיני לשמור את התמורה הישראלית מוסתרת מהציבור? מדוע לא אפשרו לנו נפגעי הטרור לייזום דיון ציבורי ומשפטי?
בעסקת באומל נמנע כל דיון ציבורי. בניגוד לדרישות החוק לא נערך דיון בממשלה, ובשל המהלך החפוז לא ניתנה האפשרות לעתור לבג"ץ, למרות שראשי משרד המשפטים ידעו על הכוונה לעתור, אחרי שיצאה הודעה אליהם מארגון "אלמגור". למרות שהנוהג מאפשר 48 שעות להגשת עתירות, הם לא הפעילו את שעון העצר. אולי מפני חששו מהעתירות שבדרך. החשש הזה פורסם מפי מקור מדיני.
יש שיאמרו שרצו להסתיר את העסקה כדי שלא לעורר עוד עסקות, למשל עם החמאס. זאת שטות. הרי ברור שאחרי הביקורת הפנימית הסורית על העברת הגופה לישראל, זו הייתה רק שאלה של זמן מתי הסורים יגלו זאת. נכון שהמחיר ששולם הפעם היה קטן לעומת מה שהתרגלנו אליו. אבל דיון ציבורי ומשפטי בשאלות אלו ראוי ומועיל.
אם היה מתקיים דיון ציבורי משפטי, הרוסים ובעיקר הסורים וארגוני הטרור היו לומדים שיש שופטים בירושלים, ושהציבור הישראלי לא מתמסר בקלות לשחרור מחבלים. להפך. הייתה זאת הזדמנות לבוא חשבון עם הסורים וארגוני הטרור.
במקום להפוך אותם לנדיבים, היינו מזכירים להם, לפטרוניהם ולעולם, שהם התעללו במשפחת באומל והחזיקו בגופת בנם החייל יותר מ-30 שנים, בניגוד לאמנת ז'נבה. דיון כזה היה מאותת לחמאס שצופה ועומד בפתח לקבל את ליטרת המחבלים שלהם, שלא תהיה עסקה בכל מחיר - כפי שהתרגלו לכך. לכן למרות שהמעשה נעשה יש לפתוח בדיון שנמנע.
המאבק הציבורי וההפגנות בעד עסקת שליט האמירו את מחיר העסקה ופגעו באינטרס הישראלי. מניעת הדיון הציבורי על שחרור האסירים הסורים חסם את האפשרות להראות את ההתנגדות שקיימת בציבור לשחרור מחבלים, ובכך נפגע האינטרס הלאומי.
