מה יפית ראש פינה - סיפורה של המושבה

ביקרנו בחול המועד במושבה ראש פינה, וסיירנו במרכז המבקרים-מוזאון ראש פינה ובאתריה השונים של המושבה. על סמך הביקור במוזאון, ההדרכה ששמענו והמסמכים שראינו, ועל סמך ידע אישי, מבקש אני להביא את סיפורה ההיסטורי של המושבה הגלילית. יודגש, חלק מהנתונים והפרטים והתאריכים בכתבה מתבססים על המידע המוצג למבקרים במוזאון ראש פינה המופעל על-ידי העמותה לשחזור ופיתוח מושבת הראשונים.

הקמת גיא אוני

הישוב היהודי "גיא אוני" הוקם בשנת תרל"ח - 1878. הקמתו התאפשרה לאחר שהעות'מאניים, שאסרו על יהודים לרכוש קרקעות, ביטלו איסור זה במחצית השנייה של המאה ה-19. יוזם הקמתו היה אלעזר (אליעזר) רוקח - (1914-1854) שעמד בראש אגודת "חברת ישוב ארץ הקודש (אה"ק)". רוקח גדל בסמטאות צפת אך התנגד לחיים מכספי תרומות "החלוקה" שממנה התפרנסו בני הישוב הישן, והטיף לחיי עבודה ובמיוחד עבודת האדמה. רוקח ותומכיו דרשו שחלק מכספי החלוקה יוקצה להתיישבות חקלאית בארץ ישראל. קהילת צפת החרימה אותו ואת חבריו בתגובה.

רוקח רצה להמשיך בעקבות סבו הרב ישראל בק, שהקים חווה חקלאית במירון, ועל כן רכשו הוא ותומכיו ב-1875 קרקעות באזור הכפר הערבי ג'אעונה (ג'עאוני). ראשון המתיישבים באדמות ג'עונה היה יוסף פרידמן שרכש ב-1876 קרקעות במקום ועבר להתגורר בו. וב-1878 הצטרפו אליו כ-17 משפחות אברכים מהעיר צפת הסמוכה שהתיישבו במקום ועיבדו את אדמותיו. המתיישבים העניקו לישוב שם עברי "גיא אוני", שלימים תהפוך לראש פינה. הישוב גיא אוני שרד כשנתיים בלבד. חוסר ניסיון חקלאי, בצורת וקשיי הסתגלות הביאו את המתיישבים היהודים לעזוב את המקום ולחזור לצפת. רק שלוש משפחות יהודיות מהישוב גיא אוני נותרו במקום: פרידמן, קלר ושוורץ.

1882 - יסוד ראש פינה

בשנות ה-70 של המאה ה-19, בעקבות התגברות האנטישמיות ואי קיום ההבטחה לתת אמנציפציה ליהודים, קמו ברומניה ובארצות אירופה נוספות האגודות הראשונות של תנועת חיבת ציון, שעודדה יהודים לעלות לארץ ישראל במקום להגר לאמריקה. אחת מהאגודות הללו הייתה "החברה לישוב ארץ ישראל", שהוקמה ב-1881 בעיר מוינשט ברומניה על-ידי קבוצה מתושבי העיר ובראשם משה דוד שו"ב. שו"ב אירגן במסגרת האגודה ותנועת "חיבת ציון" קבוצה של כ-30 משפחות שהסכימו לעלות לארץ, וקיבל על עצמו להיות נציגם.

בי"ט בכסלו ה'תרמ"ב (1882) יצא לארץ ישראל כדי לרכוש עבור חברי הקבוצה מקום מתאים להתיישבות חקלאית ולהכין את התשתית ההתיישבותית של הקבוצה בארץ ישראל. בכ"ט בטבת ה'תרמ"ב הגיע דוד שו"ב לבית דודו הרב יוסף אריה הכהן בצפת, והחל לחפש באזור אדמות לקנייה. דוד שו"ב, כך מספרים בראש פינה, הגיע לראש פינה ביום חורף סוער וראה מנגד את הר חרמון מבהיק בלובן השלג. מיד שיגר גלויה לתושבי מוינשט בה כתב: מצאתי מקום הדומה לכפרינו ברומניה...

באותה עת נעזבה גיא אוני ושו"ב רכש את אדמות התושבים העוזבים בעבור חובבי ציון ממוינשט.

בתאריך 13 באוגוסט 1882 הפליגו לארץ ישראל כ-228 איש באונייה "תטיס" מהעיר גאלאץ'. הקבוצה כללה כ-40 משפחות. חלק ניכר מהן מהעיר מוינשט ובהן אחותו של דוד שו"ב עדה (אקה) ובעלה מרדכי ברנשטיין. חלק מהמשפחות היו מהערים גאלאץ וברלאד ומשפחה אחת מפוקשאן.

העולים ירדו בחוף בירות ומשם המשיכו לארץ ברגל בשיירת חמורים ופרדות, הגיעו לצפת וממנה ל"גיא אוני". במוזאון ראש פינה מסופר כי עם קבוצת המשפחות באונייה "תטיס" נמנה דוד שו"ב. בדרך חלתה ומתה בתו היחידה וכדי שלא יעכבו את הקבוצה מחשש למחלות, החזיקה האם את גופת הילדה בידיה כשירדה מהאונייה כאילו היא חיה. מצמרר...

המתיישבים העניקו למושבה החדשה שם חדש "ראש פינה" שמקורו מפסוק התנ"ך מתהילים: "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה" (כ"ב קי"ח, תהלים).

הברון רוטשילד פורש חסותו על המושבה

תנאי החיים במקום היו קשים. המתיישבים סבלו מעוני וממחסור. האיכרים, שהיו חסרי ידע בחקלאות והשקיעו מכספם בבניית בתיהם ומשקיהם נקלעו לקשיים כלכליים. לעזרתם נחלץ הברון אדמונד רוטשילד שהחליט לתמוך במושבה ולקחת תחת חסותו את ניהולה. באוקטובר 1883 החלה תקופת האפוטרופסיות של הברון רוטשילד על ראש פינה, באמצעות נציגו בארץ אליהו שייד. כמו בשאר מושבותיו קיבל את הבעלות על המקרקעין ועל הרכוש ושילם למתיישבים בשכר.

הברון ניהל את המושבות באמצעות פקידיו וסייע למתיישבים בהקמת בתי מגורים, מבני ציבור ובהם בית כנסת ובית ספר ואף לתשתית חקלאית. הוא דאג למדריכים לחקלאיים, לאנשי צוות רפואי, למורים ועוד. כמו במושבות רבות בארץ אז, גם כאן בראש פינה, נוצרו סכסוכים בין פקידי הברון למתיישבים, והיו לא מעט מקרים של התנשאות ואף גילויי אכזריות מצד פקידי הברון כלפי המתיישבים. אך ספק אם ראש פינה הייתה שורדת את שנותיה הראשונות ללא סיוע הברון והשירותים והליווי שהעניק למתיישבים.

ב-1885 הוקם במושבה בית ספר -"חדר מתוקן", שלמדו בו לימודי קודש ביידיש וכן בצרפתית . למדו בו בנים בלבד. בהמשך הורה הברון רוטשילד להרחיב את הלימודים במושבה גם לבנות וגם להוראת מקצועות כללים. דוד שו"ב שימש מנהלו הראשון של בית הספר במושבה בין השנים 1892-1885 ובנוסף שימש בו מורה לעברית ולתנ"ך. ב-1899 נפתח במושבה בית ספר עברי לאומי שכלל ארבע כיתות לימוד וגן ילדים. המורה וחוקר הלשון יצחק אפשטיין מונה למנהלו. היה זה אחד מבתי הספר הראשונים בארץ ישראל ששפת הלימוד בהם הייתה עברית.

בבית הספר הונהגו שיטות חינוך חדשנית לזמנם שעיקריהן: טיולים בטבע שבמהלכם למדו גאוגרפיה והיסטריה, עבודה גופנית בגינה ובשדה, לימוד שפה בגיל הרך באמצעות שירים וציורים וכמובן הוראת עברית בשיעורים המתנהלים בעברית בלבד ולא באידיש. אפשטיין כיהן בתפקידו כמנהל בית הספר במשך כ-4 שנים (1902-1899) אחריו החל ב-1902 ועד 1.19 במשך כ-16 שנים כיהן כמנהל בית הספר בראש פינה שמחה חיים וילקומיץ. כשלצדו מסייעת אשתו לובה שהיה אף היא אשת חינוך ומורה בבית הספר.

המושבה עוברת לניהול יק"א

שטח הגידולים החקלאיים בראש פינה הסתכם בעשוריה הראשונים ב-12,000 דונם לערך. האיכרים במושבה גידלו: גפנים, שקדים, עצי זית, אתרוגים, מזרע תבואות ועסקו בגידול עצי תות לשם גידול זחלי המשי. במושבה הוקם יקב ובית חרושת למשי שייצר טליתות ממשי, חולצות וחגורות ממשי. אך האיכרים התקשו להתפרנס מעבודתם. היין והצימוקים גרמו להפסדים, והיקב נסגר. כמה איכרים עקרו את הגפנים ונטעו עצי זית אך גם גידול זה לא הצדיק עצמו כלכלית.

בשנת 1900 העביר הברון רוטשילד את ניהול המושבה ליק"א (החברה להתיישבות יהודית מיסודו של הברון הירש). יק"א עודדה את האיכרים לעצמאות והעניקה להם הלוואות כדי שיוכלו לפתח ולהרחיב משקיהם. אך המצב הכלכלי היה קשה והניסיון להפוך את החקלאים לעצמאיים גבה מחיר קשה. מקצת האיכרים עזבו את המושבה. גם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ומכת הארבה שפקדה את המושבה בשנים אלה הקשו על התאוששות כלכלית.

הטורקים עוזבים והאנגלים מגיעים

באותן שנים כידוע שלטו העות'מאניים בארץ ישראל. הצבא העות'מאני הפך את ראש פינה למרכז לוגיסטי צפוני וזו שימשה עבורו דרך מעבר חשובה לדמשק ולאזורים צפוניים לראש פינה . הצבא החרים לא פעם לצרכיו בתי מגורים, בעלי חיים ותוצרת חקלאית וצעירי המושבה נלקחו לעבודת כפיה בצבא. בסוכות 1.19 נסוג הצבא העות'מאני לכיוון הירדן והגולן והאזור נכבש על-ידי הבריטים. לאחר מלחמת העולם הראשונה עברה רמת הגולן יחד עם סוריה ולבנון לשליטת צרפת (המנדט הצרפתי). הבריטים הקימו בראש פינה שהייתה קרובה לגבול החדש תחנות מכס ומשטרה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נסלל כביש חדש מהמושבה לצפת, שהחליף את דרך העפר התלולה בתוואי נחל ראש פינה.

המושבה בתקופת המנדט

בשנות ה-20 הצטרף למושבה ענף חקלאי חדש, גידול טבק, שהעסיק עובדים רבים בשנות ה-20 וה-30. ענף זה שיפר ולו במעט את המצב הכלכלי במושבה.

בין אנשי ראש פינה לשכניהם הערבים שררו בסך-הכל יחסים טובים אולם אלה החלו להתערער בימי מאורעות תרפט 1929, כאשר ערביי צפת טבחו ביהודי העיר ונוצר חשש מהתקפות כנופיות ערביות על המושבה . בראש פינה התארגנה שמירה בראשות פרופ' גדעון מר, מפקד ההגנה במושבה. הנשים והילדים הסתתרו ב"בית הפקידות". כמה מערביי ג'אעוני הגנו על תושבי ראש פינה ומנעו התקפה עליהם.

בראשית שנות ה-30 הגיעה למושבה פלוגת גיוס של בית"ר שאנשיה רצו לממש את ההגשמה על-ידי עבודה עברית. אנשי בית"ר עבדו בענף הטבק, במסיק זיתים וביצור שמן ובערבים עסקו בפעילות תרבותית ולאומית. עם פרוץ מאורעות המרד הערבי ב-1936 ובימי המאורעות בשנים 39-36 לחצו ערביי צפת על ערביי ג'עוני להפסיק את עבודתם בראש פינה וחברי פלוגת בית"ר תפסה את מקומם. באותה עת פעלו בראש פינה זו לצד זו מפקדות של האצ"ל ושל ההגנה שחילקו בניהם את השמירה על המושבה.

פרשת שלמה בן יוסף

ב-28 במרץ 1938 עצרו ערבים מונית שהסיעה יהודים ליד צפת. והוציאו להורג בירי חמישה מנוסעי המונית. כעבור פחות מחודש ב-16 באפריל 1938 הותקפה מכונית ביריות, ובה חמישה חברי "ההגנה", שלושה מנוסעיה נהרגו ובהם דוד בן-גאון, ששירת קודם לכן בפלוגת בית"ר בראש פינה. מעשי הרצח עוררו סערה ביישוב, ובמיוחד בקרב חברי בית"ר בראש פינה.

שלמה בן-יוסף איש בית"ר ושניים מחבריו, אברהם שיין ושלום ז'ורבין, החליטו לנקום את הרציחות ללא אישור ובניגוד לעמדת מפקדיהם. ב-21 באפריל 1938, הטילו השלושה רימון יד על אוטובוס ערבי שנסע מטבריה לצפת. הרימון לא התפוצץ ואיש מבין נוסעי האוטובוס לא נפגע . לאחר מכן הסתתרו השלושה במערה סמוכה למקום האירוע סמוך למבנה "בית הפקידות" בראש פינה (הקרויה עד היום "מערת שלמה בן יוסף"), אך הם נתפסו על-ידי המשטרה הבריטית.

נגד שלמה בן יוסף ושני חבריו הוגש כתב אישום באשמת החזקת נשק שלא כחוק, וכן ב"כוונה לגרום למוות או נזק אחר". עם סיומו של המשפט ב-3 ביוני 1938 הוכרז ז'ורבין כלא שפוי, ואילו שיין ובן יוסף נדונו למוות. עונשו של שיין הומתק בשל גילו הצעיר. בן יוסף הוצא להורג בתלייה בכלא עכו ב-29 ביוני 1938. והיה ראשון עולי הגרדום. הוא נקבר בראש פינה, בטקס בית"רי מלא.

ראש פינה במלחמת העצמאות

בתקופה שבין כ"ט בנובמבר 1947 להכרזת המדינה בה' באייר תש"ח 14 במאי 1948 השתלטו נוטרי ראש פינה על שני מקומות אסטרטגיים חשובים, בסיס הצבאי הבריטי "פילון" ותחנת המשטרה של ראש פינה, והניפו עליהם את הדגל העברי. במהלך מלחמת העצמאות נכבש הגליל העליון המזרחי במסגרת "מבצע יפתח" בפיקודו של מפקד הפלמ"ח יגאל אלון.

במהלך המבצע קמה חטיבת יפתח. מפקדת החטיבה שכנה בבית המלון של של סבו של יגאל אלון, אלתר שוורץ בראש פינה. הפלמ"ח שיחרר את צפת ב-10 במאי 1948 וערביי צפת נמלטו מהעיר. באותו יום ברחו גם ערביי כפר ג'אעוני. בתום מלחמת השחרור הפכו תושבי ג'עוני לפליטים בעיקר בלבנון ובסוריה מאז לא שבו לכפרם.

לאחר קום המדינה

בתום מלחמת השחרור החלו איכרי ראש פינה לעבד גם את אדמות הכפר הערבי ג'אעוני שתושביו עזבו. אל חלק מבתי הכפר ג'עוני שנותרו נטושים נכנסו עולים חדשים וחיילים משוחררים. ראש פינה, שמנתה כ-350 נפש במאי 1948, קלטה במהלך 1949-1948 כ-150 תושבים נוספים. בתחילת שנות החמישים התיישבו בראש פינה כ-2,000 עולים ששוכנו במעברה . רובם של תושבי המעברה עברו להתגורר בעיירת הפיתוח חצור שהוקמה בשנות ה-50 בסמוך לראש פינה. בראשית שנות ה-60 נהרסו בתי הכפר ג'עוני למעט מבנה אחד המכונה 'הבית האמריקני', הניצב עד היום בחלקה העליון של המושבה.

בשנות ה-60 וה70 התרכזה במושבת הראשונים בראש פינה קבוצת אמנים ואנשי רוח וראש פינה זכתה לכינוי המושבה ההיפית. בתי האבן הציוריים במושבה השקט, והנוף כנראה שבו את ליבם. רבים מהתושבים הוותיקים לא ראו בעין יפה את בואם של ה"היפים" וראו בהם פולשים המאיימים על אורח החיים במקום והיו לא פעם עימותים בין הוותיקים ל"היפים" בראש פינה. אומרים כי בחלוף הזמן נוצרה במקום קהילה משותפת שחיה באווירת סובלנות ודו-קיום. בין האמנים ואנשי הרוח שהתיישבו בזמנו במושבה דמויות ידועות שם.

ב-1978 הוקמה ביוזמתו של יגאל אלון, נכדו של אלתר שורץ ממייסדי ראש פינה, העמותה לשחזור מושבת הראשונים.

אתרים ואישים במושבה

בית פרופסור מר - המבנה הוקם בשנת 1887 עבור פקידי הברון רוטשילד ובני ביתם. בשנת 1929 נמסר המבנה לרשות פרופ' גדעון מר שהקדיש פעילותו לחקר המלריה ולהדברתה. המבנה היה לתחנת מחקר ולמרכז שייצר התעניינות בקרב חוקרי המלריה בארץ ובעולם. פרופ' גדעון מר יליד ליטא 1894-1961 למד רפואה בגרמניה ועלה ארצה ב-1914. במלחמת העולם הראשונה שירת בגדוד נהגי הפרידות ושימש כשלישו של טרומפלדור.

ב-1927 יסדה האוניברסיטה העברית את התחנה לחקר המלריה בראש פינה וב-1929 מונה מר לעמוד בראשה. מר מילא תפקיד, מרכזי בהדברת המלריה בארץ באמצעות רפואה מונעת והדברה כימית של האנפולס,יתוש המלריה ולאחר הקמת המדינה כיהן כמנכ"ל משרד הבריאות. היה נשוי לזינה מר, רופאה אף היא, שעבדה עימו בתחנת המחקר. מר הוא סבו של השחקן ג'וליאנו מר.

"בית הפקידות" - המבנה הוקם סביב 1885 כדי לשמש את פקידי הברון רוטשילד שניהלו את ענייני ראש פינה ומושבות הברון האחרות בגליל העליון. משך שנים עמד הבית מוזנח. במחצית שנות ה-70 של המאה הקודמת שופץ הבית על-ידי העמותה לשחזור מושבת הראשונים ראש פינה והוא משמש כמרכז מבקרים לתולדות ההתיישבות היהודית בגליל ובראש פינה.

"בית הכנסת הישן" - הוקם בשנת 1889. היה המבנה הציבורי הראשון שהקימו מייסדי ראש פינה במושבה והיה למרכז האירועים הדתיים של בני המושבה. הריהוט נשמר כמעט בשלמותו. תקרתו ייחודית וצורתה מזכירה צורת סירה. הנוף הנשקף ממנו הוא בית העלמין של ראש פינה. בחלק התחתון של המבנה מצויים שרידי בית המרחץ והמקווה של תושבי המושבה שהיה בשימוש עד שנות ה-30.

"בית וילקומיץ" - הבית נבנה בשנת 1883 כבית איכרים וכאשר נתפנה שוכנה בו משפחת שמחה חיים וילקומיץ שהיה מנהל בית הספר של המושבה. בבית נהגו להתאסף מורים מכל הסביבה כדי לדון בנושאי חינוך משותפים ובענייני דיומא. לימים שימש המבנה את העולים הפליטים, אנשי פלוגת ביתר בראש פינה.

"מלון שוורץ" -המלון נבנה בראשית שנות התשעים על-ידי אלתר שוורץ, שהיה ממייסדי המושבה. יש האומרים כי היה זה המלון הראשון בגליל המלון המבנה

בין שתי הקומות כלל ארבעה חדרי מגורים, סוכנות דואר וחנות קטנה, בין אורחי המלון היו: יוסף טרומפלדור והרב קוק. נכדו של אלתר שוורץ הוא יגאל אלון, שהיה מפקד הפלמ"ח. המבנה כך אומרים לי מתוכנן לעבור שימור.

בית העלמין שוכן בחלק העליון של המושבה קבורים מייסדי ותושבי ראש לדורותיהם (כתבה על בית העלמין בראש פינה תובא בקרוב באתר זה).

בית רוזנפלד - ראש פינה נבנה בשנת 1885 עבור המייסדים משה ומרים רוזנפלד. בבית התגורר גם בנם יום טוב רוזנפלד, דמות ידועה בגליל. הבניין ניצב קרוב לדרך ההרים הישנה לצפת ונודע כמכניס אורחים. במקום התארחו רבים מאנשי הגליל העליון בדרכם לצפת. מספרים כי לאורך תקופת המנדט הוסתר באחד החדרים נשק בלתי חוקי ששימש להגנת המקום.

בית ברנשטיין - נבנה בשנת 1883 על-ידי משפחת ברנשטיין ר מרדכי (מוטל) ועדה (ברנשטיין )אחותו של דוד שוב שעלו מרומניה לראש פינה בשנת 1882 והיו בין מייסדי המושבה. מרדכי היה יו"ר ועד המושבה וממניחי היסוד להקמת בית המשפט השלום העברי הראשון בישראל. בנו יהודב ברנשטיין היה ראש המועצה הראשון של המושבה.

בית גרשון ושרה גולדמן - נבנה עבורם בהנחית הברון בשנות ה-80 של המאה ה-19 מאבני בזלת וגיר מקומיים. גרשון (1914-1842) ושרה (1931-1944) גולדמן היו מראשוני העלייה הראשונה ומראשוני ראש פינה.