קואליציה של סחטנים

בדרך לפיצוץ. מה משותף בין הרב רפי פרץ לבצלאל סמוטריץ'? כלום. לולא ביקש ראש הממשלה נתניהו לשמור על קולות הימין, ספק גדול אם שני האישים היו מעלים על דעתם אפשרות לחבור יחד לרשימה אחת לכנסת.

רשימת הדרישות שהעביר סמוטריץ' לצוות המשא-ומתן של הליכוד, מבלי ששיתף בה בעבר את הרב רפי פרץ, כוללת בין השאר דרישה לתיק החינוך לפרץ ולתיק המשפטים עבורו.

סמוטריץ' דורש גם להעביר מיד חוק נורבגי מורחב, שיכניס לכנסת את איתמר בן-גביר, שנבחר למקום השביעי באיחוד מפלגות הימין, לאחר שהוא והרב פרץ יתפטרו מהכנסת.

פרץ (63) הוא אדם מרשים ששירת כרב הצבאי הראשי של צה"ל, בדרגת תת-אלוף. קודם לכן היה טייס מסוקים. סמוטריץ' (39) מוכר כחבר כנסת במפלגת האיחוד הלאומי, שעושה הרבה רעש.

בשנת 2005, בעת ההינתקות מעזה, היה סמוטריץ' עצור במשך שלושה שבועות על-ידי השב"כ. סמוטריץ', שלוטש את עיניו לתיק החינוך, הוא זה שאירגן בשנת 2006 מצעד נגד הומואים, שזכה לכינוי "מצעד הבהמות" ונועד למחות בין השאר נגד מצעד הגאווה בירושלים.

השותפות הלא טבעית והלא הגיונית בין יושב-הראש השקול של הסיעה, לבין מספר שתיים שלו, לא תארך כנראה הרבה זמן. סמוטריץ', שמרשה לעצמו להתנהג כבעל הבית, העביר לצוות המשא-ומתן של הליכוד, רשימת תביעות שהרב פרץ שמע עליה לראשונה בתקשורת. הרב פרץ זעם והייתה לו סיבה טובה. הוא יודע שמוקדם לפוצץ את עסקת החבילה בינו לבין סמוטריץ', ולכן הוא הזדרז להרגיע את הרוחות ולצייץ: "אני רוצה להדגיש, הקשר ביני לבין ידידי ורעי בצלאל מצוין. אנחנו שותפים ועובדים ביחד בתיאום ובאהבה גדולה, וכך בעזרת השם זה יימשך לטובת עם ישראל והציונות הדתית".

סמוטריץ' הזדרז להשיב לרב רפי פרץ באותה מטבע וגם הוא צייץ: "תודה הרב רפי, יחד נמשיך בעזרת השם לעבוד כתף אל כתף כדי למקסם את ההישגים של הציונות הדתית ומדינת ישראל בממשלה הבאה".

הציוצים האלה הם רק מראית עין. כשאין דבר משותף שקושר בין השניים, ספק גדול אם השותפות הזאת תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן.

סמוטריץ', שלא נח לרגע, שוב מעלה את המחיר להצטרפות איחוד מפלגות הימין לממשלה. עכשיו דורשת הרשימה לסגור את תחנת השידור הצבאית גלי צה"ל. זאת בנוסף לתוכנית לצמצום הגירושים בישראל.

פרץ מתחיל להבין שסמוטריץ' הוא אבן ריחיים על צווארו. אם הוא יחליט לפרק את השותפות הלא טבעית, הוא הראשון שייצא נשכר מכך. במצב כזה יהיו לרב פרץ ולרשימתו ארבעה מנדטים, ולאיחוד הלאומי בראשות סמוטריץ' שני מנדטים בלבד.

מי שייצא בעיקר נשכר מהפילוג הוא מי שהביא לאיחוד, ראש הממשלה נתניהו, שיוכל למנוע מסמוטריץ' להיות חבר בקבינט המדיני-ביטחוני.

ח"כ יוסף ג'בארין (חד"ש-תע"ל) החליט להעדר מישיבת הפתיחה של הכנסת בנימוק שהכנסת ביום הזה רוויה בסמלים ציוניים ויהודיים. הדברים שאמר בתוכנית "קלמן ליברמן", בתאגיד השידור הציבורי, הכעיסו את הבמאי ואיש הטלוויזיה ריאד עלי, שלא נשאר אדיש והזדרז להגיב לדברים בדף הפייסבוק שלו:

"לידיעת חבר הכנסת ג'אברין, הכנסת גם היום וגם מחר תמשיך להיות רוויה בסמלים ציוניים ויהודיים. וכל פעם שתעלה לדוכן הנואמים תראה מכאן את דגל ישראל, ומכאן את סמל המנורה, ומכאן את תמונת הרצל, כשלפניך יושבים הח"כים על כסאות שסודרו בצורת מנורה.

"אם זה עד כדי כך מפריע לך ח"כ ג'אברין, קום נא והתפטר מהכנסת. קצת יושרה לא תזיק. אלא אם בראשון לכל חודש כשיש משכורת, אתה משתכנע שתלוש השכר רווי סמלי המדינה הציוניים והיהודיים פתאום אינו רווי, לא בציונות ולא ביהדות. פתאום, רחמנא ליצלן, בכל ראשון לחודש סמלי מדינת היהודיים הופכים לאוניברסליים".

עלי, הוא מהבמאים הדוקומנטריים החשובים והמוכשרים, של תאגיד השידור הציבורי, הוא אדם שפיו וליבו שווים. הוא זכה בשנה האחרונה לתשומת לב מיוחדת, בעקבות מונולוג מרגש שנשא נגד חוק הלאום, לאחר פרסומו של החוק. הוא מוכר כעיתונאי שלא חושש לדרוך על יבלות, ומהווה בשל כך מודל לחיקוי בעדה הדרוזית. דבריו אינם מפתיעים. הוא איש אמיץ שלא דופק חשבון.

צדיקה ללא מרכאות. זה סיפור שלא ייאמן על אישה אלמונית שמסרבת בכל תוקף להיחשף. זו אישה שעושה למען ניצולי שואה הרבה יותר ממה שעושה המדינה, והכל בצניעות ושלא על-מנת לקבל פרס. השבוע צוין יום הזיכרון לשואה ולגבורה. יש מי שזוכרים את ניצולי השואה לא רק פעם בשנה אלא בכל יום. האישה שאת סיפורה שמעתי מיוסף אבי יאיר אנגל מקיבוץ רמת רחל, שמוכר יותר כג'וחא, ריגש לא רק אותו אלא גם אותי.

ג'וחא, אב שכול ששכל את בנו יאיר שהיה לוחם הקומנדו הימי, הוא מלח הארץ. הוא קיבוצניק ששימש בעבר יועצם של הנשיא התשיעי שמעון פרס, ושל עוזי ברעם שהיה שר התיירות. ג'וחא, מתנדב במספר עמותות ומוביל את פרויקט שישה מיליון אחים - דור שלישי בקיבוצו רמת רחל.

בדרך הזאת הוא התוודע לאשה המדהימה, שביקשה ממנו להתנדב כנהג כדי להסיע ניצולי וניצולות שואה. בפעם האחרונה שנקרא למשימה, התברר לו שהוא צריך לאסוף ניצול שואה מביתו, ולקחת אותו לאחד המרכולים, שם ציפתה לניצול השואה הפתעה. הוא פגש במרכול מתנדב נוסף שהציע לו הצעה מרגשת. ההצעה הייתה למלא עגלת קניות מכל הבא ליד, ובכל מה שהוא רק רוצה מבלי לשלם על כך דבר. ניצולי השואה שחוו מחסור לא האמינו שמדובר בהצעה רצינית, אבל הכל היה אמיתי. לא רק שניצולי השואה מילאו את עגלות הקניות ולא שילמו עבור המוצרים, הם גם זכו להסעה עד פתח ביתם, וג'וחא שהיה אחד הנהגים המתנדבים, העלה את תכולת עגלת הקניות לבתיהם.

זה לא הסוף. האישה המדהימה שעומדת מאחורי המבצע המרגש של עזרה לניצולי שואה, לא מסתפקת רק בכך. השנה היא ארגנה עבור ניצולי השואה ליל סדר מהסרטים, ולדברי ג'וחא דבר כזה הוא עוד לא ראה.

גם במקרה הזה אספו מתנדבים את ניצולי השואה מבתיהם, לאירוע שהיה כולו על טהרת ההתנדבות. להכנת האוכל גויסו על-ידי האישה האלמונית, שפים מובילים שבישלו את האוכל. היא מצאה אולם שהסכים לארח את ליל הסדר ללא תשלום, וגייסה גם אומנים שהופיעו בפני ניצולי השואה.

ג'וחא, שצילם את האישה כדי להפיץ את תמונותיה, זכה לנזיפה ולאזהרה שאסור לו לעשות זאת שוב. האישה מבקשת לאסוף מצוות בשקט מבלי להיחשף.

בכך לא מסתיים הסיפור. כשג'וחא הגיע למשרדי העמותה ברמת גן, הוא הופתע לפגוש שם חיילים לבושים במדים, שארזו חבילות מזון עבור ניצולי שואה והכל כמובן בהתנדבות.

אם גם אתם בעניין ורוצים לעזור תוכלו לפנות לג'וחא מרמת רחל בפרטי באמצעות הפייסבוק. הוא ידע להדריך אתכם, איך לזכור את ניצולי השואה לא רק ביום השואה.

מגן ולא יראה הוא סמלו של השב"כ. זה גם המשפט שמופיע על דף המכתבים של הארגון וזאת גם סיסמתו. אלא שלא כל יחידות השב"כ חסויות. ישנם מקרים שבהם המגן לא רק נראה אלא בולט במיוחד בשטח.

כאלה הם אנשי היחידה הממלכתית לאבטחת אישים, שהיא יחידה גלויה שעושה מעת לעת כותרות, בעיקר בזכות דיווחים לא מחמיאים על עימותים כוחניים עם צלמים ועיתונאים.

הסיפור שהעלה שוב את מאבטחי היחידה לכותרות, קשור הפעם במאבטחיו של ראש הממשלה וצלם העיתון "דה מרקר" אילן אסייג, שלטענתו נהגו בו מאבטחי היחידה באלימות שאינה מוצדקת.

זה קרה בסביון, ליד ביתו של איש יחסי הציבור רני רהב, שערך מסיבת יום הולדת שאליה הוזמן גם ראש הממשלה. לטענת צלם "דה מרקר", ניסו מאבטחי ראש הממשלה למנוע בכוח לצלם את ראש הממשלה, כפי שהם נוהגים לטענתו לעשות מעת לעת.

לטענה הזאת אין יסוד. מאבטחי השב"כ אינם מופעלים או כפופים לאישיות המאובטחת וגם לא לראש הממשלה. הם כפופים רק למפקד יחידה 730 של השב"כ. המאבטחים אינם מקבלים הוראות, רמיזות או הנחיות מהאישים המאובטחים, ואם יש כוונה לאסור את צילום ראש הממשלה הרי שאין זה תפקידם, והם לא אלה שיאכפו את האיסור.

יחידת האבטחה הממלכתית אחראית ישירות לביטחונם של שבעה אישים מאובטחים הנחשבים ל"סמלי שלטון". מדובר בראש הממשלה, שרי הביטחון והחוץ, נשיא המדינה, נשיאת בית המשפט העליון, יושב-ראש הכנסת, וראש האופוזיציה.
היחידה שאימצה את נהלי האבטחה הנהוגים בארצות הברית, מסרבת לגלות גמישות, ונקלעת לעימותים תכופים עם אמצעי התקשורת. מאבטחי היחידה חשופים לחיכוך יום-יומי עם עיתונאים, כיוון שהאישים המאובטחים הם אלה שאמצעי התקשורת מגלים בהם עניין מיוחד.

דרישת מאבטחי השב"כ לבצע חיפוש על גופם של עיתונאים, שמחזיקים ברשותם תעודות עיתונאי של לשכת העיתונות הממשלתית, כמו גם על גופם של עיתונאים ממוצא ערבי, שגם ברשותם תעודות כאלה, מעוררת תרעומת בכל פעם מחדש.

העיתונאים טוענים שלו הם היו מהווים סיכון ביטחוני, לשכת העיתונות הממשלתית, שכפופה למשרד ראש הממשלה, לא הייתה מוציאה להם תעודה רשמית שעליה מתנוסס סמל המדינה. בשב"כ אומרים כי התעודה מהווה סינון ראשוני בלבד, והיא לא נועדה לפטור אף עיתונאי או צלם מבדיקה ביטחונית.

מפקד היחידה לאבטחת אישים, כמו גם סגנו והמפקדים בדרגי הפיקוד הבכירים, תובעים ממאבטחי היחידה להגן בגופם על האישיות המאובטחת. המאבטחים שנוטלים על עצמם סיכון לא מבוטל, חייבים לקבל גיבוי מוחלט כשהם מבצעים את העבודה בשטח והם זוכים לגיבוי מלא.

זו אחת הסיבות המרכזיות שבגללה יזכו גם הפעם המאבטחים שהיו על יד ביתו של רני רהב במלוא הגיבוי, למרות טענות אולי הגיוניות של צלם העיתונות.

מפקדי היחידה, וגם המדריכים בבית הספר לאבטחת אישים, חוזרים ומבקשים מהמאבטחים לנהוג בנימוס כלפי העיתונאים, אבל לא לוותר ולא להתגמש כשמדובר בנהלי אבטחה. המאבטחים חוזרים ושומעים את רוח המפקד, שהעיתונאים אינם אויביה של האישיות המאובטחת, אבל נאמר להם גם שבאבטחה אין לא פשרות ולא הנחות.

מאז רצח ראש הממשלה רבין ז"ל, שונו לחלוטין נהלי האבטחה שמקשים מאוד על סיקור עיתונאי. מה שמעניין את מאבטחי יחידת 730 הוא לא הכותרת ולא הצילום של מחר אלא ביטחונו של המאובטח.

חשוב למצוא ובהקדם דרך שתצמצם את החיכוך, לא תפגע בחופש העיתונות, ותאפשר למאבטחי השב"כ לבצע את עבודתם.

מוטי שקלאר, בעבר נהג אוטובוס של אגד, שהפך לימים למנהל הרשות השנייה, ולמנהל שעורר חמלה בקרב עובדי רשות השידור, הוא מעתה גם פילוסוף והוגה דעות, שמפרסם דברי הבל, במדור הדעות של ידיעות אחרונות.

מזמן לא נתקלתי בגיבוב של מילים חסרות משמעות, שמעוררות פרצי צחוק, כמו שעורר אצלי ה"מאמר" שפרסם השבוע שקלאר בידיעות אחרונות, ונשא את הכותרת "האתגר של סמוטריץ'". האתגר היחיד שעמד בפני הוא רצון לסיים את קריאת אסופת דברי ההבל שכתב שקלאר, מבלי למות מצחוק.

שקלאר, שחושב כנראה שהוא הוגה דעות, לא נחשב מעולם סמכות עיתונאית מקצועית ברשות השידור, מה שלא מפריע לו לפרסם מעת לעת הגיגים, שיותר משהם מעידים על כתיבה רדודה ושטחית, הם מעידים על עולמו של הכותב, ועל יומרתו להטיף מוסר לאחרים ולהתגאות בכך שהוא כותב מאמרים.

וכך פותח הפילוסוף וההגיגן שקלאר את מאמרו. במקום שורת מחץ שצריכה לרתק את הקורא ולשכנע אותו שמדובר במאמר שראוי להמשיך לקרוא בו, בוחר שקלאר לפטם את הקורא בדברי הבל: "חג הפסח נושא בחובו את הזיכרון לטובת המשכיות הרוח והערכים של הקולקטיב, כשהטלת הספק לצד הזיכרון, מבטיחים עתיד טוב יותר, בהתאם לכך, רוח ימי הזיכרון מבטיחים עתיד טוב יותר...".

אתם הבנתם את זה? אני לא! לא ברור לי מה מבקש הוגה הדעות הידוע לומר לקוראיו. מובטח לכם שככל שתעמיקו יותר בדבריו תבינו פחות. זאת רק ההתחלה. כששקלאר, בעל אוצר מילים נדיר ויוצא דופן, מבקש לתאר את בצלאל סמוטריץ' הוא בוחר לעשות זאת כך: "יש בו משהו שלא משאיר אותך אדיש, לטוב או לרע, הוא מלא מרץ וחיוניות, מהיר מחשבה ובעל יכולת ניסוח מעולה, ואיש נחמד". כן, איש נחמד. אין אבחנה מדויקת מזו. מדובר במאמר על איש נחמד, שהכותב אותו לא רק עילג, אלא גם דל שפה.

זאת לא יותר מחנופה רדודה. אני מוכן להמר שבשיעורים שבהם למדו חיבור, שקלאר לא היה כנראה העיפרון הכי מחודד בקלמר. אבל כמי שהפך להוגה דעות מושחז מטעם עצמו ולכותב מאמרים, לא ממהר להרפות. יצר החנופה גובר על כושר הכתיבה, והוא משחרר עוד הברקות.

אחרי שהחמיא לתכונותיו של סמוטריץי, הוא בוחר להקשות קושיה כבדת משקל:" אלו תכונות האמורות לייצר פוליטיקאי מוכשר ומצליח, אך השאלה היא האם די בהן כדי להיות שר בישראל".

זאת לא סתם קושיה פילוסופית. זאת גם אמירה שנכתבת במאמר המקורי באות מודגשת, ויש לכך סיבה. הכותב בוחר להתפלמס עם עצמו בסוגיה לא פשוטה. סמוטריץ' הוא לדעתו של שקלאר בעל תכונות שיהפכו אותו לפוליטיקאי מוכשר. אבל כאן נשאלת מיד שאלה נוקבת על-ידי הכותב, "האם די בכך כדי להיות שר בישראל"? שאלה שעליה בוחר שקלאר לא להשיב, ובמקום זאת הוא בוחר להשאיר את קוראיו במתח ולהסתיר את דעתו.

יש לשקלאר הרבה אמירות נוקבות שהפילו אותי מהכיסא. הוא קובע למשל שסמוטריץי כפוליטיקאי "מייצג את המחנה שלו, אבל כשר עליו להיות בעל יכולות הכלה של השקפות שונות. אין זה אומר שהוא מוותר על השקפתו". המשפט הזה הוא ליבו של המאמר, ומודגש במקור באות מודגשת. השאלה שמופיעה בהמשך היא ללא ספק שאלת מיליון הדולר, גם היא מופיעה בהדגשה במקור: "סמוטריץ' שמתיימר להיות שר החינוך או המשפטים, חייב להוכיח שהוא קרוץ מחומרים אלו. האם הוא מסוגל לכך"? שואל ולא משיב, ומי אנחנו שניתן את התשובה לשאלה כל כך מושחזת מבית היוצר של שקלאר?

מה אתם אומרים על בקיאותו של שקלאר בשפה העברית? האם סמוטריץ' קורץ מחומרים אלה, או שהוא קרוץ כפי ששואל ב"מאמר" הנוקב הכותב שקלאר?

תגידו אתם, לא ראוי שמי שמחליט לכתוב "מאמר", יידע לפחות עברית בסיסית? זאת לא שגיאה בודדת. מדובר באוסף של שגיאות בסיסיות בעברית, בתוספת דברי הבל, ברשימה שבה מספר השאלות עולה על מספר התשובות.

שקלאר, מסוקרן מאוד במאמרו לאן נעלם הרב רפי פרץ, אלא שפרץ לא נעלם לשום מקום. רק הגיוני שאדם רציני כמו פרץ אינו רואה בשקלאר את אחד מאנשיו הקרובים, ולכן הוגה הדעות שקלאר, שמבקש למצוא נתיבות לליבו של פרץ, מזדרז להחניף לפרץ, וכותב שפרץ היה מפקד טייסת, דבר שכמובן לא היה ולא נברא.

הקידום שמעניק שקלאר לרב פרץ הוא עוד אמירה מגוחכת חסרת בסיס שלא הייתה ולא נבראה.

ראוי שגם הוגה דעות מטעם עצמו, כמו מוטי שקלאר, יהיה צמוד לעובדות ולא יטעה את הקוראים. כיוון שמדובר בטור רצוף דברי הבל, שמעורר גיחוך, עובדות הופכות כנראה במאמריו של שקלאר לפרט שולי.

יצירתו המופלאה של שקלאר בידיעות אחרונות נושאת את הכותרת: "האתגר של סמוטריץ". כותרת המשנה שמופיעה תחת שמו של שקלאר היא: "קושיות שלאחר הפסח". שתי כותרות יצירתיות וקריאטיביות, שמבטיחות שאיש לא יוכל לדלג או לוותר על קריאת המאמר.

הקושיה שאני מבקש להקשות היא האם עורך מדור הדעות של ידיעות אחרונות קרא את המאמר לפני פרסומו, והאם כאשר הוא אישר את הפרסום הוא היה בגילופין?

תרשו לי לחסוך מכם את המשכו של ה"מאמר" המעמיק. לא הפסדתם כלום. אני נוהג להתחשב בקוראים. חבל שזה לא קורה במערכת ידיעות אחרונות.