אני מודה לנוח קרלינסקי (איננו קרובי משפחה), שביקש להיפגש אתי בעקבות השיר "אִמִֵּי ז"ל", שהופיע ב-nes1,בו צוינה העיירה "אוסטרומזבייץ" הסמוכה לטרבלינקה. שיר שביטא את הצלתה של אמי ואחותה, שעלו לישראל מספר שנים טרם פרצה מלחמת עולם השנייה. כך ניצלו חייה וחיי אחותה בעוד כמעט כל יהודי העיירה אוסטרומזבייץ מצאו דרכם לכבשני טרבלינקה הסמוכה.

נוח קרלינסקי נתן לי שיעור חשוב מה פירושו האמיתי של "יום השואה והגבורה" ברוח פרשת "קדושים", כשהוא מספר לי את סיפור הגבורה בשואה של סבו והוריו מהעיירה אוסטרטמזבייץ. והדגש הוא על הגבורה.

אבא ואמא של נוח קרלינסקי לא אחזו נשק ביד וגם הסבא שלהם לא אחז נשק בידו. סבו והוריו ביצעו מעשה גבורה, כשבשבוע של פרשת "קדושים" מל הסבא אותו ואת האח התאום באסם, בו נולד בחודש אפריל 1940 בכפר פולני, שנתן להם מקלט, כשכל המשפחה ברחה מאוסטרומזבייץ. מנוח למדתי שלא רק הרובה היה ביטוי לגבורה. גבורת סבו לא הייתה ברובה, אלא בתער המוהל. בתנאים לא תנאים שמר על גחלי יהדותם של נוח ואחיו התאום הרשל בימי האימה שירדה עליהם כשמל אותם. נוח כיום בן 79. הוא זוקף את חייו לגבורת סבו, הסב שמל אותו באסם בכפר בו מצאו מקלט.

נוח שרד את השואה אחיו הרשל נפטר מדלקת ריאות קשה ב-1944, כשהיה בן ארבע. נוח והרשל נולדו ערב פרשת "קדושים" והרשל החזיר נשמתו לבורא בשבת של פרשת "קדושים".

את החברה הישראלית פוקדים היום שסעים רבים. אנו עדים לגילויים בחברה, שרומסים ברגל גסה את הערך היפה ביותר של פרשת "קדושים", ערך שהוא כלל גדול בתורה, והוא למעשה כל התורה על רגל אחת - "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט 18). פוקדים אותנו ימים מלווים בשנאה תהומית ובהתרחקות מהצו הכובש לבבות בפרשת "קדושים" בדבר כיבוד הָרֵעַ, גם כשאתה חלוק עליו ומתנגד לדעותיו.

עימותי דמים

ההתייחדות עם הצירוף של שתי פרשות - פרשת "אַחֲרֵי מוֹת" ופרשת "קְדוֹשִׁים" - חובקת בחובה את עובדת "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרוֹן" (ויקרא ט"ז 1) ואת הציפיה הדרוכה לעתיד בו "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא י"ט 1).

במציאות המקראית עברנו מעובדת מות בני אהרון הכהן, נדב ואביהוא, לעבר מתן כמיהה עזה למציאות חיים בעתיד של קדושים נהיה. במציאות חיינו העכשווית סמיכות שתי הפרשות מעבירה בחיינו את כל מאפייני המעבר מיום זיכרון כואב לחללים רבים בעימותי הדמים הפוקדים את חיינו לעברה של כמיהה לחיים ללא אימת שכול בעתיד. אנחנו מייחלים לעתיד החובק בחובו תכנים של "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ", תכנים ערכיים שיהיו שזורים בחיקה של עצמאות מדינית לה זכינו.

במציאות חיינו אנחנו עוברים מימי זיכרון ("אַחֲרֵי מוֹת") ליום העצמאות ("קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ"), עוברים מחיים של עָבָר, שיש בהם את כאב המוות לעברו של עתיד, שחובה ליצוק בו תכני חיים של צדק חברתי וחתירה לשלום, ההולמים את האמירה "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ". מצערת העובדה, שרבים מתכני "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ" אינם מפלסים דרכם למציאות חיינו היום יומית. רבים מערכי הפרשה ניצבים מובסים בחיי היום יום. בולט העדר תרגום של כלל הדרישות החברתיות של הפרשה במציאות חיינו.

חברה, שהחליטה ביודעין שמאות אלפים מאזרחיה ומילדיהם יחיו מתחת לקו העוני, זו חברה שלא מיושמת בה ההוראה הערכית "... לֹא תְּעוֹלֵל פֶּרֶט כַּרְמְךָ וְלֹא תְּלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, 10). זו חברה שמחליטה ביודעין לא להיות כרויה לזעקת רבים הנתונים במצוקה. חברה, שנותנת לשסעים חברתיים להעמיק בתוכה, ואינה שמה סכר להסתה ולשנאה גזענית, זו חברה שתולשת מרקמות חייה את רקמת החיים המשמעותית ביותר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (שם י"ט 18).

ערכי פרשת "קדושים" נרמסים, כשהחוק אינו עוצר ספסרות בכוח אדם. מתיר לחברות הון לגזור קופון של אלפי דולרים מכל ראש של מהגר עבודה מתאילנד ומסין, מבולגריה ומרומניה. רק השבוע הגיעו לישראל מסין ומתאילנד מאות עובדים באמצעות חברות כוח-אדם. כל אחד שילם אלפי דולרים לחברות המספסרות בכוח העבודה, רק כדי לזכות להתמקם בסולם השכר הנמוך ביותר בחקלאות ובבניין בישראל.

גזל כסף מחלש

ערכי חברה נרמסים על-ידי אטימות לקול ולציווי - "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תּוֹנוּ אוֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כְּמוֹכֶם" (שם י"ט 33).

לא שמענו את קולה של אגודת הסופרים במדינת ישראל, לא שמענו את קולה של הרבנות, כי אנחנו כקולקטיב שותפים יחד להפרת הצו של "לֹא תּוֹנוּ אוֹתוֹ" (את הגר), כשאנחנו שותקים, עוברים לסדר היום ונותנים יד לספסרות חוקית בחותמת רשויות המדינה, שהַגֵּר הזר חייב לשלם סכומי עתק של אלפי דולרים לשרלטנות של הון נואף בישראל רק עבור זכות יסוד של אדם, רק כדי שיממש את זכותו לעבוד תמורת משכורת זעומה בחסותן של חברות עֲבָדִים.

לא שמענו את קולה של אגודת הסופרים, לא שמענו את קולה של הרבנות הראשית נגד התופעה, שחיינו נותנים לגיטימיות לספסרות וגזל כסף מחלש וזר רק עבור מימוש זכותו לעבוד.

קדושה בפרשת "קדושים" אינה נבחנת רק בהקפדה על שלל הוראות ריטואליות. מבחנָהּ המוסרי הערכי של הקדושה הוא בשמירה קפדנית על צווי חיים מוסריים וחברתיים.