שימוע או ויתור, השלכות

שימוע - ויתור, דחייה, פרשנות

שימוע או לא, השלכות. השימוע הוא כלי משפטי המאפשר לאדם החשוד בעבירה לטהר את שמו, להגן על עצמו או להפחית את חומרת העבירה המיוחסת לו. ההיסטוריה המשפטית של השימועים הוכיחה עצמה לא פעם שתיקים כביכול חמורים נסגרו או הסעיפים שונו, או הועברו לדין משמעתי. הכל לפי העניין, הראיות והצגת נתונים חדשים בשימוע. ויתור על שימוע היא פריווילגיה של החשוד אשר בהתייעצות עם פרקליטיו נוקט במהלך זה ומודיע ליועץ או לפרקליט המחוז על ויתור והליכה למשפט.

מהלך של ויתור נעשה רק אם בידי הסניגורים ראיית זהב לזיכוי שאין לתביעה, או אם לצייר זאת כמשחק פוקר כשיש לך ביד צבע או פול האוס ואתה מעמיד פני תם כדי לבלבל את האויב. במקרה של נתניהו, אי-לקיחת החומרים מהפרקליטות יכולה להיות בשל הרצון לזרז או ללחוץ על ועדת ההיתרים להחליט לגבי הסיוע הכספי החיצוני לפרקליטים, או רצון למשוך זמן, או ויתור על השימוע אם הכנסת החדשה עם רוב של 65 ח"כים של הימין.

במידה שהממשלה תורכב בסוף הדיונים, תחוקק מחדש את החוק שבוטל ב-2005, הוא חוק החסינות של חברי הכנסת. במקרה כזה, ח"כ או שר המואשמים בפלילים, מגיעים בפני ועדת הכנסת שבסמכותה לסרב או להוריד את החסינות. סירבה הכנסת להוריד החסינות, אין אפשרות העמדה לדין, כל עוד האדם החשוד חבר כנסת. זה היה המצב עד 2005 והביטול בא בשל לחץ ציבורי, לא להפוך את הכנסת לעיר מקלט שהרי במצב זה אין צורך בחוק הצרפתי (שלא מאפשר העמדה לדין של ראש ממשלה או נשיא לדין בזמן כהונתם), כי התוצאה זהה.

כמובן ניתן לחוקק את חוק החסינות עם סייגים לגבי סוגי העבירות וסוגי החומרה. בזמן הקרוב ניתן יהיה לדעת, מה החליטו בצוות ההגנה של נתניהו, ומאחר מדובר בצוות איכותי ובעלי ידע ונסיון, התוצאה תהיה לטובת הקליינט שלהם. אחרת הם מועלים בתפקידם המקצועי לפי חוק לשכת עורכי הדין והאתיקה המקצועית.