היסטריה בלימודי ההיסטוריה

לא ייתכן שחשבון נפש מוצדק, שיש לנו עם אסלם קיצוני בתקופה הנוכחית, יהיה בעוכרי האמת המדעית, לה אנו חייבים בעת הגשת ספר היסטוריה לתלמידינו במערכת החינוך בישראל.

חובה להציב עובדות היסטוריות של העבר הרחוק לא מתוך מבט על מאורעות ימינו כאן ועכשיו. אסור לכותבי מקראות לימוד דברי הימים להתפתות להכללות בוטות וגסות רוח העולות מלימודי ההיסטוריה הכללית והיהודית במערכת החינוך שלנו . אני מצר על כך, שתלמיד יהודי או ערבי יוצא ממערכת החינוך הישראלי עם קביעות מוטעות כלפי העולם המוסלמי, כפי שנוסחו לו בספרי הלימוד. המילים כמו נחשלות ובורות משמשות מלים נרדפות למילה מוסלמי או ערבי במקראות לימודיות, המוגשות לתלמיד בבתי הספר במדינת ישראל גם לגבי תקופות, שאופיינו בפריחה כלכלית ותרבותית.

תלמיד ישראלי לא ייצא ממערכת החינוך עם אמת היסטורית, לפיה בימי הפריחה של האימפריה המוסלמית מתחילת המאה השמינית עד סוף המאה האחת-עשרה. כארבע מאות שנה שהמזרח התיכון וצפון אפריקה ידעו רווחה כלכלית והתקדמות טכנולוגית ומדעית. צמיחה תרבותית וצמיחה בפריון החקלאי והתעשייתי, כלכלה מסחרית משגשגת חיברה בין חצי-האי האיברי למזרח הרחוק ותהליך עיור מדהים, כל אלה הפכו את מסופוטמיה, פרס, תימן, סוריה, לבנון, מצרים, המגרב, חצי האי האיברי בימי שלטונם של בית אומיה בית עבאס והשושלת הפאטימית לאחת האימפריות העשירות, העירוניות והמתורבתות ביותר שידעה ההיסטוריה.

מצער, שספרי הלימוד שלנו מתעלמים מהפלישה המונגולית, שהיא זו שהרסה את המרחב המוסלמי המתפתח. ישנה התעלמות שעד סוף המאה ה-13 כפו החאנים המונגולים אורח חיים נוואדי גם בשטחים שכבשו.

בספרי הלימוד שמקבל תלמיד ישראלי במערכת החינוך ישנה התעלמות שהפלישה המונגולית כפתה תמורה סוציו-אקונומית קיצונית באותה תקופה. מה שקורה במאות ה-12 וה-13 רחוק ממה שמתואר לתלמיד הישראלי. באותן מאות הפלישה המונגולית חבטה במרכזים העירוניים הגדולים. העיר בגדד של המאה התשיעית ידעה שש מאות אלף תושבים ובתקופה המונגולית הצטמצמה לששים אלף.

בעקבות צניחה דרמטית בהכנסות ממסים, והתרוקנות הקופה של השושלת האילחאנית, נאלצו השליטים המונגולים להנפיק בסוף המאה ה-13 שטרות כסף ואילצו את התושבים להשתמש בשטרות חסרי ערך ואף איימו בעונשי מוות למסרבים.

המציאות הזו גם הייתה לה השלכה על המציאות הדמוגרפית היהודית . בשנת 1170 בקירוב, בימי שלטון החליפות של בית עבאס חיו כ-800.000 עד מיליון יהודים בפרס, במסופוטמיה ובחצי האי ערב (בעיקר בתימן). כך אנחנו מגיעים אחרי שלטון המונגולים והממלוכים לתחילת המאה ה-16, כשעל כל השטח העצום הזה חלשה כבר האימפריה העותומנית, חיו בפרס ובמרחבי מסופוטמיה רבע מיליון יהודים.
בזמן שישיבות בבל איבדו מכוחן ומהשפעתן באמצע המאה ה-11 ובמאה ה-12, צמחה האוכלוסייה היהודית בפרס הו בגודלה והן בעושרה, על-פי הנתונים של בנימין מטודלה בשנת 1170 כשלוש מאות אלף יהודים. בשנת 1235 כשהמונגולים השלימו את כיבושה של פרס, מספרם של יהודי פרס ירד משמעותית. האומדן הטוב ביותר שיש בידינו הוא מ-1490 ירידה ל-100.000 יהודים ( Ashtor אשתור תרצ"ט 1968).

חשבון נפש מוצדק עם תנועות אסלמיות כיום המנהלות פוליטיקה, שיש הצדקה להסתייג ממנה, לא צריכה להביא מידע היסטורי לא מדויק על עבר רחוק, כפי שנעשה בספרי הלימוד המתארים מה קרה ליהודי פרס, מדוע הייתה שקיעתם הדמוגרפית כה גדולה. אגב, מסתבר שחלק מהשליטים המונגולים חסו על מיעוטים נוצרים ויהודים ולא טבחו בהם, כפי שטבחו באוכלוסייה הסונית המוסלמית המקומית.
ושוב אני חוזר ומדגיש כל חשבון נפש מוצדק עם העולם המוסלמי היום, אסור שייצור לימודי היסטריה כללית וישראלית שיש בהם יותר היסטריה מהיסטוריה.