התמערבות הדמוגרפיה הערבית

"הכרסום בשיעור הפריון הערבי [מספר לידות לאישה] ב-30 השנים האחרונות הוא אחד הדרמטים בהיסטוריה האנושית.... משיעור פריון מהגבוהים בעולם לאחד הנמוכים בעולם...." (פרופ' מרשה אינהורן, אוניברסיטת ייל).

ב-2019, בניגוד לתחזיות הממסד הדמוגרפי, ממשיך הפריון הערבי להתמערב כפועל יוצא של שינויים חברתיים: (1) מהפך מחברה כפרית לחברה עירונית המצמצם את הצורך בידים-עובדות ואת גודל המשפחה; (2) מעבר מבית כפרי לדירה קטנה ברב-קומות עירוני מצמצם את מספר הילדים; (3) שדרוג מעמד האישה המסיימת לפחות 12 שנות לימוד, שואפת לעצמאות ומתחילה את תהליך הפריון לאחר גיל 20 (ולא 16), ומסיימת בגיל 45 (ולא 55); (4) 2-3 ילדים כמודל משפחתי; (5) הרחבת השימוש באמצעי-מניעה; (6) לפי מכון המחקר הוושינגטוני PRB, 72% מהנשים הפלשתיניות משתמשות באמצעי מניעה.

פרופ' אינהורן מציינת: "שבע מ-15 הירידות הדרמטיות בפריון העולמי מתרחשות במדינות ערב.... בסוף שנות ה-70' היה פריון האישה הערביה גבוה מהממוצע העולמי (3.85 לידות לאישה), אך ב-2019 הוא במגמת ירידה, ובמספר מדינות ערביות - כולל העניות - מתחת ל-2.1 לידות.... משפחה מצומצמת הפכה לנורמה חברתית בקרב מעמד הביניים הפלשתיני.... לקראת שנת 2100, יהיה שיעור הפריון ברוב מדינות ערב פחות מ-2.1 לידות לאישה...."

לפי "הבנק העולמי", שיעור הפריון הערבי הצטמצם בשנים 2017-1960 מ-6.9 לידות ל-3.3. לדוגמה, מצרים - מ-6.7 ל-3.2, ירדן - מ-7.7 ל-3.3, לבנון - מ-5.7 ל-1.7, סעודיה - מ-7.2 ל-2.5, כווית - מ-7.2 ל-2.0, יו"ש ועזה - מ-6.7 ל-3.9 (פריון עזה גבוה ב-1.0 מיו"ש, ומכאן שפריון יו"ש הוא כ-3.0 לידות לאישה).

בניגוד לתחזיות הממסד הדמוגרפי, היקף הלידות היהודיות בישראל נסק ב-74% מ-1995 (80,400 לידות) עד 2018 (141,000), לעומת גידול של 20% במספר הלידות הערביות בישראל מ-36,000 ל-43,000. ב-1995 היו הלידות היהודיות 69% מסך הלידות וב-2018 - 76.6%. הזינוק בשיעור הפריון היהודי, במיוחד במגזר החילוני ובמקביל לירידה מתונה בפריון החרדי, מבטא שדרוג ברמת האופטימיות, הפטריוטיות והקשר לשורשים; צמצום מספר ההפלות; הרחבת טיפולי פריון; וצמצום תמותת תינוקות (3.1 ל-1,000 לידות).

הדמוגרפיה היהודית (7 מיליון לצד 1.6 מיליון מוסלמים, 140,000 דרוזים ו-130 אלף נוצרים) נהנית ממאזן הגירה שנתי-חיובי, לעומת מאזן הגירה שנתי-שלילי של ערביי יו"ש (1.85 מיליון) המגיע ל-20,000 בשנים האחרונות. במקביל הצטמצם היקף הירידה השנתית מישראל בין 1990 (14,200) ל-2016 (6,300), למרות כמעט-הכפלת האוכלוסייה.

הרשות הפלשתינית "מאזנת" את התמערבות הפריון על-ידי ניפוח הנתונים הדמוגרפים של ערביי יו"ש ב-1.2 מיליון איש: (1) בניגוד לכללים בינלאומיים, הוספת יותר מ-400,000 איש המתגוררים בחו"ל למעלה משנה; )2) ספירה כפולה (על-ידי ישראל והרש"פ) של 330,000 ערביי ירושלים; (3) ספירה כפולה של למעלה מ-105,000 ערביי/ות יו"ש ועזה שנישאו לערביי/ות ישראל וקיבלו אזרחות או תושבות-קבע; (4) התעלמות ממאזן הגירה שלילי שנתי של כ-20,000 לשנה; (5) דוח "הבנק העולמי" מתעד פער של 32% בין נתוני הלידות של הלמ"ס הפלשתיני ומשרד החינוך הפלשתיני.

התעלמות מעצבי מדיניות ודעת קהל מהתמערבות הדמוגרפיה הערבית עלולה להביא לטעות דרמטית או הטעיה שערורייתית: מצג-שווא של פצצת-זמן דמוגרפית המאיימת על קיום המדינה היהודית, שניטרולה מחייב, לכאורה, נסיגה קטלנית מנכסים היסטוריים וביטחוניים.