הממשלה הבאה עלינו (לטובה? לא בטוח) רוצה כמה שפחות פיקוח ובקרה, וכמה שיותר עצמאות וחופש. זהו המכנה המשותף ליוזמות החקיקה בנוגע למינוי השופטים, סמכויות בג"ץ ומבקר המדינה. אז נכון שהמשפטיזציה הלכה רחוק מדי ופוגעת ביכולת למשול, אבל מה שאנחנו רואים כעת הוא הליכה לקיצוניות השנייה - שמשמעותה פגיעה בדמוקרטיה ובמינהל התקין.

הצעד הראשון בכיוון המסוכן הזה יהיה בבחירת מבקר המדינה בעוד שבועיים. המועמד של הקואליציה, מתניהו אנגלמן, מאותת שהוא יתן לבנימין נתניהו וחבריו בדיוק את מה שהם רוצים: ביקורת מסורסת, שתעסוק בנושאים משמימים ואף טכניים, באיחור ניכר וללא הטלת אחריות אישית. זה לפחות הרושם הברור המצטייר מעיקריו של ראיון איתו, המתפרסמים היום (יום ד', 22.5.19) בישראל היום - עיתון הבית של נתניהו.

"אני רוצה להביא את הפן שלי, שמדגיש את הצד הניהולי, ההתייעלות הכספית של הגופים", אומר אנגלמן. על פניו, הגישה הזאת עולה בקנה אחד עם חוק מבקר המדינה, המדבר באריכות על ביקורת בתחומי ההוצאות, ההכנסות, התיעוד שלהן, הנהלת החשבונות, שמירת הכספים והתאמת הקופות לחשבונות. אבל, וזהו אבל מכריע, יש בחוק עוד שלושה יעדים של הביקורת: "אם כל פעולה שבתחום בקרתו נעשתה בהתאם לחוק ובידי המוסמך לעשותה", "אם הגופים המבוקרים נהגו בחיסכון וביעילות ובטוהר המידות" ו"כל עניין אחר שיראה צורך בו".

כלומר: החוק מדבר במפורש על ניהול תקין ועל טוהר המידות, ומותיר למבקר סמכות בלתי מוגבלת לבדוק כל דבר. אנגלמן מעדיף ללכת לתחום הכספי, שהוא כמובן טכני מאוד ומשעמם מאוד, ושיש בו הפוטנציאל הקטן ביותר להתנגשות עם הדרג המדיני. לפי אנגלמן, הדוחות שלו יגידו בעיקר: אפשר היה לחסוך כך וכך שקלים, אפשר היה לקצר בכך וכך חודשים. וזה יהיה בדיעבד, אחרי שהכסף כבר הוצא והזמן כבר בוזבז. חוץ מזה, המבוקרים תמיד יוכלו להגיד: המבקר ואנשיו לא מבינים בתחום שלנו והם חכמים לאחר מעשה.

אם הגישה של אנגלמן הייתה מקובלת על מבקרי המדינה הקודמים, לא היינו מקבלים דוחות על מחדלי ערכות המגן ועל פרשת הרפז ועל אסון הכרמל ועל מינויים פוליטיים ועל עברייני מין במערכת החינוך ועל ליקויים בתפקוד המשטרה ועל יחסי בני גנץ וצמרת המשטרה ועוד ועוד ועוד. אם הגישה של אנגלמן הייתה מקובלת כיום, דוח מבקר המדינה האחרון היה כולל לכל היותר חמישה פרקים ולא 33. הפוליטיקאים לדורותיהם ולמפלגותיהם היו מן הסתם שמחים על כך; הציבור הישראלי כולו היה נפגע קשות.

חוץ מזה, אנגלמן נתפס לגישות ארכאיות של חוק המבקר משנת 1958. חוק הביקורת הפנימית, משנת 1992, מציב בראש סדר היום של המבקר את הבדיקה "אם הפעולות של הגוף הציבורי שבו הוא משמש מבקר ושל נושאי משרה וממלאי תפקידים באותו גוף תקינות, מבחינת השמירה על החוק, על הניהול התקין, על טוהר המידות ועל החיסכון והיעילות, ואם הן מועילות להשגת היעדים שנקבעו להן". המבקר הפנימי גם בודק "אם מקוימות ההוראות המחייבות את הגוף הציבורי" ו"אם ההחלטות בגוף הציבורי נתקבלו על-פי נהלים תקינים". אם כבר, אזי היה צורך לתקן את חוק מבקר המדינה ולהתאים אותו לחוק הביקורת הפנימית - ולא להיצמד כיום לתפיסות מלפני 61 שנים.

אנגלמן גם רוצה להפוך את דוחות המבקר לשיעור היסטוריה. הוא לא ענה במישרין לשאלה על דוחות בזמן אמת, אלא אמר: "מוסד המבקר צריך להתמקד בביקורת, ואת הניהול צריך להשאיר למדינה. המבקר תפקידו לבקר. רגולטור לא צריך להתערב בכל דבר ולהחליף את המנהל או את המדינה". המשמעות: הדוחות יבואו בדיעבד, לכל היותר בבחינת לקחים לעתיד. אז הם יהיו גם שוליים, גם משעממים וגם בלתי רלוונטיים. ממש התגשמות הפנטזיות של פוליטיקאים כושלים ומושחתים.

וזה לא נגמר כאן. "המבקר צריך להתמקד בהבאת הביקורת באמצעות הצגת הדוחות שלו בפני הכנסת, ומובן שתוך כדי כך גם הציבור מעודכן. אני לא רוצה להתבטא מעבר לזה, אבל אופיי הוא יותר של מעשים וקצת פחות של דיבורים". זוהי השלמת הסירוס של הביקורת. הכלי היחיד שעוד איכשהו יש למבקר ללחוץ על המבוקרים לפעול כראוי, הוא ביקורת תקשורתית וציבורית - וגם זו רפה מאוד. אנגלמן רוצה לבטל אפילו אותה: הדוחות יוגשו לכנסת, ושהציבור יקרא אותם שם.

יש דרכים טכניות קלות מאוד למנוע עיסוק תקשורתי וציבורי ממשי בדוחות. אפשר לבטל את מסירתם מראש לתקשורת או למסור אותם זמן קצר מאוד לפני פרסומם. אפשר להפסיק לכלול בהם תמציות ועיקרי ממצאים. אפשר לבטל את השימוש בגרפים ובתמונות. אפשר לנסח אותם בלשון משפטית או חשבונאית סבוכה המובנת רק ליודעי ח"ן. כל זה נמצא בלעדית בסמכותו של מבקר המדינה, ואנגלמן בהחלט עלול לעשות זאת.

אז מה יקבלו נתניהו וחבריו? מבקר שיתעסק בנושאים צדדיים, יציג ממצאים שלא יעניינו איש, יתן הערות בדיעבד על פעולות שכבר הסתיימו, ויקשה על הציבור לקיים דיון בממצאיו. בקיצור: מבקר מחמד. והציבור? והמינהל התקין? והפיקוח על הרשויות? אל תבלבלו את המוח עם זוטות כאלו.