המאבק על עתידו של האיחוד האירופי - יותר או פחות אינטגרציה בין המדינות החברות בו - יחריף. זו המשמעות המרכזית של תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי, סבור (יום ב', 27.5.19) ניו-יורק טיימס.

מפלגות הזרם המרכזי - הימין-מרכז והשמאל-מרכז - איבדו את הרוב המשותף שהיה להם, לראשונה מזה 40 שנה. הליברלים שבמרכז, הלאומנים שמימין והירוקים משמאל רשמו את עיקר ההישגים. התומכים באיחוד חזק יקבלו שני שלישים מן המושבים, ונראה שהשמאל-מרכז והימין-מרכז יקימו קואליציה עם הליברלים, יחד עם סיעתו של מקרון, ויהיה להם רוב יציב. מנהיגי שתי המפלגות הגדולות פסלו כל אפשרות של שיתוף פעולה עם הימין הקיצוני; משמאל יהיה לירוקים קול חזק יותר מאשר בעבר.

הבחירות תפסו השנה יותר תשומת לב מהרגיל, משום שהן נתפסות כמבחן לפופולריות של המפלגות השונות המתנגדות להגירה, לאליטות ולאיחוד בכלל. ואילו ברמה הלאומית, הן נתפסות כמבחן פופולריות למפלגות השולטות.

עם נציגות גדולה יותר בפרלמנט, הפופוליסטים והלאומנים ינסה לדחוף ליותר פיקוח על ההגירה ועל התקציב, ובעיקר - להעניק יותר כוח למדינות על חשבון הנציבות. ועם זאת, הכוחות המתנגדים לאיחוד נותרו מפולגים ומפוצלים, וייתכן שיתקשו לצבור כוח של ממש. ההשפעה האמיתית של התוצאות תורגש במקום בו מנהיגי הפולוליסטים רוצים אותה: בארצותיהם, במיוחד באיטליה ובצרפת, שם הם מאיימים לטלטל עוד יותר את הסדר הקיים. במשך חודשים הם הציגו את הבחירות האירופיות כמבחן פופולריות לאומי, ובכך הם הצליחו.

בצרפת מלמדות התוצאות על זמנים קשים הצפויים לנשיא עמנואל מקרון, אשר הציג את עצמו כמוביל ליתר אחדות וכמתנגד העיקרי למי שמבקש להחליש את האיחוד. אבל הוא הפסיד למרין לה-פן הימנית-קיצונית, שהקו שלה הוא ההפך הגמור. גם שיעור ההצבעה משמעותי: הוא עמד על 50%, לעומת 42% בבחירות לפני חמש שנים. הדבר נכון לאירופה כולה: שיעור ההצבעה עלה לראשונה מזה 40 שנה והגיע לרמתו הגבוהה ביותר מאז 1994. לדברי הטיימס, עובדה זו מלמדת ששני המחנות יצאו לקלפיות במספרים גדולים.

בגרמניה, שגם בה שיעור ההצבעה היה גבוה, הפכו הירוקים למפלגה המובילה בשמאל, על חשבונם של הסוציאל-דמוקרטים הממשיכים להיחלש. התבוסה האירופית עשויה להוביל את הסוציאל-דמוקרטים לפרוש מן הקואליציה של אנגלה מרקל, מה שיגרום לחוסר יציבות ניכר. הנוצרים-דמוקרטים של מרקל איבדו גם הם מכוחם - וכך גם אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) הימנית-קיצונית שקיבלה 11% לעומת 12.6% בבחירות לבונדסטאג לפני שנתיים.

באיטליה ניצחה "הליגה" הימנית-קיצונית, בראשותו של סגן ראש הממשלה, מטאו סלאבני, אשר הפך למנהיג הבלתי-מעורער של מתנגדי ההגירה ביבשת. היא גברה על שותפתו לקואליציה, מפלגת חמשת הכוכבים, וכעת גורל הקואליציה מוטל בספק. "הליגה" אומנם קיבלה 30% וסלבאני קיווה ליותר, אבל חמש הכוכבים קיבלה רק 6.2% והגיעה רק למקום השלישי, אחרי הסוציאל-דמוקרטים.

בריטניה היא מקרה מיוחד, לנוכח העובדה שהיא אמורה לפרוש בקרוב מהאיחוד. הבחירות בה נתפסו יותר כמבחן לשתי המפלגות הגדולות - השמרנים והלייבור - ופחות מאשר הצבעה בנושאי אירופה. שתי המפלגות ספגו מפלות קשות, כאשר מפלגת הברקזיט הטרייה של נייג'ל פאראג' ניצחה, והליברל-דמוקרטים העלו את כוחם פי 15.

כאמור, הימין יתקשה ליצור בלוק משותף, בשל חילוקי הדעות בין מרכיביו בנושאים כמו רוסיה, סיוע איזורי וחלוקת המהגרים בין מדינות האיחוד. מפלגות הימין מסכימות על דבר אחד: הן נגד המערכת הקיימת, והם יקשו על יצירת קונצנזוס בפרלמנט בנושאי חקיקה ותקציב. הפרלמנט האירופי הקרוב יהיה מבולגן יותר וקשה יותר לשליטה, קובע הטיימס.