שלושה אירועים מכוננים בדרך לעצמאותנו

בתחילת החודש, לקראת יום העצמאות ה-71, נשכחו שלושה אירועים מכוננים בדרכנו לעצמאות: פרשת אניית המעפילים 'יציאת אירופה תש"ז' ('אקסודוס'), פרשת לה-ספציה והפריצה לכלא עכו. המשותף לכולם - הם חשפו את המאבק לעצמאות בפני העיתונות העולמית, והעמידו את הבריטים באור מגוחך ושלילי.

מבין השלושה רק פרשת אקסודוס ידועה. חיל-הים המלכותי הבריטי עצר בתום מאבק את ספינת המעפילים 'יציאת אירופה תש"ז' ('אקסודוס') בדרכה לחופי הארץ. המעפילים הועמסו על ספינות גירוש, והועברו למחנות עקורים בגרמניה - מעשה שגרם לגינוי גורף של הבריטים ברחבי העולם, כיוון שהחזרת ניצולי השואה למה שהיו מחנות ריכוז בגרמניה נתפסה כמעשה חמור ונואל.

פרשת לה ספציה

באביב 1946 גילו הבריטים, כי אנשי המוסד לעלייה ב', בראשות יהודה ארזי, מכינים להפלגה את אניות המעפילים 'דב הוז' ו'אליהו גולומב' בנמל לה ספּ̤ציָה בצפון-מערב איטליה. מכל רחבי אירופה נהרו משאיות של ארגון 'הבריחה', והביאו ניצולי שואה, שעלו לאונייה, שעגנה בנמל.

הבריטים הטילו מצור על הנמל, וחסמו את דרכן של משאיות נוספות של 'הבריחה' אליו. הם חיפשו באניות בתואנה, שיש בהן מזון גנוב, וניסו להוריד מהן את המעפילים. ניצולי השואה איימו במעשה ייאוש, וסיכלו את התוכנית הבריטית. המעפילים הכריזו שביתת רעב, ואיימו להתאבד. מעצר האניות בנמל משך תשומת-לב, ונעשו ניסיונות להשקיט את הפרשה, גם באמצעות משא-ומתן מדיני.

בינתיים זכתה הפרשה לכותרות בעיתונות האיטלקית, וממנה גלשה לעיתונים בעולם. עם אנשי המוסד לעלייה ב' היה מויש פרלמן, עיתונאי יהודי אמריקני, שהוזמן לסקר את ההעפלה. לנוכח המצב ניצל את חושיו העיתונאיים, ודברר את הנושא ביצירתיות רבה. כתוצאה מכך לא ירדה פרשת לה ספציה מהכותרות בעולם משך כחודש.

ב-17 באפריל הסתיים המו"מ, והבריטים התירו את עליית מעפילי "דב הוז" ארצה על חשבון מכסת אישורי העלייה (סרטיפיקטים) הקבועה. כשבוע אחר כך שוחררה "אליהו גולומב" באותם התנאים. שתי האניות הגיעו לנמל חיפה בליווי משחתות בריטיות.

כשהאניות עזבו את נמל לה ספציה, נפרדה מהן העיר, שתושביה סייעו למעפילים, בנגינת תזמורת העיר ותזמורת מכבי-האש. עד היום מעניקה עיריית לה ספציה פרס שנתי לאנשים העוזרים למיעוטים, פעילים בחינוך לרב-תרבותיות ומתנדבים לפעילות בקהילה. דרך אגב, פרלמן עלה ארצה, והיה דובר צה"ל הראשון.

הפריצה לכלא עכו

במאי 1947 כבר שהתה בארץ ועדת האו"ם לענייני ארץ-ישראל (אונסקו"פ). האירועים הסוערים בארץ חשפו בפני כמה מחבריה את חולשת הכיבוש הבריטי ואת זדונו האנטישמי. כתשעים אסירים עבריים נכלאו בכלא עכו בראשית 1947 - כמות אדירה של מפקדים ושל לוחמי מחתרות, שתכננו ללא הרף את בריחתם מהכלא.

במאמץ מודיעיני בכלא ומחוצה לו נמצאה נקודת תורפה בחומת הכלא, מעל לחמאם הטורקי. הפריצה תוכננה באפריל 1947, כדי לסכל תליית ארבעה מאנשי אצ"ל. הבריטים תלו אותם במחטף, והפעולה נקבעה לארבעה במאי, במקביל למושב מיוחד של עצרת האו"ם לדיון בסוגיית ארץ-ישראל.

אצ"ל הבריח לכלא חומרי-נפץ, רימונים ובגדים אזרחיים עבור הנמלטים. מפקדת אצ"ל קבעה, כי 41 אנשי אצ"ל ולח"י, שנשפטו לתקופות מאסר ארוכות, יימלטו מהכלא, בהתאם למקומות המסתור.

בינתיים נדחתה הפעולה ביום. בצוהרי חמישה במאי יצאה משאית אצ"ל, שנצבעה בצבעי יחידת הנדסה בריטית, מחצר חוות שוּני - יישוב בית"ר ליד בנימינה - והגיעה לעכו. לוחמים נכנסו לחמאם הטורקי במסווה של טכנאי טלפון, והכינו את המקום לפיצוץ. סביב הכלא נפרסו כוחות תקיפה ומילוט של אצ"ל, במסווה של שיירה צבאית בריטית.

בשעה 16.22 פוצצו החבלנים את החומה, ומיכאל אשבל, אחד מאסירי אצ"ל, פוצץ את שער הסורגים בכלא. האסירים הכינו מחסומים, שעיכבו את הסוהרים, וזרקו עליהם רימוני הלם. בהתקפה השתתפו 34 לוחמים, ונהרגו בה דב כהן (שמשון), שניים מהכוח התוקף ושישה אסירים נמלטים. חמישה לוחמים נתפסו, והועמדו לדין. שמונה מהנמלטים נתפסו. השאר, בפיקודו של איתן לבני, הגיעו לשוני.

עשרות אסירים ערביים ניצלו את ההזדמנות, ונמלטו מכלאם, לא כמו אסירי 'ההגנה', שהעדיפו להישאר בכלא. מאיר נקר, אבשלום חביב ויעקב וייס, לוחמי אצ"ל, נשפטו למוות על חלקם בפריצה. כדי לסכל את רציחתם, חטף אצ"ל שני סרג'נטים בריטיים בנתניה. כשהבריטים רצחו את השלושה, תלו אנשי אצ"ל את שני הסרג'נטים בחורשה במזרח נתניה דאז.

לפריצה לכלא הייתה תהודה עולמית, והשפיעה על חלק מאנשי ועדת אונסקו"פ, שהחליטו לבסוף לסיים את הכיבוש הבריטי. דובר הסוכנות היהודית הגדיר את הפריצה לכלא כפעולה בלתי-אחראית, ששחררה גם פושעים ערביים. הודעתו הייתה לנוכח האהדה הרבה למבצע ב'יישוב'.

שלוש הפרשיות תרמו הרבה להקמת המדינה כשנה אחר כך. הן דוגמה מצוינת לשילוב נבון של יחסי ציבור במבצעים - תורה, שכנראה, נשכחה בינתיים מאתנו.