אירן יציבה היום יותר מאשר באותו מועד אשתקד, אולי להפתעתו של ממשל טראמפ – כותבת נג'מה בוזורגמר בפייננשל טיימס. בשנה שעברה לא היה לאירנים מושג לאן גוררת אותם המלחמה הכלכלית מצידה של ארה"ב, והם ראו את המטבע שלהם מאבד 60% מערכו. אבל כיום הם מוצאים סוג של ודאות בתוך חוסר הוודאות ומנהיגיהם פועלים להקטין את התנודתיות הכלכלית. ההצלחה למנוע התפרצות אינפלציונית מקטינה את הסיכוי למהומות רחוב, כמו אלו שהולידו את מהפכת 1979, וממילא – את הסיכוי להפלת המשטר.
ייתכן שהאמריקנים טעו בהערכת חוסר שביעות הרצון של האירני ברחוב מן המשטר, מציעה בוזורגמר. ייתכן שקבוצות אופוזיציה הטעו אותם. נכון שיש קריאות תיגר על המשטר, שהכלכלה בבעיות ושהמוני מובטלים צעירים סבורים שאין להם תקווה במולדתם. אבל למעמד הפועלים של אירן אין היסטוריה של ביצוע מהפכות בכוחות עצמו, ואילו מעמד הביניים המשכיל צריך לשאול את עצמו האם כדאי לו לצאת לרחובות. אין לזלזל בחששותיו של הציבור האירני מפני התוצאות של טלטלות קשות, במיוחד לנוכח הניסיון העגום של סוריה, עירק ואפגניסטן.
המשטר מפחית את אמצעי הדיכוי, במטרה ברורה לאפשר לכעס להשתחרר בצורה מבוקרת. בגדול, הוא מוכן לסבול הפגנות על-רקע כלכלי, וקוד הלבוש המוסלמי אינו נאכף בקפדנות; יותר נשים מופיעות ברבים כאשר פניהן גלויות. בכמה ערים גדולות, מופעי מוזיקה ברחובות, בבתי הקפה ובמסעדות הם הנורמה. זהו משטר השם את הישרדותו לפני האידיאולוגיה הנוקשה.
אנליסטים אירנים אמרו ל-בוזורגמר, כי ארה"ב עשתה הפעם טעות גדולה: היא משתמשת כמעט בכל אמצעי הלחץ הבלתי-צבאיים שלה – למטרה הלא-נכונה, משום שאירן לא הפרה את הסכם הגרעין. לדבריהם, האירנים עשויים לבוז לממשלתם, אך גם ארה"ב אינה צדיקה בעיניהם.
דונלד טראמפ לא יכול להיראות כמושיע, כאשר הוא מכנה את אירן "מדינת טרור" ומאיים להביא עליה את סופה.
לאחר החרם המוחלט על רכישת נפט מאירן, הכלי היחיד שנותר בידי המערב הוא מלחמה – אבל גם טראמפ אינו רוצה בה. אירן עצמה מעוניינת למנוע מלחמה עם ארה"ב, ישראל או סעודיה – אך מוכנה לעימות מוגבל. ההתקפות האחרונות על מיכליות סעודיות, שלדברי ארה"ב בוצעו בידי אירן, היוו תזכורת ליכולתה להגיב בצורה מדודה.
ואולם, מדגישה בוזורגמר, זהו מצב מסוכן מכדי לנהל אותו לאורך זמן. בטהרן מהמרים שבסופו של דבר ארה"ב ואירן יישבו לשולחן המו"מ, ולא ייצאו למלחמה. מתי זה יקרה? אולי רק אחרי שאירן תוכיח לארה"ב שהיא יכולה לשרוד את העיצומים, לעמוד בעימות צבאי מוגבל ולגרום נזקים כלכליים לבעלות בריתה של וושינגטון באיזור. האירנים מקווים, שבמצב כזה תסכים ארה"ב לנהל מו"מ מבלי לעמוד על תריסר התנאים המוקדמים הנוקשים שהציב שר החוץ,
מייק פומפאו.
לא נראה שאירן החליטה האם היא יכולה להרשות לעצמה לחכות עד שטראמפ יסיים את כהונתו ב-2021, ובוודאי לא אם יהיה זה ב-2025, או שהגיעה למסקנה שעליה להיכנס למו"מ בהקדם. מנהיגי המדינה מקבלים החלטות לטווח הקצר, תוך שקלול מתמיד של סיכונים וסיכויים. אבל בטווח הארוך, נראה ששיחות בין ארה"ב לאירן הן בלתי נמנעות.