כיצד הפכה עיירה אמריקנית שלווה לזירת רצח מתוך שנאה להומוסקסואלים, זה הבסיס למחזה "פרויקט לאראמי" העולה בבית צבי. מדובר במעין הצגה דוקומנטרית המשחזרת את רצח השנאה, המשפט ובמרכזו התייחסות התושבים לרצח שעורר טלטלה עזה בארה"ב וגם בעולם בשנת 1998.
המחזה נכתב בידי מוזס קאופמן וחברי התיאטרון הטקטוני של ניו-יורק, שיצאו לראיין את תושבי העיירה ואת העדים בפרשה והתוצאה כפי שהעלה הבמאי
גמא פריד היא הצגה נוקבת ומרגשת, המנסה להאיר את הנסיבות של הרצח המזעזע בעיירה האמריקנית.
מת'יו שפרד היה סטודנט בן 22 כאשר נתקל בשני רוצחיו במסבאה מקומית. הם הסיעו אותו טרמפ וכאשר הבינו כי מדובר בבחור הומוסקסואל, חטפו אותו, שדדו אותו וכפתו אותו לגדר בדרך צדדית ושם הכו אותו באכזריות והתעללו בו עד שמת מפצעיו הקטלניים, מספר ימים לאחר מכן. את הגופה גילה אחד התושבים שסבר תחילה כי מדובר בדחליל, עד שהתברר כי זהו תושב המקום. העדים תיארו כי כל פניו של הסטודנט היו אדומות מהדם שניגר עליהם, למעט חלקים לבנים על הפנים, סימני הדמעות שנקוו עליהם.
המשטרה עצרה את שני הנאשמים, לאחר שנתגלו נעליו וארנקו של הנרצח במכוניתם. כאשר שכב שפרד בבית החולים היו תגובות נסערות ברחבי העולם והיו משמרות תמיכה והודלקו נרות כדי להעלות לדיון ציבורי את נושא פשעי השנאה והיחס כלפי הומוסקסואלים.
הנאשמים נידונו לשני מאסרי עולם מצטברים. אחד מהם שלא הודה, הורשע וכמעט נידון לעונש מוות, אך הוריו של הסטודנט ביקשו לגזור גם עליו שני מאסרי עולם מצטברים, זאת בנימוק שנתנו לו חיים לזכר אדם אחר שלא יזכה לחיות יותר. שנתיים ערכו חברי קבוצת התיאטרון תחקיר בקרב התושבים והתוצאה הייתה מחזה מטלטל ונוקב.
השחקנים המוכשרים בבית צבי מגלמים את כל הדמויות ומעניקים לצופים חוויה תיאטרלית מיוחדת שלא נותנת מנוח ומציקה לפענוח פשר הרצח הנורא, רק מתוך השנאה לזהותו המינית של הקורבן.
דניאלה חכים נפלאה במספר תפקידים ובהן, אימא של אחות בית החולים, שופט ותושבת המקום.
אנה אקהרד מגישה גם משחק נהדר וגם מרגשת ומעולה בהגשת השיר המצמרר AMAZING GRACE שעיבד לשירה ווקלית עודד אסנר.
נאור מלקוב, הראל גלזר, דניאל הרוש,
ירון חנונה,
עדן יששכר, יונה תורג'מן ורז סלמון, מצוינים בגילום הדמויות השונות ואין ספק כי מדובר באנסמבל מחונן שראוי לתשואות מיוחדות.
הבמאי גמא פריד גם תרגם את המחזה ואחראי לעריכה המוזיקלית המעולה. התפאורה המינימאלית של כסאות והתלבושות של זהר אלמליח הן מוצלחות מאוד. התאורה בעיצוב רותם אלרואי היא ראויה ומשובחת ויש לה תפקיד חשוב בהצגה.
