ב־4 לפנות בוקר הגיע הכוח המגויס ממשקי עמק הירדן לקיבוץ אפיקים. מחצית מהכוח נסע במכוניות למושבה מנחמיה, ומשם יצא ברגל לכבוש את "משלט הגמל". במשלט זה היו עמדות שבנו הבריטים בימי מלחמת העולם השנייה. עמרם רבר מקבוצת כינרת, מפקד כיתה, סיפר שבדרך למשלט נתקל בערבים מקומיים חמושים, ואלה פינו מייד את עמדתם וברחו בלי לירות אפילו יריה אחת.
3 אייזיק כרמלי, חייל בכיתתו של רבר, ציטט את פקודתו של
משה כהן: "קחו את 'הגמל' בכל מחיר.״ הוא סיפר שחיילי הלגיון וערבים מקומיים ירו על הכיתה מרחוק.
4 בשעה 7.40 בבוקר שלח חיים לבקוב מברק למן: "התקפת התותחים על גשר נמשכת. הפלוגה יצאה לתפיסת משלטים. הודיעני מה בדבר הוצאת ילדים והנשים."
5 פקודיו של כהן התמקמו על הרכסים שמצפון-מערב לגשר. בשעה 10.10 לפני הצהריים נכנסו שלושה משוריינים לחצר הקיבוץ, תחת ההפגזה הכבדה, והביאו תגבורת, צוות רפואי ותחמושת. ברושי סיפר: "חיים רזניק מקיבוץ מסדה נכנס לבונקר של המטה ואמר לנו: 'פרצתי עם שלושה משוריינים. נוציא את הילדים ואת הנשים!' אמרתי: 'לא מוציאים אותם במשוריינים, הם יהיו מטרה לארטילריה של הלגיון. שלושת המשוריינים נשארו בחצר, נפגעו בהפגזה ונשארו שם עד אחרי המלחמה."
6 אל-רוסאן: "תוך כדי ההפגזה ראיתי עדרי צאן שיצאו ממכלאותיהם ואש שפרצה משלוש מכוניות שעמדו בקרבת בית מוקף עצים, שהסוו את המכוניות. האש אחזה גם במחסן קמח במרכז המושבה.
7 התושבים התרכזו בחמישה בתים בקצה הדרומי של המושבה, תחת מחסה של מסך עשן כבד. כל הבתים נהרסו, חוץ מאחדים שהיו מוקפים חפירה עתיקה הקשורה בגבעות הצפוניות, שאליהן ברחו כמה מהתושבים ומהלוחמים היהודים... האמיר טלאל
8 ביקר באזור הקרב, וביקורו עודד מאוד את החיילים. עם האנשים שעקבו אחר מהלך הקרב נמנים מושל מחוז עג'לון, נשיא בית המשפט, מפקד האזור, ורבים מפקידי הממשלה והצבא".
9 הקמב"ץ החטיבתי נחום גולן, שקיבל דיווח מברושי, הודיע בצהריים מכנרת ל
יגאל ידין בתל אביב ולמח"ט "גולני" ביבנאל: "שני משוריינים של הלגיון מפגיזים את גשר ממרחק ארבע מאות מטרים. אי-אפשר לפנות את הילדים. צריפים בוערים בגשר. כוחות חי"ש תפסו משלטים על הגבעות שבסביבת הקיבוץ".
10 לפני הצהריים חצה רזי סולודור את הירדן, הלך תחת אש לנהריים וביקש ממפקד ה"הגנה" במפעל החשמל, יוסף בלושטיין, לנסות להשיג הפסקת אש. בלושטיין פנה אל המוכתר של נהריים, אברהם דסקל, וזה שוחח בטלפון עם מפקיד הלגיון. המשא-ומתן נמשך בפגישה בין דסקל ובלושטיין ובין מפקדי הלגיון, הבריטים נאש וגולדי, והעבר ירדני, אל-רוסאן. מפקדי הלגיון הציגו את תנאיהם: היהודים יפנו את תחנת המשטרה, את הקיבוץ, וימסרו לליגיונרים את נשקם. דסקל שוחח בטלפון עם נחום גולן בכינרת וקיבל ממנו הוראות: לדחות את התנאים. אנשי קשר יהודים ביקשו משלטונות הצבא הבריטי בצפון להציל את הקיבוץ ולאיים על הלגיון. סולודר חזר לגשר עם הבטחה שהאש תיפסק בשתיים בצהריים, כדי שאנשי הקיבוץ יוכלו להוציא את הפצועים והילדים, אבל האש לא חדלה, ורק בלילה יצאו הפצועים והילדים ברגל, מגשר לאשדות יעקב, ומשם הוסעו ליבנאל. יחד איתם יצא ברושי מגשר ונסע למטה של מן. מפקד התגבורת, משה כהן, קיבל את הפיקוד על הקרב .
11 באחת עשרה וחצי בלילה דיווח גולן לידין שהמשוריינים של הגליון ממשיכים לירות על הקיבוץ, כל בנייני המשק נפגעו, עשרים מחברי הקיבוץ נפצעו ושישה פצועים קשה.
12 בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים באותו יום אמר בן-גוריון: "הגיעה ידיעה על פלישת צבא עבר ירדן לארץ ישראל".
13 _________________________
בשבוע הבא: אולטימטום של המלך עבדאללה; ראש המפקדה הארצית של ההגנה, ישראל גלילי, הורה לדחות את האולטימטום; עבדאללה דחה את פקיעת האולטימטום למחרת; עבדאללה מבטל את ההתקפה וצבאו חוזר לבסיסיו; פגישה בין קצינים בריטים של הלגיון הירדני למפקדים בכירים של ארגון ההגנה; קיבוצי עמק הירדן מסרבים לשחוט פרות כדי לספק מזון למגויסים
