"שירות ביון עוין בלתי-מדינתי", כינה שר החוץ האמריקני, מייק פומפאו, את מייסד ויקיליקס, ג'וליאן אסאנג'. על-פי כתב האישום המתוקן נגד אסאנג', הכולל 18 סעיפים של הפרת חוק הריגול, הוא תיאר את עצמו כ"סוכנות ביון" באוזני צ'לסי מנינג – מי שפרצ/ה למחשבי הפנטגון ומסר/ה לו חלק ניכר מהמסמכים שפרסם. העונש המירבי הצפוי לאסאנג', אם יוסגר מבריטניה ויורשע, הוא 175 שנות מאסר.

אסאנג' גרם נזק אדיר – כותב מארק טיסן, בעל טור בכיר בוושינגטון פוסט. על-פי כתב האישום נגדו, המסמכים שפרסם בשנת 2010 כללו את שמותיהם של מקורות מודיעיניים ובהם עיתונאים, מנהיגים דתיים, פעילי זכויות אדם ואנשי אופוזיציה. הללו מסרו לארה"ב מידע על ארצותיהם, תוך סיכון עצמי ניכר. מדובר בין היתר במקורות בסין, אירן, עירק וסוריה, כמו גם ב-100 אפגנים שמסרו מידע על הטליבאן. בכיר בטליבאן אמר בזמנו לניו-יורק טיימס, כי הארגון בוחן את מסמכי וויקיליקס כדי לאתר את המרגלים שפעלו בשורותיו.

המסמכים נמצאו גם במתחם בפקיסטן בו חוסל אוסמה בן-לאדן – מה שמלמד שגם בצמרת אל-קאעידה בחנו אותם מקרוב. מעשיו של אסאנג' כמעט וסיכלו את החיסול, מציין טיסן: שבוע אחד בלבד לפני המבצע, הוא חשף מסמכים שעלולים היו ללמד את בן-לאדן שה-CIA עלה על עקבותיו.

בין המסמכים שגנב אסאנג' היה תיקו של אבו פאראג' א-ליבי, מפקד בכיר באל-קאעידה שנלכד בידי ארה"ב, ולפיו א-ליבי חשף בפני חוקריו את השיטות לפיהן הארגון בוחר ומפעיל את שליחיו ואת דרכי התקשורת שלו. התיק גם גילה, כי בשנת 2003 העביר א-ליבי את משפחתו לעיירה אבוטבאד – שם הסתתר וחוסל בן-לאדן. הלה התגלה באמצעות מעקב אחרי שליחיו, בין היתר תודות למידע שמסר א-ליבי. למרבה המזל, לבן-לאדן לא נותר מספיק זמן כדי לקרוא את המסמכים ולהבין את משמעותם.

כתב האישום אינו מפרט את כל הנזק שגרם אסאנג', מדגיש טיסן. למשל: לא נכלל בו הפרסום של וויקיליקס משנת 2014, ובו השיטות בהן משתמשים סוכני ה-CIA כדי שלא להתגלות במעבר בשדות תעופה. לא נכלל בו הפרסום משנת 2016 בנוגע לפעולות האיחוד האירופי כדי למנוע כניסת מסתננים המפליגים ממדינות שהן מעוזי טרור. ולא נכלל בו הפרסום מאותה שנה של מסמכים סודיים ביותר בנוגע להאזנת סוכנות הביטחון הלאומי למערכות התקשורת של ממשלות זרות.

יש החוששים, שכתב האישום נגד אסאנג' יהווה תקדים שיאפשר בעתיד לפגוע בעיתונאים חוקרים. ממש לא, קובע טיסן. בניגוד לאמצעי תקשורת אחראיים, אסאנג' לא אפשר לממשלת ארה"ב לבחון את המסמכים לפני פרסומם כדי להעלות התנגדות המבוססת על שיקולים של ביטחון לאומי. לעיתונאים אחראיים אין ממה לחשוש. אסאנג' איננו עיתונאי; הוא מרגל. הוא מסר מסמכים מסווגים לאל-קאעידה, הטליבאן, סין, אירן ואחרים – ואין זה משנה שעשה זאת באמצעות אתר אינטרנט פומבי ולא בדואר חשאי.

אסאנג' ריגל נגד ארה"ב והוא חסר כל רגשי חרטה לגבי הנזק שגרם. את מי שנהרגו בשל מעשיו כינה פעם "נזק משני", והודה כי ייתכן שיש דם על ידיו של וויקיליקס. אסור לאפשר לו לסייע לאויביה של ארה"ב, לסכן חיים של אין-ספור בני אדם ולהתחבא מאחורי חופש הביטוי. הוא צריך לשלם על פשעיו, קובע טיסן.