דליה זר אביב היא אמנית רב תחומית באילת, "מדברת מדבר" ומציירת את נופיו בצבעי שמן בעיקר. היא נמנית על אגודת הציירים והפסלים בישראל ועל אצבע כף ידה היא עונדת טבעת מאבן ועליה חרוט "אבן מן המדבר"... כי זאת לדעת: היא חיה ונושמת את המדבר אשר נמצא במרחק הליכה מביתה.

האמן, פסל, אוצר ויוצר אמיר אלקיים, שאצלו דליה למדה ציור במהלך שלושים השנים האחרונות "הוא האורים והתומים שלי", לדבריה, והוא זה שליווה אותה לאורך כל הדרך, עד לרגע שפרצה את הדרך בעצמה. אמיר היה האוצר בתערוכות הציור שלה שהתקיימו באילת.

"בציוריה", מעיד עליה אלקיים, "דליה נוגעת ברוח האדם, במשמעות החיים, במשפחתיות באהבה ובזוגיות. היא מושפעת מאור המדבר המשייך אותה לאמני נוף הנוטים להפשטה. בציוריה, האמנית בוחרת לראות את העולם בדרכה כרעיה, אם ואשה. היא מוצאת באמנות אמצעי לחדור אל הנסתר ולעשות זאת באמצעות האינטואיציה הטבעית. בעיניה היא רואה וחווה את האינסוף ומתאחדת עם הטבע".

דליה - זר אביב מספרת לי: אני יוצרת באמצעות מברשות הצבע, מתחילה בקו עוברת לכתם ולצורה. מאחורי כל יצירה עומד רעיון, חלום, מחשבה, רגש על משמעות האדם, משמעות החיים, על האהבה הגדולה לעצמי, למשפחה היקרה כל כך, לטבע בכלל ולמדבר המפוסל והצבעוני בפרט. למדבר אשר היווה כלי עבורי ללמוד מה זאת הקשבה אמיתית, להבין שהשקט יכול לדבר... וללמד אותי מה זו באמת פרספקטיבה על החיים, מה באמת חשוב ומה מיותר.

משיכות המכחול יש בהן רוחניות ותנועה ואני מרגישה חלק מהן ומביעה את האמירה שלי בדרכי הצבעונית המתבססת כאמור על צבעי המדבר שמסביבי". כאן היא מצטטת את אמרתו של האמן אנדי וורהול: "אני חושב שלהחזיק באדמה ולא להרוס אותה זו האמנות היפה ביותר שמישהו אי-פעם יוכל לרצות להיות הבעלים שלה". והיא מוסיפה "אני זוכרת שפעם עברה בי מחשבה ובקשתי רשות מאלוהים לצייר את הבריאה המופלאה ומעניין ששם הציור הראשון שמכרתי נקרא בריאה".

דליה מתייחסת לעבודתה עם הילדים ואומרת "דברים גדולים נעשים על-ידי סדרה של דברים קטנים המצטרפים יחדיו לשלם". לדבריה, חשוב לצייר. הציור הינו צורך רגשי טבעי, שכלי והתפתחותי, והוא שפת הנפש האוניברסלית - שפת החלומות והתקוות. הציור מבטא את הפורקן לכל הרעשים, הרגשות והמתחים.

בציור, הילד חוקר ומגלה את עולמו האישי ואת סביבתו הקרובה. "יש קסם מיוחד ביכולת של הילדים לנוע בין השלבים, להפיח חיים ברעיונות שלהם, לשנות, להוסיף, להעלים, ללמוד, לתקן ולחוות את הכאן ועכשיו. יש לי סיפוק גדול לראות את הילדים מתרגלים יכולות חדשות, מפתחים רעיונות. כמו-כן, לראות את הנוחות של הילדים עם התהליך של עצמם ללא חשש מ"טעויות" שהם רק פירוש שלנו. יש גם הנאה להמצא בחוסר שיפוטיות ובקורתיות", היא מדגישה.

באחרונה, היא פיתחה, יחד עם בעלה יואל, טכניקה חווייתית חדשה להעצמת הרגשות וההתחברות לטבע ולצבעיו. היא מביאה את זה לידי ביטוי בסטודיו שלה לילדים ומבוגרים כאחד במפגש עם מוזיקה, כיבוד, נרות דולקים וצבע. למפגשים אלו היא קוראת "אירוע מרשמלו". באירועים אלה (המוזמנים מראש על-פי גילאים, מקום עבודה וכדומה) דליה מוציאה מהמשתתף את הציור האינטואיטיבי להתחבר - להעצמת הרגש, וה"אני הפנימי" לתוך היצירה.

וזאת לדבריה ללא בקורת עצמית, פשוט לשחרר את הראש ממחשבות ודאגות, עם חופש וספונטאניות טבעית וצבעונית. אין צורך בכישרון או ידע מוקדם אלא רק להגיע עם מוכנות לפתיחות ולשחרור. כל ילד/מבוגר שמגיע פוגש את הרוח היפה והמיוחדת של עצמו. "מרשמלו": חוויה למנהלים, צוותי עבודה, לזוגות, קבוצת חברים, הורה וילד, סבתא ונכדה וכל צרוף מתאים. חוויה עוצמתית ומהנה.

דליה זר-אביב נולדה בירושלים ב-1963 להוריה לאה ואברהם מרציאנו. אביה שימש כמנהל עבודה בבניין בסולל בונה ואמה טיפלה בילדים. במשפחה גדלו ארבעה ילדים דליה היא הבת האמצעית.

ב-1967 המשפחה מגיעה לאילת. "חלום ילדותי היה ללמוד תרפיה באמנות כי ראיתי במקצוע זה נתינה, אמנות ואהבה לילדים. הדבר לא התאפשר לי כי היה קושי להגיע מאילת למרכז הארץ שם התנהלו הלימודים".

דליה מסיימת את לימודיה בבית הספר התיכון גולדווטר, ובשירותה הצבאי היא משמשת כמזכירה בשלישות של חיל-הים. בתום השרות, היא מכירה בחוף הים את יואל בעלה לעתיד המכהן כיום כרכז בטיחות בחברת מקורות באילת. "הייתה זו אהבה ממבט ראשון", היא מספרת לי היום ומוסיפה: "יואל הוא מבחינתי איש אגדי. היו לנו אותם ערכים ומטרות כמו להקים משפחה הדבקה באחדות משפחתיות, להיות תמיד לעצמנו ולילדנו האהובים. לחוות תרבות מוזיקה, אמנות, לטייל הרבה ולחיות באהבה, נתינה וצינעה".

ב-1985 היא נישאת ליואל ועוברת לגור אתו בקיבוץ כיסופים, שם גדל כילד חוץ. במשך ארבע שנים. "שנים אלו, היא אומרת, עיצבו את אישיותי והיו עבורי מלאות בתוכן ובתרבות, גיליתי אנשים מעניינים מאוד, אנשים צבעוניים, למדתי מהם המון. הייתי מוקפת בהרבה אהבה והחיים היו שונים מאילת.

חזרנו לאילת כי רצינו להגשים את חלום חיינו להקים משפחה לתפארת לצד ההורים שלי ושל יואל".

לזוג - שלושה ילדים ונכדה אחת. שני קצינים בצבא קבע רון בן 30 סרן, שקד בן 25 מ"פ ואחותם הצעירה מאיה בת 16. ויש להזכיר גם את הכלבה קסם, כשמה כן היא, שהינה חלק מהמשפחה.

בתחילת דרכה באילת עובדת דליה כדיילת קרקע בחברת ארקיע, אח"כ היא עובדת בסוכנות נסיעות ולאחר מכן במתנ"ס קולייר המקומי. היא אומרת היום: "מנהלת המתנ"ס, רמה אברהם, הייתה זו ששינתה לי משהו משמעותי בחיי, ובאישיותה השפיעה עליי רבות. מה שנקרא "אנשים טובים מאוד בדרך..." היה סיפוק רב במקום עבודה עשיר ומרגיש כמו בית.

יעל, בזמנו מנהלת קרן קרב, שהאמינה ביכולותיי ובגישה הטבעית שלי לעבודה עם ילדים, נתנה לי הזדמנות להיכנס לבתי הספר, ושם מבחינתי, התגשם חלומי מילדות. במהלך שנות עבודתי במערכת החינוך בחינוך הבלתי פורמלי, לימדתי אמנות בכיתות רגילות כשלצדי תלמידי החינוך המיוחד. שנתיים לימדתי ילדים אוטיסטים שהיו עבורי אתגר שגרם לי סיפוק עילאי, כשהצלחתי לשנות אצלם דברים ולהעצימם ופשוט לגרום להם לחיוך".

בין היתר, דליה עובדת גם בגן ילדים עם ילדים בעלי פיגור עמוק ואלה, שיקפו לדבריה את יכולותיה הנסתרים לעבודה עמם. "היכולת להכיל, להבין את האחר ולחיות בחמלה ובאהבה".

במבצע צוק איתן בנה שקד נמצא בין הלוחמים. מדי בוקר היא מתעוררת משנתה ונושאת תפילה להגנתו ולהגנת שאר הלוחמים כך עד לסיום המבצע. "אחותי הגדולה שהגיעה מארה"ב, מספרת דליה, חיזקה ועודדה אותי וברגע אחד באה לי הארה והגשמתי את החלום, לפתוח סטודיו לאמנות במטרה שילדים ומבוגרים יגיעו לכאן מתוך בחירה שלהם ללמוד אמנות ולהגשים את חלומותיהם. פתיחת הסטודיו הייתה בעבורי עוד מתנת חיים.

מדי יום דליה מלמדת בסטודיו שלה קבוצות קטנות של תלמידים ומאפשרת להם להביע את עצמם בציור מבחירתם האישית והרגשית במגוון טכניקות ובעיקר בצבעי שמן. "רוב הילדים, היא מציינת, דבקים בדיוק ובריאליזם עד שלפתע הם פורצים את הדרך לחופש הטבעי שלהם ומבחינתי לא במפתיע, כי זאת האמת שלהם".

"היום, מוסיפה דליה, אני רואה את אילת ממבט של ציפור, וכן את המדבר לצד ים סוף כמקום גאוגרפי מלא באנרגיה עוצמתית ויפה מעין כמוהו. העיר מאפשרת לי מלאות מבחינה תרבותית, חברתית, התפתחות אישית, עיסוקים ומשפחתיות. למדתי לאהוב את השקט באילת שיש בו איכויות.

"מפריע לי מאוד ריחוקה של העיר אילת ממרכז הארץ ומתרבותה, בכלל זה לימודים, האזנה להרצאות של אנשים מעניינים, ביקור במוזאונים, הופעות, הצד הירוק של הטבע וכל מה שיש למרכז להציע ושעדיין לא הגיע לאילת.

בתוך כך, הכי מפריע הריחוק מילדיי. הבן הבכור למשל, למד מהנדס מערכות מידע וזה הוביל אותו להיי-טק ולגור במרכז הארץ אבל גם זה שיעור חשוב עבורי. בסך-הכל מרוצה".

דליה זר-אביב אינה שוקטת על שמריה. בנוסף לעיסוקה באמנות היא לומדת כל שנה משהו חדש. אשתקד למדה יזמות עסקית והשנה מסיימת מסטר ב-NLP עם המרצה אוריה בק במכללת ניהול פלוס, משתתפת בסדנאות להתפתחות אישית ומכירה אנשים טובים ומעניינים. מרבה לקרוא ספרות מקצועית בנושאי בריאות ופסיכולוגיה וכל מה שקשור לאמונה.

את אחד הבקרים של השבוע היא מקדישה ללימוד אצל האמן אמיר אלקיים. מדי פעם היא "עולה" לאזור המרכז על-מנת להשתלם ולהעשיר את עצמה מבחינה מקצועית אצל אמנים ידועים.

"על תחביביי", היא מסכמת: "נמנים, הבילוי עם משפחתי, היצירה העצמית הבאה לביטוי בציוריי, ללמד את הילדים המדהימים, כמו-כן, הטיול בטבע, ותשוקתי לחקור את משמעות החיים והאדם ברמה הפילוסופית רוחנית. התפתחות אישית דרך קורסים וסדנאות. בנוסף, בתקופה זו גם הפשטות שבחיים הפכה להיות מהנה, סוג של תחביב".