• השחקן רוברט דה-נירו מגלם את דמותו של רוברט מולר ב"סאטרדיי נייט לייב". הוא פרסם בניו-יורק טיימס (30.5.19) תגובה להופעתו של מולר בפני התקשורת, שנכתבה בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריה.

מר מולר היקר,

אני משער ששמת לב (לדעתי אתה שם לב לכל) שאני מגלם גרסה שלך ב"סאטרדיי נייט לייב". הדמות שאני מגלם היא מאיימת, משום שהיא כל כך ישרה וישירה. אני עושה את זה לצרכים קומיים – זו לפחות המטרה – אבל יש בכך הרבה מן האמת.

יש שם סאטירה המכוונת לעבר הממשל הנוכחי. לא כולם אוהבים את ההומור, ובראשם הנשיא: "זוהי הקנוניה האמיתית!", הוא צייץ. לא ברור עם מי בדיוק התוכנית יכולה לקשור קשר, אבל לא צריך לומר לך עד כמה המונח "קנוניה" איננו ברור. בקושי הזכרת אותו בדוח שלך – ועשית זאת רק כדי להסביר מדוע אינך משתמש בו. זו יכולה להיות שורת מחץ ב"סאטרדיי נייט לייב".

כאשר התכוננתי לתפקיד, למדתי להכיר אותך היטב. קראתי על מחויבותך, כל ימי חייך, לשירות הציבורי ועל הכבוד שאתה רוחש לשלטון החוק. ראיתי כיצד ניהלת את משרד התובע המיוחד ללא הדלפות. גל התקפות מרושעות של הנשיא ועוזריו לא ערערו אותך. אבל השקט והכבוד הראויים להערצה בהם הגבת להתקפות עליך, אפשרו לממשל לשלוט בשיח. הקול החזק ביותר שייך לנשיא, ואנחנו תמיד רוצים להאמין לנשיא שלנו.

אין מחלוקת בשאלה האם הנשיא אדיש לעובדות, אך אין מחלוקת לגבי צורת ההתבטאות שלו – בין אם אתה מתומכיו ובין אם אתה ממתנגדיו. אין גם מחלוקת של ממש על כך שהנשיא מתייחס לשקרים, הגזמות ואלימות מילולית ככלי נשק יום-יומיים בארגז הכלים התקשורתי שלו. וזה מותיר את תגובתו של הצד השני כמעט חסרת השפעה. הוא מוריד את הרמה של מגרש המשחקים כולו.

וכאן, מר מולר, אתה חייב להיכנס לתמונה. אמרת אתמול שהדוח שלך מדבר בעד עצמו. ובכן, הוא לא. ייתכן שהוא מדבר בעד עצמו באוזניהם של עורכי דין ומחוקקים, שיש להם סבלנות ומחויבות לקרוא את כל 400 העמודים המנוסחים בקפידה; ועם כל הכבוד, אתה לא סטיבן קינג.

אמרת שהדוח שלך הוא הדוח שלך, אבל לא היית מקבל אמירה כזו מצידו של מי שחקרתם. מידע נוסף והבהרות עולים מתשובות לשאלות. אני יודע שאתה מרגיש שלא בנוח באור הזרקורים כשם שהנשיא מרגיש מחוצה לו. אני יודע שאינך רוצה להיות חלק מהמהומה הפוליטית סביב הפרשה. אני יודע שתבוא להעיד בקונגרס אם תוזמן, כי אתה מכבד את השיטה ומציית לכללים. ואני מבין שאתה רוצה להתרחק מעין הציבור.

אבל המדינה צריכה לשמוע את קולך. את קולך האמיתי, ולא רק משום שאינך רוצה שיחשבו שקולך האמיתי הוא רוברט דה-נירו קורא מתוך כרטיסיות. אתה צריך לתת לציבור סמכותיות ובהירות, ללא שיבושים. כולנו יודעים מה קורה אם עבודתך מקבלת פרשנות בציוצים של הנשיא, נקרעת לגזרים בידי חכמים בלילה מכל עבר, מתוארת במונחים משונים בידי עורך דינו של הנשיא ומעוותת בידי שר המשפטים. ואם אין לך מה להוסיף – פשוט תקרא את הדוח בתשובה לשאלות חברי הקונגרס.

חייך הם דוגמה מזהירה לעשייה למען המדינה מתוך אומץ וחוסר אנוכיות. אני מפציר בך לצאת מאזור הנוחות שלך ולעשות זאת שוב. אתה הקול של דוח מולר. תן למדינה לשמוע אותו.

במלוא הכבוד,

רוברט דה-נירו