מאז בחירות 2015, מי שהובילה את התהליך של השבת האיזון בין שלוש הרשויות של המשטר הדמוקרטי ומי שהחלה בתהליך שיקום אמונו של הציבור בבית המשפט העליון הייתה שרת המשפטים,
איילת שקד. היא פעלה בנחישות ובמסירות למען יעדים חיוניים אלה וזכתה להערכה, גם אם למרבה הצער הדבר לא התבטא בקלפי.
בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת ה-21 הודחה שרת המשפטים מכהונתה, ומלאכת הקודש שהיא הייתה בעיצומה - נפסקה. בנוסף לעלות הכספית האדירה של הבחירות לכנסת ה-22 - בחירות חוזרות בתוך פחות מחצי שנה - מדינת ישראל תשלם גם במטבע אחר: הפסקת המגמה של השבת האיזון בין שלוש הרשויות של המשטר הדמוקרטי ושל שיקום אמונו של הציבור בבית המשפט העליון.
אבל, לא רק מדינת ישראל תשלם מחיר כבד עבור צעד זה. מי שיישא במחיר יהיו גם מפלגת הליכוד והעומד בראשה, ראש הממשלה.
בנימין נתניהו, ראש ממשלת המעבר עד לבחירות הקרובות, יכול היה לאפשר לאיילת שקד להמשיך את מלאכת הקודש שהיא נמצאה בעיצומה עד לבחירות, וגם לאחריהן. ראש הממשלה, הליכוד ומדינת ישראל יכולים היו להרוויח מכך שהמלאכה החיונית תימשך, בממשלה הנוכחית ובממשלה הבאה, בכנסת הנוכחית (אפילו כשאינה ח"כית) ובכנסת הבאה (אם היו משכילים בליכוד לראות בה נכס לרשימתם).
מי ששריין כחלונים נטולי ערך אלקטורלי, קל וחומר שהיה עליו לשריין את שקד. לשם כך היה עליו להבהיר, הן למפלגתו והן למשפחתו, שזאת בחירתו וזו החלטתו. הבהרה זו הייתה צריכה להתפרסם כהחלטה מנהיגותית חדה וברורה.
למרבה הצער, המפלגה/המשפחה לא התעלתה מעל שיקולים נקמניים צרי עין ואופק. במקום לראות באיילת שקד נכס שיתרום רבות לניצחון הליכוד בבחירות לכנסת ה-22, ההחלטה החפוזה הייתה סילוקה מן ההגה של הובלת מערכת המשפט בכיוון הנכון. מבחינת זו, המפלגה/המשפחה פעלה כמי שהיה בידיה המפתח לניצחון, ובמקום להשתמש בו בתבונה בחרה להשליך את המפתח לים. טוב יעשה ראש הממשלה ויו"ר הליכוד אם יחזור בו בטרם תיכנס ההדחה לתוקף.
