משה יפה תבע את שכנתו למושב, שרה אלדר, בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע בעוולת נזיקין בגין מטרד ליחיד. לדבריו, עץ מסוג כנף נאה הצומח בחצרה משיר עלים היישר לחצרו וגג ביתו, מלכלך, סותם את המרזבים וגורם למטרד. "פעמיים בשנה אני נאלץ להעסיק פועל שינקה את הגג והכניסה לבית".
בכתב ההגנה טענה אלדר שהעץ נטוע בחצרה זה 40 שנה ואינו מהווה הפרעה של ממש, כהגדרת סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין, ואי הנוחות של יפה, אינה מצדיקה תביעה. לדבריה, העלים אינם סותמים את המרזבים והחצר אינה סמוכה לחצרו של יפה אלא נמצאת ממול ושביל ציבורי מפריד ביניהן.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר קיבל השופט ישראל אקסלרד, את טענת התובע שהעלים הנושרים סותמים את המרזב ונופלים בכמות גדולה שמכסה את השביל וצריך לטאטא לעתים קרובות. "עדותו של התובע היתה אמינה ולא נסתרה על-ידי הנתבעת". ברם, השופט דחה את התביעה וחייב את התובע לשלם לנתבעת 500 שקל הוצאות משפט.
"עניינה של עוולת המטרד ליחיד הוא באיזון בין זכותו של אדם להנאה מלאה מזכויותיו במקרקעין, לבין דרישותיהם של אחרים לנהל פעילות המשפיעה על הנאה זו. על-מנת להוכיח את טענותיו של התובע בדבר היות העץ בחצרה של הנתבעת בבחינת מטרד ליחיד, עליו להוכיח כי העצים והשלת העלים היבשים מהווים הפרעה של ממש, דהיינו מוחשית ולא קלת ערך. השאלה אם הפרעה מסוימת מהווה פגיעה בשימוש סביר או בהנאה סבירה ממקרקעין היא שאלה עובדתית התלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בבוא בית משפט לשקול את השאלה אם הפרעה מסוימת מהווה פגיעה בשימוש או בהנאה סבירים ממקרקעין, הוא מודרך על-ידי שיקולים שונים, כגון מיקומם וטיבם של מקרקעי התובע; חומרת ההפרעה; תועלתה או חשיבותה של פעילות הנתבע ודרך מעשית למנוע את ההפרעה. המבחן לבדיקת השפעתה של הפרעה על שימוש או הנאה סבירים במקרקעין הוא מבחן אובייקטיבי ואיננו מושפע מרגישויות של התובע או של פעילות שהוא מנהל במקרקעין שלו".
השופט אקסלרד פסק כי ההפרעה ואי הנוחות שנגרמו לתובע סבירים בהתחשב במיקומו של המקרקעין. "מדובר במושב ותיק בסביבה כפרית שבה קיימת צמחייה לטובת איכות חיי התושבים". עוד נפסק שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה ולא הוכיח את גובה הנזק. "הוא לא הציג קבלות או הצעות מחיר באשר לעלויות פינוי העלים ופתיחת המרזב. גם בשל כך דין התביעה להידחות. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום".