שלושה אחים נפגשים לאחר מות אביהם ולאחר השבעה - לקריאת הצוואה במשרדו של עורך הדין. האחד הבכור, סלע, נהנתן ומכור לסמים, המסתובב בעולם בלי התחייבות לאף אחד, היפי מוזר ומגודל שיער וזקנקן, שלהלוויה כלל לא הגיע., אך לקריאת הצוואה - כן. אחותו איילה, מורה ואם חד-הורית, הנאבקת על קיומה וקיום ילדיה, שדאגה לטפל בשנים האחרונות של אביה שסבל מסרטן, והאח הצעיר - שחקן-בדרן וכוכב הילדים גור, כולם נזקקים לחלק מהירושה, אם כי השחקן-הכוכב פחות מכולם.
המחזה נפתח בסצינה קומית להפליא במשרד עורך הדין, בו
כנרת לימוני מפגינה יכולת קומית נפלאה, (כולל נתח קטן מיכולת השירה שלה), היונקת מהטקסט הכה שנון של
גור קורן, המגחך את דמות המזכירה הטיפוסית, שכולם נפגשים עם שכמותה בכל משרד. פשוט מעדן של סצינה. כשעורך הדין מגיע באיחור, מתגלה עוד כוכב קומי המעשיר את ההצגה ביכולותיו -
נדב אסולין. וכשהוא מקריא את הצוואה, מסתבר שאת הדירה של המנוח, הוא הוריש לאחת בשם יפית אטיאס, שלאחר תחקיר מתגלה כנערת ליווי. ונשאלת השאלה: מה פתאום אב יוריש את דירתו לא לילדיו אלא לנערת ליווי? מה היא עשתה לו שגרם לו לעשות כך?
שלושת האחים, שמיצוות האם אל ילדיה, בה טרח האב לפתוח את הצוואה: "לא לריב", נרתמים לגלות למה ומדוע. אך הדרך סוגה לא בשושנים, כי אם במריבות. וכשסוף-סוף נערת הליווי מגיעה לדירה לפגישה עמם, היא מכחישה כל קשר מיני או אחר עם המנוח. רגע הופעתה בדלת - בו נראית צעירה חטובה, סקסית וקשוחה (
ירדן ניקפהמה) דרמטי ביותר.משחקה מצדיק את הרכש החדש של הקאמרי. כל דקה בהצגה וכל משפט בה - מרשימים ונוקבים. אין מילות סרק. כל מילה - בסלע. ועל כך יש לשבח את המחזאי-השחקן גור קורן, ואת שותפו ליצירה זו כמו לכל הצלחותיהם הקודמות - הבימאי והמנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי -
גלעד קמחי. ברזומה המשותף של הצמד שלושה מחזות: המוגבלים, השחקנית, ו- רומיאו ואמא. כולם - הצלחות נודעות.
כל מה שמתרחש במהלך דרכם של האחים כדי לפענח את התעלומה - מלא הפתעות שיגלו הצופים בהצגה עצמה. ההצגה עוברת מהפכים קיצוניים ובכל פעם שנדמה שהכל בא על מקומו בשלום - מגיעה עוד הפתעה. על במה מעוצבת להפליא בידי
ערן עצמון, מטובי מעצבי הבמה בישראל, והמשנה את מיקום ההתרחשות תוך שניות בצורה מתוחכמת - מתגלה
דביר בנדק כהיפי הלא איכפתניק, שצריך להעזר בתכניה כדי לוודא שזה הוא.
עירית קפלן מזהירה בהופעתה הכה נוגעת ללב ומלאת אכספרסיה גם יחד כמורה והאם החד הורית;
גור קורן ככוכב הילדים, מלא תום וחמימות, ומוכן לעשות הכל עם אחיו ואחותו תוך איחוד למען המשימה, אפילו להמשיך להיות ה"תינוק" כפי שהם מתייחסים אליו.
נדב אסולין וכינרת לימוני הם כיהלומים הקומיים בהצגה, ומעלים את רף הצחוקים והתענוג שהקהל רווה מההצגה.
רב התענוג בימים טרופים אלה, לשבת באולם הממוזג והנעים של תיאטרון הקאמרי, במקום להאזין או לצפות בתשפוכת ההשמצות והשקרים הניתכים עלינו כבר כמה חודשים, ושתימשך וודאי עד לבחירות החוזרות המטופשות, שרק כסילים הצליחו לגרום להן. ההצגה גורמת לקהל להמריא למצב רוח מרנין ביותר, שנשאר עמך עוד זמן רב, בתנאי שלא תקשיב ללהג הפוליטיקאים, שעליהם וודאי עוד יסופר בקומדיות ישראליות בבוא העת.
שאפו לצמד היוצרים גור קורן וגלעד קמחי, שכל הצגה שלהם היא הצלחה, ושאפו למשחק הכנה והלוכד את הצופים של כל השחקנים, למוזיקה של אמיר לקנר, לתלבושות החכמות והמוקפדות של אורנה סמורגונסקי ולתאורה הטובה של נדב ברנע. כל אלה מרכיבים את הפאזל של ההצגה 
