הנהלת בתי הדין הרבניים הייתה במשרד המשפטים, עברה למשרד לשירותי דת ואולי תחזור למשרד המשפטים. מינהל התכנון היה במשרד הפנים, עבר למשרד האוצר ואולי יחזור למשרד הפנים. נציבות שירות המדינה הייתה במשרד האוצר ועברה למשרד ראש הממשלה. ועכשיו אומרים לנו שאולי שר המשפטים לא יהיה יו"ר ועדת השרים לחקיקה.
אלו הן דוגמאות בלבד לאופן בו מרכיבים ממשלות בישראל: לוקחים יחידות מכאן לשם, מעבירים סמכויות משם לכאן, מערבבים קצת מהמשרד הזה וקצת מהמשרד הזה. שלא לדבר על הקמתם של משרדים מופרכים לחלוטין: פיתוח הנגב והגליל, שוויון חברתי, ענייני ירושלים, התפוצות, שיתוף פעולה איזורי ועוד כהנה וכהנה. או על שרים שמחליטים לשנות את שמו של המשרד:
משרד התחבורה הופך למשרד לתחבורה ובטיחות בדרכים, משרד השיכון הופך למשרד הבינוי והשיכון, המשרד לאיכות הסביבה הופך למשרד להגנת הסביבה.
אם למישהו לא ברור, אז נאמר זאת: הסיבה היחידה לכל המהלכים הללו היא פוליטיקה. אין להם דבר וחצי דבר עם ניהול נכון של ענייני המדינה, עם טובת הציבור, עם שיקולים מקצועיים. לפעמים צריך לפצות שר כלשהו, ואז יוצרים בשבילו תבשיל מוקדח: כך עשה
אריאל שרון בשביל
אהוד אולמרט - התעשיה והמסחר פלוס מינהל מקרקעי ישראל פלוס
רשות השידור. לפעמים הדרך היא להמציא משרדים: שיתוף הפעולה האיזורי נוצר בשביל
שמעון פרס, ומאז הוא איתנו. לפעמים הדרך היא לחתוך בבשר החי:
ש"ס דרשה וקיבלה את בתי הדין הרבניים.
ההתנהגות הזאת היא לא רק מגעילה ומקוממת. היא לא רק מלמדת שהפוליטיקאים שלנו - לדורותיהם ולמפלגותיהם - חושבים קודם כל על עצמם, אחר כך על עצמם ובסוף על עצמם. היא מלמדת, שבעיני הפוליטיקאים שלנו - אתמול, היום ומחר - הממשלה והמדינה הן לא יותר מאשר כלי משחק. אלו הן אבני לגו, שאפשר לשים פעם במכונית ופעם ברמזור, פעם במגדל אייפל ופעם בארמון בקינגהאם. ואם כמה חלקים הלכו לאיבוד, אז מאלתרים: לא נורא אם בגג הרעפים האדום יהיו כמה חלקים כחולים, וכמה נקודות ירוקות דווקא מוסיפות חן לבית הלבן.
לכל התעלולים הללו יש גם מחיר ניהולי וכלכלי. היחידות הללו, שהפוליטיקאים סוחרים בהן, מורכבות מבני אדם שצריכים לדעת לאן הם משתייכים, ממי הם מקבלים הוראות, מה הסמכויות שלהם, למי הם מדווחים וממי הם מקבלים מידע. אלו הם בני אדם שמגיע להם מינימום של יציבות, ולא ללכת לישון כחלק ממשרד הביטחון ולקום כחלק ממשרד החוץ. וכל שינוי כזה מצריך תיקוני חקיקה ושינויי תקנות, ולעיתים גם הדפסה והחלפה של שילוט וניירת משרדית במיליוני שקלים.
הגיע הזמן לומר בקול רם וברור לפוליטיקאים שלנו, מכל המפלגות ומכל המגזרים: אנחנו לא בובות שלכם. מדובר בשלומ
נו, בבטחונ
נו, בכספ
נו. המדינה היא שלנו, ואתם בסך-הכל שלוחינו הזמניים לניהולה. אתם מקבלים מאיתנו כסף כדי לנהל את ענייני הפרט והכלל בצורה הטובה ביותר, המקצועית ביותר והישרה ביותר. המשחקים המגעילים הללו שלכם, הם ההפך הגמור מכך. תכניסו לכם לראש: זו לא לה-לה-לנד ואפילו לא לגו-לנד.