מיקי זוהר, אתה היום יושב הראש ה-30 של ועדת הכנסת. הראשון היה יזהר הררי מהמפלגה הפרוגרסיבית, שהחל לפעול בכנסת הראשונה ב-29 במארס 1949 עד 20 באוגוסט 1951. מצער לראות את התהום הכרויה בין פועלו ודרכו של יזהר הררי כיושב-ראש ועדת הכנסת ובינך, מיקי זוהר.
מפלגתו של חבר הכנסת יזהר הררי, המפלגה הפרוגרסיבית, התאחדה עם מפלגת הציונים הכלליים, שהמשיכו את דרכן כמפלגה ליבראלית ומשם עשו את הדרך לגח"ל - גוש "חרות ליברלים", ממנו צמח הליכוד. הליכוד, שבימים אלו נראה שאבד לו כל מה שאפיין את בשורת הליבראליות וכנראה גם הרבה מתנועת החרות של אותם הימים.
על-פי תפישת מיקי זוהר, במשחק כדורגל לא יכריע שופט, אם בוצעה עבירה המחייבת הרחקה מהמגרש. מי שיכריע זה הקול של הקהל. הקהל יקבע אם בוצעה עבירה, המחייבת הרחקה או בעיטת עונשין מ-11 מטרים. הקהל יקבע, אם הכדור עבר את קו השער או לא.
מיקי זוהר מבכירי מפלגה, שליבראליזם היה אחד מנדבכיה, מודיע מעל כל במה ומתחת כל מיקרופון: "את גורלו של
בנימין נתניהו לא יכריע בית המשפט בישראל, אלא הציבור הוא שיכריע, אם בנימין נתניהו אשם או זכאי כפי שבנימין נתניהו חש".
מיקי זוהר מביא לנו בשורה חדשה - אם היה גול במשחק הכדורגל יכריע הציבור בקולו. הקהל יכריע ולא השופט הוא זה שיקבע, אם
מכבי תל אביב הביסה את הפועל תל אביב או להפך.
מסוכנת התפישה של מיקי זוהר, לפיה שופט לא יכול לקבוע אם אדם אשם, ומי שיקבע זה ההמון. אם בית המשפט יבחן את כל הראיות שיוגשו לו ויקבע אחרי דיון משפטי שאדם מסוים אשם, לא יהיה בסיס לקביעתו זו, אם ההמון יכריע אחרת.
מסוכנת הקביעה של מיקי זוהר, יושב-ראש ה-30 של ועדת הכנסת, שאת גורלו של בנימין נתניהו יכריע הציבור, ולא בית המשפט. מיקי זוהר, בעל ההשכלה המשפטית מביא לנו "בשורה חדשה" למשפט הישראלי. מצער, של"בשורה" הזו יש תומכים.