|
|
אינם יודעים לשחות [צילום: גילי יערי/פלאש 90]
|
|
|
|
|
למה הם טובעים? למה הילדים הרכים שאינם יודעים לשחות, חלקם אולי יודעים טיפה, טובעים במימי בריכות במתחמי צימרים? סביר להניח כי המים שקטים ולא סוערים. אין גלים. אין רוחות ואין סופות שלגים. שום גורם חיצוני או פנימי לא אמור לסכן את חייהם. ובכל זאת, הם טובעים.
מדוע, בעצם? האם הם עזובים ומופקרים לגורלם? לא סביר. האם טביעתם היא תוצאה של הפקרות מזוויעה ושל רשלנות פושעת? קשה, למרבה הזוועה, להשיב בשלילה גורפת ונחרצת על השאלה. הם טובעים במקום ובזמן שאין כל הצדקה לטביעה. אין כל סיבה לה. אין כל סבירות לטביעה. ובכל זאת, הם טובעים. מדוע?
אני לא יודע. אני לא בעלים של צימר, שבמתחם שלו יש בריכה. אני לא אמון על כתיבת הוראות הבטיחות או הציות להן. אני גם לא הורה לילדים בגילם של ילדים שטובעים, שטבעו, שיטבעו - חלילה.
למה הם טובעים? לא יודע. מי יודע?! מי שאמורים לדעת אמורים גם למנוע בכל מחיר את עצם היתכנות הטביעה. הם מוחזקים כאחראים – ישירים או עקיפים לה. נורא לכתוב זאת, אבל מישהו צריך לשאת באחריות לטביעתם של ילדים שלא אמורים לטבוע בבריכת שחייה במתחם צימר, בעיצומה של חופשה קצרה.
השאלה למה הם טובעים פתוחה כמו הקברים שנכרו עבור גופותיהם הזעירות של ילדים שטבעו טרם הונחו בהם – עם ארונות או בלעדיהם. והשאלה זועקת לשמים הריקים, שאולי יש בהם מלאכים, אבל ספק אם הם שומעים את זעקת השבר הנואשת.
ילדים קטנים מאוד ממשיכים לטבוע בבריכות שאינן עמוקות ואין בהם גלים גבוהים, ואין בהם גלים בכלל, וחלקת המים הצלולים רכה, שקטה, מהווה כר נפלא לחיים ובה בעת משמשת כמלכודת מוות. למה הם טובעים?
